פתיחת התפריט הראשי

צילום תעופה

תת-סוגה של צילום
A-10 Thunderbolt II, ‏F-86 סייבר, P-38 לייטנינג ו-P-51 מוסטנג טסים במבנה במהלך מטס מעל בסיס חיל האוויר לנגלי, וירג'יניה. הצילום נעשה מכלי טיס אחר.

צילום תעופה הוא תת-סוגה בצילום המתמקדת בצילום כלי טיס שונים, ובפרט בצילום תעופה צבאית. הצילום יכול להתבצע הן מהקרקע (בדרך כלל תיעוד של המראות ונחיתות, ולעיתים גם תיעוד של צוותי הקרקע בעת שהם מטפלים בכלי הטיס) והן מהאוויר כאשר הצלם טס בעצמו בכלי טיס. צילום תעופה נעשה למטרות שונות: אמנות, תיעוד חדשותי, תיעוד דוקומנטרי, יחסי ציבור, פרסום ומסחר (כגון מכירת פוסטרים של מטוסי קרב), סרטי קולנוע תיעודיים או עלילתיים, ואף כתחביב.

נושאים פופולריים בצילום תעופה הם צילום מטוסי קרב, צילום אווירובטיקה וצילום נחיתות והמראות של מטוסי נוסעים. בדרך כלל, כדי לצלם כלי טיס - ובעיקר כלי טיס צבאיים - נדרשים אישור ביטחוני וקשרים עם חיל האוויר. האישור נדרש הן מטעמי צנזורה וביטחון מידע, והן פשוט לקבלת גישה לכלי הטיס שכן פעילותם נעשית בדרך כלל רחוק מהשטח המותר לגישה לאזרח הפשוט. לעיתים מבוצע הצילום על ידי החיילים עצמם, ובפרט טייסים ואנשי צוות אוויר.

נושא פופולרי נוסף, בעיקר בקרב חובבים, הוא צפייה, תיעוד וצילום של מטוסי נוסעים הממריאים ונוחתים בנמלי תעופה אזרחיים. החובבים, המכונים "ספוטרים", בודקים בלוח ההמראות והנחיתות מתי ממריא ונוחת מטוס מסוים (כולל מספר זנב ספציפי) ומחכים במיוחד כדי לצלמו. הם יוצרים אוסף תמונות וקטלוג של מטוסים רבים, המזוהים לפי שמם ומספר הזנב שלהם. בנוסף, נוסעים הממתינים לטיסתם נוהגים לצלם כלי טיס בשדה התעופה דרך חלון הטרמינל ולעיתים גם דרך חלון המטוס בעת שהוא מתכונן להמראה או נחיתה.

בישראל צילום תעופה הוא נפוץ ופופולרי, בעיקר בזכות הרקע הצבאי של רוב האזרחים והמוניטין הגבוה של חיל האוויר הישראלי. בין צלמי התעופה הבולטים בישראל נמנים ניר בן-יוסף ויששכר רואס.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה