צ'ושירו הייאשי

צ'ושירו הייאשייפנית: 林 忠四郎‏; 25 ביולי 1920 - 28 בפברואר 2010) היה אסטרופיזיקאי יפני. מסלול הייאשי בדיאגרמת HR וגבול הייאשי קרויים על שמו.

צ'ושירו הייאשי
林忠四郎
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 ביולי 1920
קיוטו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 2010 (בגיל 89)
קיוטו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים יפן
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הידקי יוקאווה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מדליית ברוס (2004)
  • פרס קיוטו למדעים בסיסיים (1995)
  • מסדר האוצר הקדוש, דרגה 1 (1994)
  • מסדר התרבות (1986)
  • פרס ההצטיינות בתרבות (1982)
  • פרס האקדמיה של יפן (27 במאי 1971)
  • מדליית אדינגטון (1970)
  • פרס אשאסי (1965)
  • פרס לזכר נישינה (1963) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מסלול הייאשי וגבול הייאשי באסטרופיזיקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא הייאשי.

ביוגרפיה

עריכה

צ'ושירו הייאשי נולד בקיוטו ב-1920 וקיבל תואר ראשון באוניברסיטת טוקיו ב-1942. החל מ-1945 עבד באוניברסיטה זו תחת הנחייתו של הידקי יוקאווה, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1949. באותה השנה הייאשי השלים את הדוקטורט וב-1954 קיבל דרגת פרופסור. תחום מחקרו העיקרי של הייאשי היה אסטרופיזיקה תאורטית וקוסמולוגיה, העבודה המפורסמת ביותר היא פיתוח מתמטי של מסלול התפתחות של קדם-כוכב בדיאגרמת HR, שלימים נקרא על שמו - מסלול הייאשי. עבודה מפורסמת נוספת הייתה מציאת רדיוס מקסימלי של כוכב עבור מסה נתונה, הנקרא גם כן על שמו - גבול הייאשי. בנוסף, חקר הייאשי התפתחות כוכבים בשלבים צעירים וננסים חומים[1] ותרם את חלקו לפיתוח מודל הנוקליאוסינתזה (יצירת יסודות) במפץ הגדול, שהרחיב את המאמר המפורסם אלפר-בתא-גאמוב (Alpher–Bethe–Gamow paper). ב-1984 יצא לגמלאות.

זוכה מדליית אדינגטון לשנת 1970, פרס קיוטו לשנת 1995 ומדליית ברוס בשנת 2004.

נפטר ב-2010 בגיל 89.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה