צבעוניים (קבוצה אתנית)

משפחה דרום אפריקנית צבעונית

המונח צבעונייםאנגלית: Coloureds) בדרום אפריקה מתייחס לקבוצת אוכלוסייה המורכבת מבני תערובת של צאצאי המתיישבים האפריקאנרים ובני שבטים אפריקאיים, אליהם נתערבבו גם חלקים ממוצא של עמי דרום-מזרח אסיה. בצפון יבשת אמריקה נחשב כיום הביטוי לכינוי מבזה שאינו תקין-פוליטית, ומחליפו הביטוי "People of color".

בדרום אפריקהעריכה

האוכלוסייה הצבעונית נוצרה, ברובה, כתוצאה מהעובדה שבראשית ההתיישבות האירופית בכף התקווה הטובה היו המתיישבים הבורים הלבנים אוכלוסייה שכללה בעיקר גברים. מיעוט הנשים במושבה הביא לתופעות של ניצול מיני של בנות העבדים השחורים והאסייתים, שכתוצאה ממנו נולד דור של בני תערובת בחוותיהם של המתיישבים. בני תערובת אלה זכו ליחס של התנכרות הן מצד האוכלוסייה הלבנה והן מצד האוכלוסייה השחורה, והתפתחו בקהילות נפרדות של עצמם.

בשנות שלטון האפרטהייד וההפרדה הגזעית שהנהיג, קיטלג אותם הממשל כגזע בפני עצמו, בצד הלבנים והשחורים, למרות שבפועל אין להם מאפיינים גזעיים ואתניים ברורים וחד-משמעיים. הוקצו להם אזורי מחיה משלהם, בתי ספר נפרדים וכדומה. עם זאת, כתוצאה משנות האפליה וההפרדה, ותחושתם כדחויים הן מצד המיעוט הלבן והן מצד הרוב השחור, פיתחו תרבות פוליטית משלהם ונאבקו על זכויותיהם. הם לא נהנו מזכויות היתר של הלבנים, אך בתקופות מסוימות זכו לזכויות יתר מועטות על פני השחורים. גם האוכלוסייה ההודית הגדולה בדרום אפריקה קוטלגה על ידי השלטונות במעמד שווה ערך לצבעוניים.

הצבעוניים בדרום אפריקה מונים כ-4 מיליון איש (כ-9% מהאוכלוסייה, מעט פחות מהלבנים). מבחינה דתית, מרביתם נוצרים קלוויניסטים המשתייכים לכנסייה ההולנדית-רפורמית, עם מיעוט מוסלמי. רובם המכריע (כ-90%) דובר את שפת האפריקאנס כשפת אם.

בארצות הבריתעריכה

 
מסעדה שחציה מיועד ללבנים וחציה ל"צבעוניים".

במשך רוב שנותיה של ארצות הברית, נהגה שם הפרדה גזעית בין אנשים לבנים לבין "צבעוניים". עד מחצית המאה ה-19, היו רוב האנשים ממוצא אפריקאי אמריקאי, כולל צאצאיהם המעורבים, עבדים בארצות הברית. רבים מהעבדים השחורים היו בני תערובת. אחד מתוך ארבע שחורים שבוחנים את הגברים שהיו אבותיהם בבדיקות דנ"א, מוצאים גבר לבן. זאת מאחר שבתקופת העבדות היו מקרי אונס רבים של נשים שחורות על ידי בעלי העבדים הלבנים. [1] [2] אף במדינות בהן לא הייתה עבדות, האנשים שלא היו "לבנים" לא היו מוכרים כבני אדם בעלי זכויות שוות. במאה ה-19, כאשר הסתיימה העבדות גם במדינות הדרום של ארצות הברית, עדיין הייתה אפלייתם של אנשים "צבעוניים" חוקית ומקובלת. האפלייה כללה את דוקטורינת נפרד אבל שווה, להפרדה גזעית בין אנשים "צבעוניים" לאנשים "לבנים", ברוב תחומי החיים במרחב הציבורי, בנוסף על איסורי התערות חברתית ונישואים.

במספר פסקי דין שניתנו בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי דוקטרינת "נפרד אך שווה" אינה סותרת את התיקון ה-14. בפסק דין פלסי נגד פרגוסון (1896) אושר חוק שנחקק בלואיזיאנה שהקצה קרונות רכבת נפרדים לשחורים וללבנים. בפסק דין קאמינג נגד מועצת החינוך של מחוז ריצ'מונד (1899) אושר העיקרון גם לגבי בתי ספר. בפרשת ברי קולג' נגד קנטקי (1908) אישר בית המשפט העליון חוק שאסר במפורש על הקמת בתי ספר מעורבים. אף שדה יורה כל שירות שניתן ללבנים ניתן גם לשחורים (בנפרד), בפועל איכות השירותים שניתנה לשחורים הייתה ירודה משמעותית, ולא היה שוויון בהקצאת המשאבים לשירותים השונים.

רק במחצית השניה של המאה ה-20 הסתיימה באופן חוקי מדיניות ההפרדה הגזעית בארצות הברית. האפליה עדיין קיימת במקומות רבים. כיום נחשב המונח "צבעוני" (colored) לכינוי מבזה שאינו תקין-פוליטית. החלופה כיום להגדרת מי שאינם אנשים לבנים הוא הביטוי "People of color" ("אנשים של צבע"), הרואה בהם קודם כל אנשים.

ראו גםעריכה


קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא צבעוניים בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ טלי קרופקין, נשים שחורות עושות בדיקות דנ"א ביתיות - ומגלות שאמהותיהן נאנסו בתקופת העבדות, הארץ, 3.5.2019
  2. ^ הנשים השחורות שימשו כרכוש ולא נחשבו כאדם בעל זכויות, לכן יחסי מין עמן בכפיה לא נחשבו באותה תקופה כאונס, ולא הייתה בכך עבירה על החוק. על רקע אונס שיטתי זה, שהתרחש לפעמים במשך דורות, רבים מהאפריקאים השחורים כיום הם צאצאים גם לגברים אירופאים.