צור משלו אכלנו

"צור משלו אכלנו" (או בקיצור "צור משלו") הוא פיוט שנהגו לשיר בסעודת שבת, והתקבל בתפוצות ישראל. מחברו האלמוני חי, כנראה, בצפון צרפת בימי הביניים.

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ בָּרְכוּ אֱמוּנַי שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ כִּדְבַר יְיָ הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ רוֹעֵנוּ אָבִינוּ אָכַלְנוּ מִלַּחְמוֹ (אֶת לַחְמוֹ) וּמִיֵּינוֹ (וְיֵינוֹ) שָׁתִינוּ עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ. אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ וּמָזוֹן וְצֵדָה הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְאֱמֶת יְיָ רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה (שָׁם) נַעֲלֶה הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא כְּבִרְכַּת יְיָ

על אף שהפיוט התקבל ברוב הקהילות, יש אשר סברו שאין לשורר את המזמור, בגלל חשש שבאמירתו יצא ידי חובת ברכת המזון.

תוכן הפיוט

המזמור נכתב בהקשר לברכת המזון. שלושת הבתים הראשונים שלו הם כנגד שלוש הברכות הראשונות של הברכה, והבית הרביעי-כנגד "כוס של ברכה", כוס יין שנוהגים לשתות אחרי הברכה.

כנראה, שהמזמור בהתחלה כלל לא נכתב על השבת אלא על ברכת המזון בכלל, אך כיוון שבימי החול אין פנאי, נהגו לשיר אותו בשבת, שכלל אינה נזכרת בו.

החוקר דב סדן פירש את המילים "שבענו והותרנו כדבר ה'", שהן כנגד המן, שהרי לא מצינו ציווי מהתורה על ההותרה אלא במן שנאמר בו "וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר" ומכאן שזאת מצווה רק בשבת.

יש שהביאו ראיה מפיוט זה שהגיית הקמץ בקרב יהודי אשכנז באותה תקופה הייתה דומה להגיית הפתח, כמו בהגייה הספרדית המקובלת בימינו, ואילו ההגייה הדומה לחולם במבטא האשכנזי התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. הראיה לכך היא מהחרוז ״אמוני״ (בפתח) ו-״אדוני״ (בקמץ) בפתיחת הפיוט.

פולמוס הלכתי

בספר כתר ראש, מובא שהרב חיים מוולוז'ין הקפיד שלא לשיר צור משלו. הרבה אחרונים הבינו שהטעם שלא שר שיר זה הוא משום שיוצא על ידי זה חובת ברכת המזון מדאורייתא, שכן מדאורייתא אין נוסח קבוע לברכת המזון. על כל פנים, המנהג ברוב הקהילות לשיר אותו, ויש שלמדו זכות על המנהג.

לחנים

המזמור זכה להקלטות רבות, ביניהן של אברהם פררה, נירה עדי, אילנה אביטל ואף גרסה בתרגום ללאדינו של יצחק לוי. לחן פופולרי למזמור הוא כמעט זהה לשיר הלאדינו Los Bibilicos (יש גם גרסה באנגלית "A Swallow Song" - "הסנונית"). לחנים בולטים במגזר החרדי הם ניגונו של רבי יצחק מוורקא אשר מושר בחסידות ויז'ניץ על הפיוט, ולחן נוסף של חסידות ויז'ניץ אשר נפוץ בין כליזמרים ברומניה ("Kandel's Hora"). כמו כן, הולחנו לחנים לחלקים מהפיוט, ובמידה רבה הם מפורסמים יותר מהפיוט בכללותו. על הבתים "רחם בחסדך" ו"יבנה המקדש" מפורסם לחן עממי, לחנו של ברוך חייט המושר על ידי מרדכי בן דוד וכן שני לחנים של חסידות ויז'ניץ, אחד עתיק מורכב וארוך ושני של יצחק אונגר. על הבית "יבנה המקדש" מפורסמים לחנו של שלמה קרליבך וכן לחן חסידי מהיר המיוחס לרבי מאיר שפירא.

לקריאה נוספת

• טובה בארי, ישראל אדלר, "'צור משלו אכלנו' — זמר לשבת", מחקרי ירושלים בספרות עברית י-יא, תשמ"ז-תשמ"ח (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• עשרות הקלטות של השיר באתר הפיוט והתפילה.
• קנדל'ס הורה המושר על "צור משלו" בחסידות ויז'ניץ. יוטיוב.