קבאדי
קָבַּאדִי הוא ספורט קבוצתי. המשחק נערך בין שתי קבוצות של שבעה שחקנים, כשמטרת המשחק היא ששחקן בודד בהתקפה, המכונה "שודד (raider)", ירוץ בחצי המגרש של הקבוצה היריבה, יפסול כמה שיותר שחקני-מגן על ידי נגיעה, יחזור לחצי המגרש של הקבוצה התוקפת בלי להיות מוכשל על ידי המגנים, והכל בנשימה אחת[1]. נקודות נצברות עבור כל שחקן הגנה שנפסל על ידי השודד, ואילו הקבוצה היריבה מרוויחה נקודה על עצירת השודד. השחקנים מוצאים מהמשחק אם הם נפסלים או מוכשלים, אך הם שבים חזרה למשחק על כל נקודה שקיבלה הקבוצה שלהם מפסילה או מהכשלה[2].
ענף זה פופולרי בתת־היבשת ההודית ובמדינות אסייתיות אחדות שמסביב. אף על פי שמשחק הקבאדי מופיע בהיסטוריה של הודו העתיקה, המשחק זכה לפופולריות כספורט תחרותי רק במאה ה-20.
זהו הספורט הלאומי של בנגלדש. כמו כן, זהו המשחק הרשמי של המדינות ההודיות של אנדרה פראדש, ביהר, הריאנה, קרנאטקה, קרלה, מהאראשטרה, אודישה, פנג'אב, טאמיל נאדו, טלנגאנה ואוטר פרדש[3].
ישנם שני תחומים עיקריים של קבאדי: "פונג'אבי קבדי", המכונה גם "סגנון מעגל", כולל צורות מסורתיות של הספורט הנערכות במגרש מעגלי בחוץ, ואילו "הסגנון הסטנדרטי", הנערך על מגרש מלבני בתוך אולם ספורט. הסגנון הסטנדרטי הוא הסגנון בו משתמשים כיום בליגות מקצועיות גדולות ובתחרויות בינלאומיות.
המשחק ידוע בשמות רבים בחלקים שונים של תת־היבשת ההודית, כגון: kabaddi או chedugudu באנדרה פראדש וטלנגאנה; kabaddi במהאראשטרה וקרנאטקה; kabadi או ha-du-du בבנגלדש; bhavatik באיים המלדיביים; kauddi או kabaddi בתוך אזור פנג'אב; hu-tu-tu בהודו המערבית, hu-do-do במזרח הודו; chadakudu בדרום הודו; kapardi בנפאל; ו-kabadi או sadugudu בטאמיל נאדו.
היסטוריה עריכה
על אף שלא אומתו, תיאוריות ממקורות שונים קובעות כי מקורו של הקבאדי מהתקופה הוְודית של הודו העתיקה[4]. במחקרים נאמר כי המשחק היה פופולרי בקרב אנשי ידאבה. בשיר שחובר על ידי המשורר המרת'י טוקראם נכתב כי האל קרישנה שיחק את המשחק בצעירותו, בעוד שבמהאבהארטה נכתב על ארג'ונה כי יש בידיו את היכולת לחמוק לתוך אזורים עוינים וגם להוציא אויבים ללא פגע - אמרה אשר מקבילה למשחק הקבאדי. ישנם גם דיווחים על גאוטמה בודהה ששיחק את המשחק בזמנו הפנוי[5].
למרות הטענות הסותרות הללו, הקבאדי המודרני הוא שילוב של המשחק שמשוחק בצורות שונות בשמות שונים ביבשת הודו. הודו הייתה הראשונה שסייעה לפופולריות של קבאדי כספורט תחרותי, כאשר התחרויות המאורגנות הראשונות התרחשו בשנות העשרים של המאה העשרים, הצגתם לתוכנית המשחקים האולימפיים של הודו בשנת 1938 והקמתה של הפדרציה הכלל-הודית לקבאדי בשנת 1950. התפתחויות אלה סייעו למסד את הקבאדי כספורט, שבאופן מסורתי שיחק בכפרים, כענף ספורט בתחרות בינלאומיות.
קבאדי נוסף לתוכנית משחקי אסיה החל משנת 1990[6].
שיטות משחק נפוצות עריכה
סגנון סטנדרטי עריכה
בגרסה הקבוצתית הבינלאומית של משחק הקבאדי, שני צוותים בני שבעה משתתפים תופסים חצאים מנוגדים של מגרש בגודל של 10 מטרים על 13 מטרים במקצה שמיועד לגברים ומגרש בגודל של 8 מטרים על 12 מטרים במקצה של נשים. לכל אחד מהקבוצות יש חמישה שחקנים מחליפים. המשחק מתנהל בשתי מחציות כשכל אחת באורך של 20 דקות עם הפסקה של 5 דקות ביניהן, בהן מחליפות הקבוצות צד במגרש. במהלך כל משחק, המכונה "פשיטה", שחקן מהצד ההתקפי, המכונה "שודד", רץ לצד של הקבוצה היריבה במגרש ומנסה לפסול כמה שיותר משבעת שחקני ההגנה על ידי נגיעה. על השודד לחצות את "קו החבטה", הנמצא במחצית המגרש של הקבוצה התוקפת, לשטח הקבוצה המגנה, ולאחר מכן לחזור למחצית המגרש שלה מבלי שיוכשל. (אם השודד נוגע ופוסל מגן ועדיין לא הגיע לקו החבטה, הוא לא צריך להגיע לקו החבטה כדי לצבור נקודות ועליו לחזור למחצית המגרש שלו בלבד). מכיוון שכל פשיטה חייבת להיעשות בנשימה אחת, בזמן הפשיטה השודד חייב לקרוא בקול "קבאדי-קבאדי-קבאדי", כדי לאשר בפני השופטים כי הפשיטה אכן נעשתה בנשימה אחת ללא שאיפה[7]. לכל פשיטה יש מגבלת זמן של 30 שניות[1].
קבוצה מרוויחה נקודה אחת על כל מגן שנפסל. אם השודד מצליח להגיע אל מעבר ל"קו הבונוס" המסומן בשטח הקבוצה המגנה, הוא מרוויח נקודה נוספת המכונה נקודת בונוס. אם השודד נעצר בהצלחה (על ידי הכשלה), הקבוצה הנגדית מרוויחה נקודה. כל השחקנים שהשודד הצליח לפסול מוצאים מהמשחק, אך עבור כל נקודה שקבוצה מרוויחה מפסילת שחקן או תיקול שחקן אחד "קם לתחייה" וחוזר למשחק בהתקפה הבאה. נקודות בונוס אינן מחזירות שחקנים למגרש. שחקנים שיוצאים מגבול המגרש מוצאים מהמשחק. פשיטה בה לא צברה הקבוצה התוקפת נקודות בזמן הפשיטה מכונה "פשיטה ריקה". לעומת זאת, אם בפשיטה אחת מרוויחה הקבוצה שלוש נקודות או יותר מכונה הפשיטה - "פשיטת על". אם קבוצה פוסלת את כל שבעת השחקנים בקבוצה היריבה בבת אחת, הם צוברים שתי נקודות נוספות והשחקנים מוחזרים למשחק. המשחק מסתיים לאחר שתי מחציות, בהם הקבוצה שזכתה ביותר נקודות היא המנצחת[1].
סגנון מעגלי עריכה
ישנן ארבע צורות עיקריות של קבאדי הודי שמוכר על ידי הפדרציה לחובבים. בסַנגִ'יבַאנִי-קבאדי, שחקן אחד "קם לתחייה" כאשר שחקן אחד מהקבוצה הנגדית נפסל ויוצא מהמגרש. המשחק מתנהל לאורך 40 דקות עם הפסקה של חמש דקות בין שתי המחציות. ישנם שבעה שחקנים בכל צד והקבוצה שמוציאה את כל השחקנים בצד של היריב מרוויחה ארבע נקודות נוספות. בסגנון גָאמִינִי, שבעה שחקנים משחקים בכל צד ושחקן שהוצא צריך להישאר בחוץ עד שכל חברי הקבוצה שלו בחוץ. הקבוצה שמצליחה להוציא את כל שחקני הצד של היריבה מרוויחה נקודה. בשיטת משחק זו אין משך זמן קבוע, והמשחק נמשך עד שחמש או שבע נקודות כאלה מורווחות על ידי אחת הקבוצות. סגנון עָמַאר דומה לצורת סנג'יבאני במסגרת הזמן, אך בניגוד לשאר הסגנונות, שחקן שנפסל נשאר בתוך המגרש בזמן שהמשחק נמשך. עבור כל שחקן מהקבוצה המגנה שנפסל, הקבוצה התוקפת מרוויחה נקודה. פּוּנָגַ'אבִּי קבאדי הוא וריאציה שמשוחקת במגרש עגול בקוטר 22 מטר[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- קבאדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 Kabaddi | Kabbadi Rules | How to play Kabbadi | Kabbadi Players | YoGems, 29 ביוני 2020 (באנגלית)
- ^ המשחקים המשונים של משחקי אסיה, באתר הארץ
- ^ Kabaddi Information: History, How to Play & Rules (באנגלית)
- ^ Kabaddi | sport, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ A tale of kabaddi, Bangladesh's national sport, Dhaka Tribune, 2016-12-15 (באנגלית)
- ^ The Pioneer, Kabaddi goes international, The Pioneer (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2016-03-04
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל ספורט | ||