יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום זיכרון לאומי במדינת ישראל

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המכונה בקיצור גם יום השואה, מצוין בישראל מדי שנה בכ"ז בניסן[1] ומוקדש לזכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי בשנים 1933–1945 וזכר הגבורה היהודית באותה תקופה. מועד זה הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל, ונהוגים בו מנהגי אבלות אחדים.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה
דגלי ישראל מונפים בחצי התורן ביום השואה, 2006
דגלי ישראל מונפים בחצי התורן ביום השואה, 2006
מדינה ישראלישראל ישראל
סוג יום זיכרון לאומי
סיבה השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מועד
תאריך

כ"ז בניסן[1] ה'תשפ"ד

יום ראשון 5 במאי 2024
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בולים משנת 1962 לציון יום השואה והגבורה

קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה עריכה

קביעת התאריך עריכה

כ"ז בניסן שימש יום זיכרון ביישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם השנייה. לפחות מאז 1940 התקיים ביישוב "יום זיכרון גבורה" להנצחת חללי אירועי האיבה בארץ מאז תחילת המרד הערבי, שמועדו נקבע לתאריך העברי של יום תחילת המרד ב-1936[2] (אם כי המאורעות הראשונים במרד הערבי החלו ארבעה ימים קודם לכן).

סביב קביעת התאריך להנצחת השואה התנהל ביישוב היהודי ויכוח על מהות השואה בהיסטוריה של עם ישראל. בהתאם לגישה השלטת בציונות, שהדגישה את אתוס "היהודי הלוחם" והדחיקה ככל האפשר את זיכרון "היהדות הגלותית", הוצע לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה (המרד היהודי הגדול ביותר במלחמה) כיום לציון זיכרון השואה והגבורה. המרד בגטו ורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן, ערב חג הפסח ה'תש"ג. מכיוון שערב פסח איננו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי, אומצה לבסוף בשנת 1951 הצעתו של חבר הכנסת מרדכי נורוק[3] לקבוע כיום הזיכרון לשואה את כ"ז בניסן, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.[4]

קביעת הרבנות הראשית לישראל כי עשרה בטבת יהיה "יום הקדיש הכללי" לזכר קורבנות השואה קדמה לבחירת התאריך הממלכתי ולמעשה אף קדמה לקום מדינת ישראל. הרבנות הראשית התקשתה לקבל את הצעת כ"ז בניסן מפני שעל פי הלכה אסור לומר תחנון, לקבוע תענית ציבור ולערוך הספד בחודש ניסן, המכונה "חודש הגאולה", למרות מנהגי האבלות החלים בו בזמן ספירת העומר. במרוצת השנים צומצם אופיו של עשרה בטבת ליום אמירת קדיש עבור נפטרים שיום מותם לא נודע, ובתוכם הנספים בשואה.[5]

רק בעשורים מאוחרים יותר התגבשה גישה לאומית שהכירה גם בגבורתה של מרבית האוכלוסייה היהודית, שלא אחזה בנשק, אך עמדה בזוועות המלחמה, קידשה את החיים, שמרה על צלם אנוש ופעלה להצלת עצמה וזולתה. בחוגי הציונות הדתית ממשיכים לציין בעשרה בטבת את זיכרון השואה, לצד יום הזיכרון בכ"ז בניסן, כחלק מתפיסת השואה כחורבן של העת החדשה.

 
טקס זיכרון בקריית גת, 1963
 
השרים וחברי הכנסת עומדים דום בישיבת הכנסת המיוחדת ביום השואה, אפריל 1973

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה עריכה

בתחילה הנהיגה הכנסת בשנת 1951 יום זיכרון בתאריך כ"ז בניסן שנקרא "יום השואה ומרד הגטאות".[6] בשנת 1953 נזכר בשמו הנוכחי בחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם.[7] לבסוף חוקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959 בעקבות מאבק ציבורי[8][9] של ניצולי השואה.

סעיף 2 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקוימו אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את יחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.

תחילתו של יום הזיכרון היא עם שקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. כללי הלוח העברי[10] מונעים מיום כ"ז בניסן לחול בשבת, אולם כדי למנוע חפיפה בין יום הזיכרון לבין כניסת השבת או מוצאי שבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

  • אם חל כ"ז בניסן ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, כ"ו בניסן.
  • אם חל כ"ז בניסן ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, כ"ח בניסן (כלל זה הוחל משנת תשנ"ז-1997).

באוגוסט 1977, מספר חודשים לאחר שנבחר לראשות ממשלת ישראל, הציע מנחם בגין לבטל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הוא הציע לציין את זכר השואה בתשעה באב, המציין כמה וכמה אסונות לאומיים בתולדות העם היהודי, ואילו את מרד הגטאות וגבורת הפרטיזנים הציע לציין ביום העצמאות. אולם הצעתו של בגין עוררה סערת רוחות והוא ויתר עליה.[11]

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי עריכה

סעיף 9 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע כי "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה." דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."[12]

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה עריכה

טקסי הזיכרון של יום השואה דומים מאוד לטקסים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משום שיום השואה עוצב כהעתקו.[11]

צפירת זיכרון עריכה

בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון אחת, המושמעת בבוקרו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במשך שנים רבות הושמעה הצפירה ב-08:00 בבוקר. בשנת 1988 פנה שר החינוך יצחק נבון ליד ושם בבקשה לדחות את הצפירה לשעה 10:00 כדי לתת למוסדות החינוך זמן התארגנות לקראת הצפירה, ומאז התקבע הנוהג ולפיו ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון ברחבי ישראל.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים".

טקסי זיכרון עריכה

מדי שנה קובעת ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, נושא מרכזי אחר, אשר אירועי יום הזיכרון באותה שנה יסובו סביבו. טקסים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.

  • אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בערבו, בעצרת הממלכתית שנערכת ב"רחבת גטו ורשה" ביד ושם בירושלים בשעה 20:00. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ניצולי שואה, ובני הדור השני. העצרת כוללת נשיאת נאומים, ביניהם של הנשיא וראש הממשלה, הדלקת שש משואות בידי ניצולי שואה לזכר ששת מיליוני הנספים, קריאת קטעי קריאה, שירים, אמירת קדיש ואל מלא רחמים וקריאת פרק תהלים.
 
טקס "לכל איש יש שם" בכנסת, מאי 2016
 
ניצול שואה מדליק משואה לזכר משפחתו ליד אנדרטה לשואה ולגבורה.

מאז 1998 נערך בתיאטרון תמונע בתל אביב, במקביל לטקס הממלכתי, "טקס יום השואה האלטרנטיבי". טקס זה נושא אופי שונה ולא ממלכתי, ושם לו למטרה לקרב את זיכרון השואה לדור הצעיר. סביב טקס זה נתעוררו מחלוקות ופולמוס ציבורי רב.[14][15] אירועים דומים נערכים בערב יום השואה ברחבי הארץ והעולם במסגרת מיזם זיכרון בסלון ודומיו. מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 מנהיג יד ושם תחרות שנתית של עיצוב כרזה ליום השואה.

מנהגי אבלות עריכה

  • מיד לאחר השמעת צפירת הזיכרון בכל רחבי ישראל, מתקיימים אירועי זיכרון נוספים ליד אנדרטאות, בבתי ספר, במחנות צה"ל, ברשויות המקומיות ובמוסדות ציבור. ב"יד ושם" מתקיים לאחר הצפירה טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה.
  • דגלי ישראל מורדים לחצי התורן כאות אבל.
  • מקומות בילוי, מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע סגורים בערב יום השואה. חנויות ומוסדות ציבור שבשגרה פתוחים בשעות הערב נסגרים בשעות אחר הצהריים המאוחרות בערב יום הזיכרון.
  • ערוצי הטלוויזיה והרדיו מייחדים שידוריהם ליום זה, וערוצים אשר יעודם לא מאפשר זאת, כמו ערוצי ספורט ובידור לא משדרים לאורך כל יום הזיכרון.

מחלוקות ביחס ליום השואה עריכה

הרבנות הראשית לא קבעה יום זיכרון או אבלות הלכתי לשואה. היה ניסיון לקבוע את צום עשרה בטבת כיום הזיכרון לשואה אך ניסיון זה לא יצא אל הפועל, והוחלט לקבוע את הצום כיום הקדיש הכללי, שרלוונטי רק למשפחות הנספים בשואה.[16] החברה הדתית-ציונית מאמצת את יום הזיכרון הממלכתי, ונוטלת חלק בצורות הזיכרון הממלכתיות.[17] רבנים בתנועה ליהדות מתקדמת ובתנועה הקונסרבטיבית[18] קראו לציין את יום השואה כיום תענית ציבור כללי.

ציון היום בקרב היהדות החרדית עריכה

החברה החרדית מושפעת מפסיקתו של החזון איש שהתנגד להקדשת ימי זיכרון מיוחדים להרוגי השואה, וכן אין בימינו סמכות לקבוע ימי תענית לדורות. הרב לא ראה בשואה כאירוע חריג ביחס לשאר הצרות בהיסטוריה היהודית, ואף דאג להעביר זאת לאדמו"ר מגור בזמנו אברהם מרדכי אלטר כדי שיצטרף להתנגדותו.[19] בעקבות שיטתו, הרב יוסף שלום אלישיב התנגד להצעתו של האדמו"ר מקאליב מנחם מנדל טאוב, שהוא ניצול שואה בעצמו, משנת 1985 לקבוע בכל יום קריאת פסוקי קריאת שמע אחרי תפלת 'עלינו לשבח' ולהתכוון 'לייחד עם הקודשים' שנספו בשואה. הרב אלישיב ענה על כך שאיננו רואה מקור לכך בפסיקת חז"ל, אך הציע ללמוד בכל יום משניות לעילוי הנשמות הקדושים אשר לא השאירו אחריהם קרובי משפחה, כפי שנהגו במקומות אחדים.[20] הרב משה פיינשטיין, פוסק רב השפעה בחברה החרדית בארצות הברית, היה גם בין המתנגדים לכך.[21] הרב יוסף צבי דושינסקי, רב העדה החרדית בירושלים, הסתייג מחיבורן של קינות חדשות על החורבן.[22] העולם החרדי מפגין אדישות כלפי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הממלכתי, ואף לא מורגשת כוונה רצינית ליצור 'יום שואה חלופי'.[17]

הנושא השנתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה עריכה

מדי שנה, בוחרת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, "יד ושם", את הנושא המרכזי שעליו ימוקד יום הזיכרון לשואה. מכיוון שלשואה פנים אין קץ, נקודות מבט ואירועים רבים, הוחלט שבכל שנה ייבחר נושא אחד, שיציג באופן מסוים את השואה ותוצאותיה מנקודת מבט אחת בתחום מסוים.

 
טקס יום השואה בתיכון ישראלי, 2008
  • תש"ס–2000: "גורל המשפחה היהודית בשואה" – הניסיון לשמור על שלימות המשפחה ואחדותה בתוך התופת.
  • תשס"א–2001: "מרדיפות להשמדה המונית" – ציון שישים שנה לנקודת המפנה של המלחמה עם הפלישה לברית המועצות.
  • תשס"ב–2002: "קולם האחרון" – דברים אחרונים ומכתבים של היהודים בשואה.
  • תשס"ג–2003: "ההתנגדות היהודית בשואה" – בסימן שישים למרד גטו ורשה.
  • תשס"ד–2004: "עד היהודי האחרון" – "יד ושם", בשנתו ה־50, עושה מאמץ עילאי לאתר את כל שמות היהודים שנספו ובכך להנציחם ב"דפי עד".
  • תשס"ה–2005: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – לאחר שמחת הניצחון, מתגלה לעם היהודי ממדי האסון. הניצולים אוזרים עוז ומחליטים להמשיך לשקם את חייהם בארץ ישראל.
  • תשס"ו–2006: "צלם האדם בצל המוות" – חרף כל הקשיים העצומים, גילו אנשים רבים תעצומות נפש ולא דאגו רק לעצמם אלא גם לאנשים רבים.
  • תשס"ז–2007: "למען ידעו דור אחרון" – עדות ועדויות. רישום ותיעוד התרחשויות במהלך השואה, תוך כדי חרוף נפש, ביומנים ובספרים. בנוסף, הניצולים המוסרים את עדותם האישית. כך, שלשלת הזיכרון לא תמוש.
  • תשס"ח–2008: "ובחרת בחיים" – ניצולי השואה ומדינת ישראל. עליית הניצולים ארצה, גיוסם לצבא בהתנדבות, פועלם החשוב בבניית הארץ ובניית חייהם ומשפחותיהם בארץ.
  • תשס"ט–2009: "ילדים ובני נוער בשואה" – דרך התמודדותם של הילדים עם תלאות השואה.
  • תש"ע–2010: "קולם של הניצולים" – סיפורם וקורותיהם של ניצולי השואה בתחומי הזיכרון וההנצחה והשתתפותם כאנשי עדות למשלחות לפולין.
  • תשע"א–2011: "שברי זיכרון" – הפנים מאחורי המסמכים, החפצים והתצלומים. צירוף שברי העולם היהודי המנופץ ושחזור האירועים אשר הולידו הרס ואת החיים בצל האסון הנורא.
  • תשע"ב–2012: "היחיד והיחד" – סולידריות יהודית בתקופת השואה. קשיי היחיד במאבק להישרדות מול האחריות ההדדית והעזרה לזולת.
  • תשע"ג–2013: "התקוממות ומרי בשואה" – בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה. מאבק הגבורה של העם בכל מקום בו היה ציבור יהודי והתקיימו בו חיים יהודיים, בגטאות ובמחנות ההשמדה נגד כל הסיכויים, לזכות ולראות את יום הניצחון.
  • תשע"ד–2014: "יהודים על קו הקץ" – 1944: בין חיסול לשחרור.
  • תשע"ה–2015: "כאב השחרור והחזרה לחיים" – 70 שנה לסיום המלחמה.
  • תשע"ו–2016: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה.[23]
  • תשע"ז–2017: "לחלץ תווי פניהם" – סיפורו של היחיד בשואה.
  • תשע"ח–2018: "ניצולי השואה מעצבים זיכרון ובונים מדינה" – בסימן 70 שנה למדינת ישראל.
  • תשע"ט–2019: "המלחמה שבתוך המלחמה" – מאבק ההישרדות של היהודים בשואה.
  • תש"ף–2020: "הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק".[24] בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל בוטלו בשנה זו אירועי הזיכרון ההמוניים, ואף הטקס המרכזי הממלכתי ביד ושם הוקלט מראש, בחלקים ללא קהל, וללא משיאי 6 המשואות.[25]
  • תשפ"א - 2021: "עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית".[26]
  • תשפ"ב - 2022: "מסילות אל האבדון – שילוחם של היהודים בתקופת השואה".[27]
  • תשפ"ג - 2023: "התנגדות יהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה".[28]
 
תפילה לעילוי נשמות הנספים בשואה
 
יזכור לנרצחי השואה

ימי זיכרון לשואה בעולם עריכה

 
טקס יום הזיכרון לשואה בווינה
  ערך מורחב – ימי זיכרון לשואה

נוסף על ישראל, עוד עשרות מדינות מקדישות יום זיכרון לשואה.

בקרב קבוצות יהודיות עריכה

חוק איסור הכחשת השואה עריכה

  ערך מורחב – חוק איסור הכחשת השואה

חוק נוסף העוסק בזיכרון השואה הוא חוק איסור הכחשת השואה, שבו נקבע עונש מאסר של חמש שנים לאיש "המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות" (סעיף 2 לחוק).

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457 - 479.
  • בת-שבע דגן, "יום השואה והגבורה בגן הילדים", הד הגן נ"ג (1989), עמ' 229–232

קישורים חיצוניים עריכה

  •   חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים עריכה

    1. ^ 1 2 או בתאריך סמוך לו, בכפוף למועד השבת.
    2. ^ ראו חוברת הנצחת החללים לקראת יום זיכרון גבורה בכ"ז בניסן הת"ש - 1940 בארכיון הציוני, האוספים הצבאיים, תעודה מס' J12\69-4t
    3. ^ "אנו צריכים לבחור בתאריך מובהק, המתאים גם לזמן רוב השחיטות של יהדות אירופה ולמרד הגיטאות שהתקיים בחודש ניסן. ומשום כך בחרה ועדת-הכנסת בסוף חודש ניסן, בימי הספירה, שבהם הושמדו על-ידי אבות אבותיהם של הנאצים, אנשי מסעי-הצלב, קהילות קדושות רבות." (מתוך דברי הכנסת, 12 באפריל 1951, כמובא בדף השיחה)
    4. ^ באתר הכנסת
    5. ^   רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
    6. ^ כ"ז בניסן - יום השואה ומרד הגיטאות, דבר, 13 באפריל 1951
    7. ^ חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953, ס"ח 132 מ-28 באוגוסט 1953
    8. ^ בשנת 1955 פנו פסח בורשטיין, שלום חולבסקי ואברהם אינגבר כנציגי ועד ארגוני הפרטיזנים אל נשיא המדינה בבקשה לפעול להפיכתו של יום השואה ליום אבל לאומי. ועדת הכנסת התכנסה לראשונה ב-21.10.1958 לדון בסוגיית עיגון יום זה בחוק כיום ממלכתי, ובו נשאו דברים מהכתב נציגי ועד הארגונים של ניצולי השואה ע"פ תיאום מראש בדבר התוכן. כך במאמרה של חנה יבלונקה, "מה לזכור וכיצד? ניצולי השואה ועיצוב ידיעתה", בתוך הספר עידן הציונות, עורכים אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס עמ' 306.
    9. ^ ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים, עמ' 5, מאת חנה יבלונקה בפרסומי מרכז המידע של יד ושם.
    10. ^ לא בד"ו פסח
    11. ^ 1 2 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 428.
    12. ^ הצעת חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ה"ח הכנסת 768 מ-13 במרץ 2018
    13. ^ ריקי כרמי, איתי בלומנטל, רענן בן צור, אחיה ראב"ד, אלישע בן קימון, אטילה שומפלבי ויעל פרידסון, השוטרים הצדיעו לניצולי השואה: "אתם הגיבורים האמיתיים", באתר ynet, 21 באפריל 2020
    14. ^ מרב יודילוביץ', זוכרים, אבל אחרת, באתר ynet, 15 באפריל 2007
    15. ^ יובל בן-עמי, עכבר העיר אונליין, הטקס האלטרנטיבי בתמונע: אופס, שכחנו את השואה, באתר הארץ, 2 במאי 2011
    16. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 232–233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    17. ^ 1 2 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    18. ^ רבני מכון שכטר קוראים לצום ביום השואה
    19. ^ החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, בנימין בראון, 2011, עמ' 790.
    20. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 211, והערה 2, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    21. ^ הרב משה פיינשטיין, חיוב הקמת מצבה: פרטים ודינים בדבר זה, עם התורה, ב, י (תשנ"ה). נדפס שנית: הלכה ורפואה, ה (תשמ"ח), עמ' עד. 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 232, והערה 71, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    22. ^ 'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 233, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.
    23. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו באתר יד ושם
    24. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ף באתר יד ושם
    25. ^ אמיר אלון, יום השואה בצל הקורונה: הטקסים שיתקיימו ללא קהל, ואלו שבוטלו, באתר ynet, 20 באפריל 2020
    26. ^ עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית, באתר יד ושם
    27. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב, אתר יד ושם
    28. ^ יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ג - הנושא המרכזי, אתר יד ושם
    29. ^ עמירם ברקת, רוב מדינות המערב מציינות "יום שואה", רובן ביום שחרור אושוויץ, באתר הארץ, 19 באפריל 2004