פתיחת התפריט הראשי

קאלויאן, קיסר בולגריה

קאלויאן אסן (וכן איוואן השני או יואן השני, בבולגרית: Калоян Асен, ברומנית: Ioniță Kaloian יוניצֶה קאלויאן ;‏ 1168 - אוקטובר 1207, סלוניקי, האימפריה הלטינית) היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1197 ל-1207. תקופת שלטונו אופיינה במאבקי כוח מול האימפריה הלטינית, תוך הרחבת גבולות האימפריה הבולגרית.

קאלויאן אסן
Калоян Асен
NHMB-Anthrolopogical-reconstruction-of-the-head-of-Tsar-Kaloyan-by-Prof.Yordan-Yordanov.jpg
קאלויאן, קיסר בולגריה, שחזור אנתרופולוגי של פני הקיסר קאלויאן
לידה 1168 משוער
פטירה בערך ראשית אוקטובר 1207
סלוניקי, האימפריה הלטינית
מדינה האימפריה הבולגרית השנייה
מקום קבורה Holy Forty Martyrs Church, Veliko Tarnovo עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אנה נסיכת קומניה
שושלת בית אסן
תואר צאר בולגריה
כינוי Ромеоубиец, "שוחט הרומאים" (כינוי לכוחות הצלבנים)
צאצאים מריה קיסרית האימפריה הלטינית
צאר בולגריה
1197 – אוקטובר 1207
(כ־10 שנים)
חתימה Leaden seal of Kaloyan.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של הצאר קאלויאן

עלייתו לשלטוןעריכה

קאלויאן (בלטינית: Caloiohannes, "יואן הטוב" או "הנאה") היה אחיהם הצעיר של איוון אסן הראשון ושל פטר הרביעי, מייסדי האימפריה הבולגרית השנייה. בצעירותו שהה בשבי הביזאנטים בקונסטנטינופול וב-1189 הצליח להמלט ולשוב לבולגריה. לאחר רציחת אחיו בידי בן דודם איבאנקו אשר פעל בשליחות הביזאנטים, הצליח קאלויאן ליצור קואליציית בויארים שתתמוך בו ועלה לכס השלטון.

תקופת מלכותועריכה

לשון מאזניים במאבק בין הכנסייה הקתולית לאורתודוקסיתעריכה

קאלויאן ניצל את החולשה היחסית שבה נתונה הייתה האימפריה הביזאנטית בשל מאבקים פוליטיים וב-1202 כבש מידיה שטחים בתראקיה ובמקדוניה, וכן את עיר הנמל החשובה וארנה. בכך הרחיב את תחום שלטונו וחיזק את מעמדו בקרב משפחות האצולה שתמכו בו. בשנה זו פלש לשטחי בולגריה אימרה הראשון, מלך הונגריה, אך כוחותיו של קאלויאן הצליחו לבלום את הפלישה ליד העיר ניש, בשטח סרביה של ימינו. האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, שפעל לאיחוד הכנסיות האורתודוקסית והקתולית, על חשבון האימפריה הביזאנטית, הציע לקאלויאן להצטרף לכנסייה הקתולית בתמורה להכרת הכנסייה במעמדו.

קאלויאן נעתר לבקשת האפיפיור, מתוך הבנה שיזכה גם בהכרה דתית כראש הכנסייה הבולגרית. אך האפיפיור היה מוכן להכיר בו כמלך הבולגרים והוולאכים ולא כקיסר וכראש הכנסייה. הביזאנטים, שחששו מהשפעתה הגוברת של הכנסייה הקתולית באזור, ניסו להשפיע על הקיסר הבולגרי לתמוך בעמדותיהם. וכך, על אף שקאלויאן זכה להכרה חלקית של הכנסייה הקתולית, ניהל במקביל מגעים גם עם אלכסיוס אנגלוס השלישי, קיסר האימפריה הביזאנטית, אשר בסופם הצהיר על הכרתו בקאלויאן כקיסר בולגריה ובכלל זה במעמדו הדתי.

מסע הצלב הרביעיעריכה

ב-1204 החל מסע הצלב הרביעי וכוחות הצלבנים בראשות בולדווין הראשון כבשו את קונסטנטינופול והפילו את השלטון הביזאנטי בעיר. בולדווין הוכרז קיסר האימפריה הלטינית. בשל העוצמה הצבאית הצלבנית ומחשש למעמדו, הציע קאלויאן לצלבנים ברית נגד הביזאנטים, אך בקשתו נדחתה וכוחות האימפריה הלטינית פלשו לשטחי בולגריה וכבשו את העיר פלובדיב. במהלך 1205, בסדרת קרבות, הביסו כוחות האימפריה הבולגרית בסיוע שכירי חרב קומנים את צבא האימפריה הלטינית. במהלך קרב אדריאנופול נפל בשבי הבולגרים הקיסר הלטיני בולדווין הראשון ובהמשך הוצא להורג. קאלויאן המשיך בלוחמה וב-31 בינואר 1206 כבש את העיר דימוטיקה.

אחריתועריכה

לאחר כיבוש דימוטיקה הטיל קאלויאן מצור על אדריאנופול. כוחותיו של הנרי מפלנדריה, קיסר האימפריה הלטינית הצליחו לפרוץ את המצור והצבא הבולגרי נאלץ לסגת. ב-1207 כרת קאלויאן ברית צבאית עם קיסר האימפריה של ניקאה נגד האימפריה הלטינית ובהמשך אותה השנה פלשו כוחותיו לשטח המדינה הצלבנית ממלכת סלוניקי. כוחותיו של קאלויאן הטילו מצור על סלוניקי ובמהלכו הוא נרצח בנסיבות לא ברורות על ידי אחד ממפקדי הצבא הבולגרי. לשלטון עלה אחיינו בוריל.

הקהילה היהודיתעריכה

  ערך מורחב – יהדות בולגריה

ב-1204, במהלך מסע הצלב הרביעי, נכבשה העיר פלובדיב על ידי כוחות הצלבנים ואלה טבחו בתושביה, בהם כמה עשרות יהודים. ב-1205 עלה בידי הקיסר קאלויאן לכבוש מחדש את העיר. המסורת היהודית מספרת שכנקמה על רצח נתיניו היהודים הנאמנים הורה קאלויאן להוציא להורג את כל ראשי הכנסייה וראשי היישוב שמינו הכובשים[1].

קישורים חיצונייםעריכה

(בתרגום לאנגלית) מתוך Three Old French Chronicles of the Crusades, ed. Edward N. Stone, Seattle, 1939.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 25-36.


הקודם:
פטר הרביעי
1197-1196
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה
1207-1197
הבא:
בוריל
1218-1207