צא וראה

צא וראה (ברוסית: Иди и смотри) הוא סרטו של הבמאי הסובייטי אלם קלימוב משנת 1985, העוסק במוראות הכיבוש הנאצי בבלארוס בשנת 1943, בימי מלחמת העולם השנייה.

צא וראה
Иди и смотри

בימוי	אלם קלימוב
תסריט	אלם קלימוב, אלס אדמוביץ
שחקנים ראשיים	אלכסיי קרבצ'נקו Liubomiras Laucevičius
מוזיקה	אולג יאנצ'נקו
צילום	אלכסיי רודיאונוב
מדינה	ברית המועצות
חברת הפקה	מוספילם, בלארוספילם
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 ביולי 1985
משך הקרנה	146 דק'
שפת הסרט	גרמנית, בלארוסית, רוסית
סוגה	partisan film, סרט מלחמה, סרט דרמה, טרגדיה
דף הסרט ב־IMDb

הפקה

התסריט לסרט נכתב בידי קלימוב בשיתוף פעולה עם אלס אדמוביץ'. הכותרת "צא וראה" נלקחה מפסוק ב' בחזון יוחנן בברית החדשה - "וָאֶשְׁמַע אַחַת מֵאַרְבַּע הַחַיּוֹת מְדַבֶּרֶת וְקוֹלוֹ כְּקוֹל רַעַם לֵאמֹר בֹּא וּרְאֵה". (ברוסית - "‎...и я услышал одно из четырех животных, говорящее как бы громовым голосом: иди и смотри.‎")

הפקת הסרט החלה בשנת 1976 ונמשכה תשע שנים. במהלך ההפקה חווה קלימוב אובדן אישי קשה כאשר אשתו, הבמאית לריסה שפיטקוב, נהרגה בתאונת דרכים. עם זאת, נחשב הסרט ליצירתו הגדולה ביותר של הבמאי, וזכה לשבחים הן במולדתו, ברית המועצות, והן במערב, וכן בישראל, שבה הוקרן בשנת 1989. הסרט זכה בפרס פסטיבל הסרטים של מוסקבה לשנת 1985.

בישראל הסרט עודו מוצג לעיתים בסינמטקים, ולעיתים בהקרנות מיוחדות בערוצי הטלוויזיה הישראלים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מספרת את סיפורו של פלורה (פלוריאן), נער בן 14, הגדל בבלארוס הכבושה בידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. אל מול עיני הצופה מתבגר פלורה, הנראה בתחילת הסרט כצעיר מגילו, ובמהלך כמה ימים ספורים, שבהם נרצחת משפחתו - למרות שטרם הבין זאת, הוא נחשף לזוועות שלא תתוארנה, הופך פלורה לאדם זקן, בעל הבעה עייפה ומותשת, ועיניים המראות על ניסיון חיים קשה ואכזרי. אין זה תעלול מצלמה או איפור, כי אם הישג ראוי לציון של השחקן אלכסיי קרבצ'נקו, אשר תחת הדרכתו של קלימוב מפגין כאן רמה גבוהה ביותר של משחק קולנועי. קרבצ'נקו סיפר בראיונות לעיתונות כי הרובים שבהם השתמש קלימוב בצילומי הסרט היו טעונים בכדורים חיים, וכי אלו נורו לעיתים כעשרה סנטימטרים מעל ראשו, כך שהפחד אותו הפגין בסרט היה אמיתי ככל האפשר.

פלורה מצטרף לפרטיזנים לאחר שמצא רובה בקבר רדוד של חייל רוסי מת. תחילה נראה כי המדובר בסרט חניכה הוליוודי כמעט, על החיים ביערות, החברות הפרטיזנית הצומחת מתוך הקרב, והאהבה הראשונה. אך מהר מאוד הופך הסרט לסיוט. הכפר אליו הוא נמלט הופך למטרה לנאצים, המרכזים את תושביו (ובהם פלורה, הנמלט בשנייה האחרונה) באסם, ושורפים אותו על יושביו והוא נחשף לאמת שמאחורי התדמית ההרואית שסיפרו לו על המלחמה.

פסקול הסרט

פסקול הסרט הוא אחד מן האמצעים החשובים שבהם מעביר קלימוב את המסר הקולנועי בסרט. לאורך כל הסרט רואים הצופים ושומעים את המתרחש מבעד לעיניו ואוזניו של פלורה, ומשזה נפגע מפצצה המתפוצצת בסמוך לו, ומאבד את שמיעתו, הופך הפסקול לסיוט בפני עצמו, המשלים את המראות הקשים שמוצגים על המסך. זמזום הנמשך דקות ארוכות, דקות ארוכות של שקט, המופר בהתפרצויות אלימות של צעקות ויריות, ממחישים את האירועים באופן שהתמונות כשלעצמן אינן יכולות להמחיש. בסרטו של סטיבן ספילברג "להציל את טוראי ראיין" נעשה שימוש דומה מאוד בפסקול, והשפעת סרטו של קלימוב על ספילברג ניכרת במובנים רבים אף מעבר לכך.

בנוסף לאפקט זה מלווה הסרט במוזיקה מקורית שהולחנה על ידי אולג יאנצ'נקו. מוזיקה זו היא קצבית ואמורפית, ולעיתים משולבת בקטעי מוזיקה מוכרים כ"דנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס, או נעימת "דהרת הוולקירות" של ריכרד וגנר. בסוף הסרט מושמעת היצירה "לאקרימוזה", קטע מן הרקוויאם של מוצרט.

פרשנות

הסרט מדגיש את הגזענות הנאצית שהייתה מופנית כנגד הסלאבים, שהיו על פי התאוריות הגזעניות בבחינת "תת-אדם" - דמם היה מותר, וכפרים בלארוסים ואוקראינים שלמים נשרפו על יושביהם, באופן שמתואר בסרט מבלי לחסוך מן הצופה את הזוועה. במובן זה הסרט הוא יצירה אוניברסלית, באותו מובן שהסבל האנושי הוא אוניברסלי. קלימוב מטיל את האשמה בזוועות על ראיית העולם הגזענית המבדילה בין הגזעים הנחותים והגזעים העליונים, כפי שמסביר למפקד הפרטיזנים הקצין הגרמני השבוי, בנאום בלתי נשכח, המתמצת את השקפת העולם הגזענית, בטרם לוקח אחד הפרטיזנים, שמשפחתו נשרפה באסם, את החוק לידיו, ויורה בקצין הנאצי, על מנת שלא להוסיף ולשמוע את המלל הגזעני.

כפי שמצוין בסוף הסרט נשרפו בבילורוסיה מעל 600 כפרים על יושביהם, ובסרט מתוארת דוגמה לשריפת אחד הכפרים. הגרמנים עשו זאת בשיא הלוחמה הפרטיזנית באזור, בהאשימם את התושבים בסיוע לפרטיזנים. אכן היה סיוע כזה, אך הוא בדרך כלל נעשה בכפייה ובסרט מובאת דוגמה לעזרה שכזו בכפייה (גזילת פרה מאחד הכפריים). חלק מהביילורוסים העדיפו את שיתוף הפעולה עם הגרמנים וגם דוגמאות למשתפי פעולה כאלה מובאות בסרט.

הקשר היסטורי

השואה אינה נוכחת בסרט, והיהודים מוזכרים רק במספר סצנות אגביות. יש לשער שבזמן הלוחמה הפרטיזנית המאורגנת שהחלה מאוחר יחסית לכיבוש, כבר נרצחו כמעט כל יהודי האזור. כשפלורה עולה לעגלה הוא משוחח בביילורוסית עם זקן ששוכב לידו. הזקן עונה לו ביידיש - איך פארשטיי נישט" (איני מבין). המטוס הגרמני מצניח עלונים שבהם כתוב "הכו ביהודים הבולשביקים". ובעת הטבח בכפר - הגרמנים אוחזים באדם מזוקן ואומרים - "תפסנו יהודון" והוא מושלך למבנה העץ, שם יישרף עם שאר רוב תושבי הכפר.

על אף שהסרט כולל למעלה משעתיים של זוועות המלחמה, ואכזריותו של אדם לאדם, המסר של הסרט הוא מסר הומאני. בסצנת הסיום של הסרט יורה פלורה בתמונתו של היטלר, אשר מצא מושלכת בצד הדרך. בדמיונו של פלורה, בכל פעם שנורית ירייה אל התמונה, חוזר הזמן במעט אחורה. היטלר, המוצג בתמונה כאדם בוגר, מצעיר והולך, עד שהתמונה הופכת לתמונתו המפורסמת של היטלר בעודו תינוק. בתמונה זו אין פלורה יכול לירות. לבו אינו מאפשר לו לירות בתינוק, למרות שהוא יודע היטב מיהו התינוק. פלורה עוזב את התמונה בצד הדרך, וממשיך בדרכו עם שיירת הפרטיזנים. למרות כל הזוועות שעבר במהלך הסרט, עדיין נראה כי ישנם קווים אנושיים שאותם פלורה, המייצג את האדם ההומאני, לא יוכל לעולם לחצות.

קישורים חיצוניים

• צא וראה, ברשת החברתית פייסבוק
• "צא וראה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "צא וראה", באתר נטפליקס
• "צא וראה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "צא וראה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "צא וראה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "צא וראה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "צא וראה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• כרזת הסרט בערוץ World war II Lecture Institute