צו מרפאתי

טיפול מרפאתי כפוי (צו מרפאתי) הוא טיפול במרפאה, הנכפה על אדם הזקוק לטיפול רפואי נפשי, על-פי הוראה כתובה של פסיכיאטר מחוזי או על-פי צו של בית משפט מכוח חוק טיפול בחולי נפש, וחרף הוראות חוק זכויות החולה. בשונה מאשפוז כפוי, שבו נשללת חירות החולה באופן קיצוני, במסגרת טיפול מרפאתי כפוי, יכול החולה להמשיך את חייו במסגרת המשפחה והקהילה, והוא מחויב רק להתייצב במרפאה מדי פעם לשם קבלת הטיפול.

הטיפול המרפאתי הכפוי, עשוי לכלול הן תרפיית שיחות עם פסיכולוג או פסיכיאטר, אך בעיקר מתן תרופות אנטי-פסיכוטיות בכפייה. הטיפול הכפוי ניתן בדרך כלל רק עבור חולי סכיזופרניה וזאת כדי לנסות למנוע חזרה של התקפים פסיכוטיים (שיגעון). הפסיכיאטר המחוזי רשאי במקרה שאדם לא מילא אחר הוראה לטיפול מרפאתי לתת הוראת אשפוז כפוי.

ערר על טיפול מרפאתי כפוי

כל אדם רשאי להגיש ערר על הוראה לטיפול מרפאתי לוועדה פסיכיאטרית. הוועדה תדון בערר לא יאוחר מ-10 ימים מיום הגשתו ורשאית לאשר את ההחלטה להורות על טיפול מרפאתי כפוי, לבטלה או לשנותה. בדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית רשאי החולה להיות מיוצג על ידי עורך-דין, אך רוב האוכלוסייה שניתנת לה צו מרפאתי כפוי היא אוכלוסייה מוחלשת ואיננה יכולה להרשות לעצמה לשכור עורך דין או לפנות אל עורך דין, ועל כן חלק מהחולים נאלצים לייצג את עצמם או להיעזר בסניגוריה הציבורית. יש הטוענים שבשל ייצוג לא ראוי חולים נאלצים לקבל חומרים כימיים שעשויים להיות מסוכנים להם בכפייה וללא יכולת ערר אמיתית, מנגד יש הטוענים שהתרופות מסייעות בייצוב מצבו של החולה וחזרתו לתפקוד בקהילה.

ראו גם

• חוק טיפול בחולי נפש

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.