קאסם אמיןערבית: قاسم أمين; 1 בדצמבר 18635 במרץ 1908) היה אינטלקטואל וסופר מצרי. מראשוני ההוגים בעולם הערבי אשר קראו לשיפור משמעותי במעמד האישה בעולם הערבי ובמצרים בפרט. חשיבותם של כתביו נובעת לא רק מחלוציותם, אלא גם מההשפעה שהייתה להם על דורות רבים של אינטלקטואלים מצרים וערבים שפעלו בין שתי מלחמות העולם ודנו במעמד האישה, אשר ראו עצמם מחויבים להתייחס להגותו בתחום זה.

קאסם אמין
Qasim Amin.jpg
לידה 1 בדצמבר 1863
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1908 (בגיל 44)
קהיר, ח'דיוות מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משפטן, סופר
לאום מצרי
שפות היצירה ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות "שחרור האישה" (תחריר אל-מראה), "האישה החדשה" (אל-מראה אל-גדידה)
הושפע מ מוחמד עבדה, ג'מאל א-דין אל-אפגאני, דוק ד'ארקור, ארנסט רנאן
השפיע על מוחמד חוסיין הייכל, טה חוסיין, מחמוד עזמי, חסן אל-בנא, סלאמה מוסא, תאופיק אל-חכים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

קאסם אמין נולד בשנת 1863 במצרים לאבא ממוצא עות'מאני ששימש כמושל של סנג'ק כורדיסטן של האימפריה העות'מאנית, וזכה בחלקת אדמה גדולה במצרים בתמורה לשירותו. אמו הייתה ילידת מצרים עילית. הוא למד בבית הספר "ראס אל-תין" באלכסנדריה, בו למדו בני המעמדות האמידים. לאחר סיום לימודיו עברה משפחתו לגור בקהיר, שם התחנך אמין בבית הספר ח'דיוי במגמה הצרפתית, ולאחר שהשלים את השכלתו התיכונית החל ללמוד בבית-הספר הצרפתי למשפטים. בשנת 1881 קיבל רישיון עריכת-דין ונסע ללמוד בבית-הספר למשפטים במונפלייה שבצרפת. באותה תקופה יצר אמין קשר עם מוחמד עבדה וג'מאל א-דין אל-אפגאני אשר שהו בפריז, ותירגם מאמרים עבור בטאונם "יתד נאמן" (אל-ערוא אל-ות'קא). למרות שאמין לא הצליח להשתלב בחברה הצרפתית, הוא הצליח ליצור קשרי ידידות עמוקים עם חברה ללימודים שהשפיעה על גיבוש תפישתו באשר למעמד האישה המצרית. בקיץ 1885 חזר לקהיר והחל לעבוד בתביעה הכללית של בתי-הדין המעורבים אשר דנו בתביעות בהן היו מעורבים מצרים וזרים מקומיים או זרים בעלי נתינויות אירופאיות. בשנת 1889 נתמנה לראש הפרקליטות של בני-סויף, וב-1891 לראש הפרקליטות של טנטא. בשנת 1892 התמנה לסגן שופט בבית-משפט לערעורים. במהלך עבודתו במערכת המשפט תבע את ביטול הכפילות במערכת המשפט המצרית, שבה היו מערכות נפרדות למצרים ולזרים. באותה תקופה פעל אמין באגודת הצדקה האסלאמית אשר הקימה בתי-ספר למיעוטי יכולת וסייעה לנזקקים ולעניים.

עבודתו הספרותיתעריכה

ספרו הראשון של קאסם אמין, "המצרים" ("Les Egyptiens") יצא לאור בצרפתית בשנת 1894 כתגובה לספרו של המזרחן הצרפתי דוק ד'ארקור אשר פורסם שנה קודם לכן בצרפת וגינה את החברה המצרית על תנאי החיים הפרמיטיביים השוררים במצרים והתמקד במיוחד במעמדן הנחות של הנשים במצרים. קאסם אמין הגן בספרו על מנהגיה של האליטה המצרית וניסה להוכיח את הטענה כי במצרים קיים שוויון זכויות מלא בין גברים לנשים. חמש שנים לאחר מכן פרסם אמין את ספרו החשוב ביותר "שחרור האישה" ("תחריר-אל-מראה") בו טען כי אחד המקורות לנחיתותה של החברה המצרית הוא מעמדה הנחשל של האישה במצרים. ראייתו הייתה מנקודת מבט לאומית-מצרית ולא פמיניסטית טהורה, שכן טען כי רק קידום מעמדה של האישה הוא שיחזק את מצרים במאבקה נגד הכיבוש הקולוניאלי ונגד הכוחות הריאציונריים הפנימיים. זכויות האישה נועדו להבטיח בנוסף את קדמתה של האומה המצרית וחינוך האישה נועד להבטיח את חינוכו של הדור הבא. אמין התייחס למציאות החברתית במצרים של תקופתו בה האישה הכפרית זוכה לחירות יחסית כיוון שהתנאים הכלכליים מאלצים אותה לעבוד בשדה לצד בעלה ולא מחייבים אותה לעטות רעלה, בעוד שבת מעמד הביניים והעליון נחותה יותר ביחס לבעלה ונשארת כלואה בביתה. כמו כן אמין ביקש על ידי הענקת חינוך נאות לאישה לעשותה בת שיחה אמיתית וחברה לבעלה. בספרו ניכרת ההשפעה של המודרניזם האסלאמי על הגותו, שכן עיקר טיעוניו בספר בזכות שיפור מעמד האישה הסתמכו על מקורות אסלאמיים הלכתיים. אמין ניסה להוכיח כי אין סתירה אמיתית בין הוראות האסלאם לבין קידמה ומדע, וכי סממני הדיכוי של האישה הרווחים במצרים זרים לרוחו המקורית של האסלאם ושייכים לעידן הפרה-אסלאמי. לדעתו הרפורמות אותן הוא מציע במעמד האישה אינן "בדעה", כלומר חריגה חדשנית מהוראות האסלאם. אמין טען כי אין בכוונתו אלא לזקק את האסלאם מההרגלים המוגנים אשר דבקו בו, וכך להגיע למהותו האמיתית, אשר מכבדת את האישה ומעניקה לה זכויות. אמין היה הראשון שהרחיב את הדיון במעמד האישה לנשים המוסלמיות ואשר עסק באורח ביקורתי בנושאים כגון הסרת הרעלה, ביטול הפרדת נשים וגברים, מתן חינוך לבנות, פוליגמיה, ומנהגי גירושין אותם הגדיר כשרירותיים.

ספרו "שחרור האישה" זכה לביקורת חריפה מצד אנשי דת, הוגים ועיתונאים שמרנים. העיתונאי וכלכלן המצרי טלעת חרב פרסם כנגד אמין את הספר "חינוך האישה והרעלה" ("תרבית אל-מראה ואל-חגאב")ובו טען כנגד ביטול הרעלה וביטול ההפרדה בין נשים וגברים, וגרס כי הן הקוראן והן המציאות החברתית במצרים מחייבים הפרדה בין המינים. בתגובה פרסם אמין את ספרו השלישי, "האישה החדשה" ("אל-מראה אל-גדידה"), אשר בו נימוקיו לביצוע רפורמה במעמד האישה כבר היו רובם ככולם שאובים מתוך המחשבה האירופאית ומן המדע המערבי. בספרו הוא הגדיר מונחים כמו חופש, קידמה וציוויליזציה באופן מערבי מבלי לנסות ולמצוא להם מקבילות במסורות מוסלמיות ובטקסטים הלכתיים מוסלמיים. בעיני אמין קידמה משמעה חירות לכל. אמין ראה בקדמה אידיאל חברתי ראשון במעלה, וכמפתח להצלחת החברה האנושית. גישתו הייתה מנוגדת לגישה המסורתית אשר רואה בשריעה את המודל לחיי היומיום. בהגותו השתמש בהשכלתו ובניסיונו כמשפטן. האמונה של אמין בקדמה תשוב ותופיע בכתביהם של אינטלקטואלים מצרים נוספים שהיו חלק מן המעגל החברתי וההגותי אליו השתייך אמין או הושפעו ממנו, כמו אחמד לוטפי א-סייד ומוחמד חוסיין היכל.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קאסם אמין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אורית בשקין, ישראל גרשוני וליאת קוזמא, לפסל תרבות במצרים (רמת אביב: הוצאת רמות, 1999), עמ' 95-96