פתיחת התפריט הראשי

צבי קיווייה

סוג של יונק במשפחת הצבאיים

תיאורעריכה

צבי קיווייה הוא אחד הצבאיים הכהים ביותר, פרוותו בצבע חום כהה, בטנו בצבע לבן ומעליה פס שחור עבה, זנבו שחור, קו לבן ובתוכו פס שחור יורד מהעין לאף, פס שחור בחלקו האחורי ולאחריו לבן, כתם שחור על אפו, וגרונו ובין קרניו לבנים. זוג קרניים המגיעות לאורך של 37-25 ס"מ לזכרים, ו30-20 ס"מ לנקבות. גובהו בכתפיים 69-60 ס"מ, אורך ראשו וגופו 105-95 ס"מ, ואורך זנבו 20-15 ס"מ, משקלם של הזכרים 35-20 ק"ג, ושל הנקבות 20-15 ק"ג.

תפוצה ובית גידולעריכה

 
עדר צבאי קיווייה בגן חיות

צבי קיווייה הוא בעל חיים האנדמי להרי האטלס, בתחילת המאה ה-20 תפוצתו הייתה רחבה מאוד, ב-1932 החלה האוכלוסייה לרדת במהירות, וב-1972 נותרו רק עדרים קטנים. כיום תפוצתו היא במדינות: מרוקו, אלג'יר ותוניסיה. צביים אלה חיים במגון בתי גידול הכוללים יערות אלונים ואורנים, חורשים, שטחי מרעה, הרים, וסלעים.

מאפיינים ותזונהעריכה

צבי קיווייה פעיל בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות, וחי בקבוצות קטנות של זכר ומספר נקבות המונים 8-4 פרטים. במהלך הלילה הם ירדו לאזורים נמוכים ולקראת הבוקר יחזרו למקומות מסתור באזורים גבוהים. ההריון נמשך כ-160 ימים ובסופם נולד עופר אחד או שתים המוסתר בימיו הראשונים בצמחייה רחוק מהעדר. העופרים מתחילים לאכול מזון מוצק אחרי חודש, ומגיעים לבגרות בגיל שבעה חודשים. צבי קיווייה הוא צבי חששן מאוד וברגע שהוא חש בסכנה הוא יניף את זנבו ויקפוץ על ארבע רגליו בדומה לדלגן, כדי לאותת לשאר על הטורף. הזכרים טריטוריאליים ויסמנו את שטחם בעזרת גללים או בלוטות ריח. תזונתם כוללת: עשבים, עשבי תיבול, שיחים, ועלים לעיתים (בעיקר בלילה) הם נכנסים לשטחים חקלאיים ויאכלו בעיקר חיטה, כמו כן הם תלויים מאוד במים.

איומים ושימורעריכה

מלבד תנים המסוכנים לעופרים אין לצבי קיווייה אויבים נוספים בטבע, טורפים גדולים כמו אריה ברבארי,פיתון סלעים אפריקני ונמר ברבארי נכחדו מהאזור. מצבו מוגדר בסכנת הכחדה בשל ציד ואובדן בתי גידול למטרות חקלאות, האוכלסייה העולמית בטבע היא 2950-1750 פרטים, עדרים גדולים של צבי קיווייה בשבי נמצאים במרכז רבייה בספרד ומעטים בארצות הברית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צבי קיווייה באתר הרשימה האדומה של IUCN