קאמי ד'אוסטן, דוכס טאלאר

קאמי ד'אוסטן דה לה בומה, דוכס טאלאר (צרפתית: Camille d'Hostun de la Baume, duc de Tallard‏; 14 בפברואר 1652 - 20 במרץ 1728) היה אציל, דיפלומט ואיש צבא צרפתי.

קאמי ד'אוסטן, דוכס טאלאר
Camille d'Hostun, duc de Tallard
Camille d'Hostun duc de Tallard.png
לידה 14 בפברואר 1652
דופינה, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1728 (בגיל 76)
פריז, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא האקדמיה הצרפתית למדעים ה־23
1724
Guillaume Dubois
André-Hercule de Fleury
- ה־26
1727
ז'ן-פול ביניון
פרסים והוקרה
  • אבירי מסדר הרוח הקדושה
  • אביר במסדר סן-מישל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

טאלאר קיבל פיקוד על יחידה בצבא צרפת כבר בגיל 15‏[1]. מאוחר יותר הוא שירת תחת פיקודו של הנסיך קונדה בארצות השפלה הדרומיות, והחל מ-1764 תחת אנרי דה לה טור ד'אוברן באלזס. הוא קודם לדרגת מרשל דה קאם ב-1678, ושירת במלחמת תשע השנים שנערכה בשנים 16881697.

ידידותו עם המלך לואי הארבעה עשר סייעה לו להגיע לתפקידים בעלי חשיבות. לאחר המלחמה הוא שירת במשך שנתיים כשגריר לחצר סנט ג'יימס, היכן שהידע המקיף שלו בנושאים שונים בפוליטיקה של אירופה הוכיח את עצמו כבעל ערך[2]. כשהמלך ג'יימס השני מת בספטמבר 1707, הכיר לואי בבנו של ג'יימס כיורש לכתר האנגלי. בעקבות כך החליט המלך ויליאם השלישי לגרש את טאלאר מלונדון ב-1702[1].

הקריירה הצבאית של טאלאר הגיעה לשיאה במלחמת הירושה הספרדית. ב-7 בספטמבר 1703 כבשו דוכס בורגונדיה וטאלאר את העיר רייזאך, ולאחר מכן המשיך טאלאר ופלש ללנדאו באמצע אוקטובר. כוח עזר בפיקודו של הנסיך מהסן-קאסל הובס על ידי כוחותיו של טאלאר בקרב שפיירבאך ב-15 בנובמבר. כתוצאה מכך נכבשה לנדאו כעבור יומיים. זמן קצר לאחר מכן הוענקה לטאלר דרגת מרשל של צרפת.

ב-1704 נשלח טאלאר לחזק את הצבא הפרנקו-בווארי של מקסימיליאן השני עמנואל ושל פרדיננד דה מדסין, שחנה על גדות הדנובה והיה מאוים על ידי צבא הברית בפיקודם של הדוכס ממרלבורו והנסיך אויגן מסבויה. טאלאר יצא משטרסבורג ב-1 ביולי, אך למרות שהמצור על וילינגן הוכיח את עצמו כמאמץ עקר הוא הצליח להעביר 34,000 חיילים דרך היער השחור, והגיע לאולם ב-5 באוגוסט[3].

טאלאר הוצב כמפקד הצבא הפרנקו-בווארי המאוחד, אך בקרב בלנהיים שנערך ב-13 באוגוסט 1704 הוא נחל מפלה ניצחת ממרלבורו. לאחר תום הקרב הוא נלקח בשבי, הובא לאנגליה ונכלא בנוטינגהאם.

לאחר ששוחרר ב-1711 הוא חזר לצרפת. למרות האסון של בלנהיים נראה היה כי לואי לא רוחש איבה למרשל[1]. טאלאר קיבל תואר דוכס ב-1712, וב-1715 צורף לאצולה הגבוהה של צרפת. לואי הארבעה עשר הורה בצוואתו למנות את טאלאר למועצת המלוכה, אך הדוכס מאורליאן הצליח להביא לביטול הצוואה. טאלאר נבחר לנשיא האקדמיה הצרפתית למדעים ב-1724, וב-1726 התמנה לשר בממשלה. הוא מת ב-1728.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Falkner, James. Blenheim 1704: Marlborough's Greatest Victory, p. 104. Pen & Sword Books Ltd, (2004). מסת"ב 1-84415-050-X
  2. ^ Churchill, Winston. Marlborough: His Life and Times, Bk. 1, vols. i & ii, p. 426. University of Chicago Press, (2002). מסת"ב 0-226-10633-0
  3. ^ Chandler, David G. Marlborough as Military Commander, p. 136. Spellmount Ltd, (2003). מסת"ב 1-86227-195-X