צדק חלוקתי
צדק חלוקתי הוא מונח פוליטי המבטא את הרעיון כי חלוקת העושר בחברה צריכה להיות תואמת לקריטריונים מסוימים כדי שתיחשב הוגנת, לרוב קריטריונים של שוויון.
הגדרה עריכה
בהגות המודרנית בולטת תאוריית "הצדק כהוגנות" של ג'ון רולס אותה פרסם בספרו תאוריה של צדק (1972). רולס טען כי מדיניות חלוקת משאבים צודקת היא כזו המכוונת תמיד להטבת מצבו של הפרט העני ביותר בחברה (כלומר, הפרט שמצבו הרע ביותר). אי שוויון בחלוקת המשאבים מוצדק לפיכך רק אם הוא משרת מטרה זו. בהתאם לכך תמך רולס במדינת רווחה, במסגרת כלכלה קפיטליסטית.
הוגים ליברלים וליברטריאנים טוענים כי חלוקת משאבים צודקת היא כזו שאינה תולדה של כפייה או יזימת אלימות. כלומר, שהושגה בחליפין מרצון בשוק החופשי. הוגים אלו התעמתו עם גישתו של רולס, למשל רוברט נוזיק. על פי נוזיק, מצב צודק הוא מצב שהתקבל כתוצאה מפעולות צודקות, כלומר, מצב שהתקבל ללא יזימת אלימות כנגד אדם או רכוש, מצד הממשלה או מצד פרטים בחברה.
אמרטיה סן הציע נוסחה אחרת לפיה צדק חלוקתי מחייב שלכל אדם תהיה אפשרות לממש את אנושיותו, ועל כן הכרחי כי תהייה לו גישה למשאבים בסיסיים ולרמה מינימלית של הזדמנויות. גישה זו, המכונה "גישת היכולות", מחייבת את המדינה, לספק לשכבות החלשות את האמצעים שיאפשרו להם חיים בכבוד. במדינות שונות ניתן להגדיר רשימה שונה של צרכים בסיסיים אשר ראוי להבטיחם לכל אדם. בישראל, נהוג להזכיר את חמשת המ"מים (מזון, מעון, מרפא, מלבוש, מורה) אשר זאב ז'בוטינסקי הגדיר כצרכי היסוד שהמדינה מחויבת לספק לכל אזרח.
הגישה התועלתנית גורסת כי חלוקה צודקת היא כזו שנושאת את מרב התועלת למרב האנשים. מייקל וולצר טוען כי קהילות שונות נבדלות בערך שהן מייחסות למשאבים שונים ולכן שונות גם באופן בו הן מגדירות חלוקה צודקת של משאבים אלה. כך, בהתאם להגדרות החברתיות של סוגי משאבים שונים נקבעים עקרונות החלוקה שנחשבים לצודקים באותו הקשר חברתי.
יש הטוענים כי מדיניות צדק חלוקתי יש ליישם ברמה העולמית, נוכח אי השוויון הרב בין רמת החיים בארצות העולם המערבי לארצות העולם השלישי.
צדק חלוקתי בישראל עריכה
ערך מורחב – צדק חלוקתי בישראל
בישראל הועלו טענות על קיומו של אי צדק חלוקתי ביחס לחלוקת קרקעות המדינה בשנים הראשונות לקום המדינה, הטענה היא שהמזרחים הופלו לרעה בחלוקה זו וקבלו הרבה פחות קרקעות וכן הופלו לרעה בקבלת קרקעות שאינם כשירות לעיבוד, טענה זו הועלת בבג"ץ הקרקעות על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית ובה קבע בית המשפט העליון שתופעה זו אכן קיימת בישראל בצורה רחבה, בית המשפט אף הורה למדינה לפעול לתיקון אי צדק זה. בתקציב 2023-2024 הכניס שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את תכנית קרן הארנונה, המנסה להוביל שינוי בתחום הצדק החלוקתי. הרעיון העומד בבסיס התכנית, הוא שמכיוון שהארנונה העסקית גדולה יותר מהארנונה למגורים, ורבים מתושבי הפריפריה מועסקים בערים הגדולות ובגוש דן, אחוז מסוים מהכנסות הרשויות עתירות הארנונה העסקית יועבר לרושיות בפרפריה, כתגמול על בנייה למטרות מגורים. כך יתוגמלו הרשויות החלשות על חלקן בעסקים הנמצאים ברשויות החזקות, ויהיה תמריץ לכל הרשויות להפנות משאבים לבנייה למטרות דיור, ובכך יוזלו מחירי הדיור.
צדק חלוקתי ביהדות עריכה
הדרישה לצדק חלוקתי מופיע ביהדות במספר מצוות, המקום הבולט ביותר הוא במצוות שנת היובל שבה אחת לחמישים שנה חוזרים כל הקרקעות שנרכשו במשך שנים אלו לבעליהם הראשונים, במצווה זו משלבת התורה בין הקפיטליזם וזכות הקנין לבין יצירת חברה סוציאלית והדרישה לקיום צדק חלוקתי[1].
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- קלרה סבג, מן הראוי אל המצוי: טקסונומיה של תיאוריות של צדק חלוקתי, מגמות מ"א (3), 424-451
- יוסי דהאן, תאוריות של צדק חברתי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, 2007
- מייקל סנדל, צדק, הוצאת דביר, תרגום: גיא הרלינג, 2012
- מנחם מאוטנר (עורך), צדק חלוקתי בישראל, הוצאת רמות, 2000
קישורים חיצוניים עריכה
צדק חלוקתי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ צדק חברתי במקרא: שישה עקרונות יסוד, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה