צ'ארלס אוגוסטוס האוול

איש עסקים סוחר אמנות בריטי פורטוגזי

צ'ארלס אוגוסטוס האוולאנגלית: Charles Augustus Howell‏; 10 במרץ 1840 - 21 באפריל 1890) היה סוחר אמנות, אשר ידוע בעיקר בשל שכנע את הצייר דנטה גבריאל רוזטי לחשוף את השירים שקבר עם אשתו אליזבת סידל. המוניטין שלו כסחטן היווה השראה לסיפור על שרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל "הרפתקאתו של צ'ארלס אוגוסטוס מילברטון".[1]

צ'ארלס אוגוסטוס האוול
Charles Augustus Howell
Charles Augustus Howell by Elliott & Fry 1860s (cropped).jpg
לידה 10 במרץ 1840
פורטו, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באפריל 1890 (בגיל 50)
צ'לסי, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 באפריל 1890 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות האחווה הפרה-רפאליטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

האוול נולד בפורטו, פורטוגל לאב אנגלי, אלפרד ויליאם הרווי האוול, ולאם פורטוגזית. הוא טען שהמוצא הפורטוגלי שלו הוא אריסטוקרטי משפחתי שעבר בירושה. הוא עבר לבריטניה בצעירותו, לאחר שנתפס כרמאי בקלפים.[2]

ב-1858, האוול עזב את בריטניה זמן קצר לפני שחברו פליס אורסיני ניסה להתנקש בחיי נפוליאון השלישי, מה שהוביל לשמועות שהאוול היה מעורב בעלילה. הוא חזר ב-1864.

 
דנטה רוזטי, דיוקן של צ׳ארלס האוול, 1870

האוול היה החבר והסוכן העסקי של רוזטי ושל ג'ון ראסקין. ראסקין העסיק אותו כמזכיר בין 1865 ל-1868. ראסקין סמך על האוול ב"עניינים הדורשים טיפול עדין ושיקול דעת נבון". זה היה בדרך כלל כדי לנהל את תרומות הצדקה הדיסקרטיות של ראסקין. אבל האוול ביקש להשיג שליטה מלאה על הכספים של ראסקין. בסופו של דבר ראסקין ניתק את הקשר שלו עם האוול.

לדברי אחיו של רוזטי, ויליאם מייקל רוזטי, האוול היה איש מכירות מיומן. יכולתו לנצל את "התחביבים והחולשות" של אנשים הבטיחה לרוזטי הזמנות עבודה.[3] האוול ארגן את פתיחת הקבר של אשתו של דנטה גבריאל רוזטי - אליזבת סידל, כדי להוציא את השירים שנשארו בארון הקבורה שלה בשנת 1869. הוא היה מסוגל לעשות זאת מכיוון שהכיר את שר הפנים שהעניק רשות לכך.

האוול הפך גם ליועץ עסקי של אלג'רנון צ׳ארלס סווינבורן. כמה מכתבים מגונים שכתב סווינבורן להאוול נרכשו על ידי המו״ל ג'ורג' רדוויי, שהשתמש בהם כדי לסחוט את סווינבורן כדי לוותר על זכויות היוצרים של אחד משיריו. סווינבורן האשים את האוול, ואחרי מותו כתב שהוא מקווה שהוא סובל בגיהנום.[4]

בסוף שנות ה-80, הוא הצטרף למסדר הוורד הלבן (אנ'), חברה נאו-יעקוביסטית, יחד עם ג'יימס אבוט מקניל ויסלר.

מוותעריכה

האוול מת בשנת 1890 בנסיבות מוזרות. הוא נמצא בצ'לסי כשגרונו משוסף, עם מטבע בפיו. הדיווחים אינם עקביים לגבי האם הוא נמצא כבר מת או מת בבית החולים שאליו נלקח. המבוכה של החקירה המשטרתית נמנעה כאשר נקבע כי מותו נבע מדלקת ריאות, וגרונו המשוסף נגרם מניתוח לאחר המוות. בביתו נמצאו מכתבים רבים, מתוייקים בקפידה, מאנשים בעלי מעמד גבוה, מה שהוביל לספקולציות רבות.

תדמיתעריכה

נסיבות מותו של האוול והשמועות הרבות על חוסר יושרו ועסקאותיו האפילות הביאו להאשמה כי השתמש במכתבים שברשותו כדי לסחוט אנשים חשובים. מקורביו בעולם האמנות היו חלוקים. אדוארד ברן-ג'ונס תיאר את האוול כבוגדני, חסר מצפון. אלגרנון צ'ארלס סווינבורן אמר שהוא "האדם העלוב והמגעיל שנתקלתי בו". אמנים אחרים היו נדיבים יותר. פורד מדוקס בראון אמר שאף שהוא "אחד השקרנים הגדולים ביותר שקיימים" הוא בעצם "טוב לב".[5]

פרשנים של המאה ה-20 על האחווה הפרה-רפאליטית טענו שבשנותיו האחרונות האוול השתמש במכתבים כדי לסחוט חברים לשעבר. עם זאת, הביוגרפית שלו, הלן רוזטי אנג'לי, לא מצאה שום דבר שיתמוך בהאשמות בסחיטה, שאולי עלו מפרשנות של התקרית שבה היה מעורב ג'ורג' רדוויי.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Basbenes, Nicholas A. A Gentle Madness: Bibliophiles, Bibliomanes, and the Eternal Passion for Books, p.15-16."
  2. ^ Samuel C. Chew, Swinburne, Little, Brown, and Company, Boston: 1929, p.67.
  3. ^ Mike Hepworth, Blackmail: publicity and secrecy in everyday life, Taylor & Francis, 1975, p.55.
  4. ^ Nicholas Freeman, Drama, Disaster and Disgrace in Late Victorian Britain: Edinburgh University Press, 2011, p.208
  5. ^ Helen Rossetti Angeli, Dante Gabriel Rossetti: His Friends and Enemies, p11
  6. ^ Helen Rossetti Angeli, Pre-Raphaelite twilight, the story of Charles Augustus Howell, Richards Press, 1954.