קהל גראנדה בבוקרשט
| ערך ללא מקורות | |
קהל גראנדה בבוקרשט (בלדינו: Cahal Grande, Cal Grande או Sinagoga Mayor) היה בית הכנסת הספרדי הגדול של בוקרשט, המכונה גם "קהל קדוש גדול" (ברומנית: Templul Mare Spaniol) היה ממוקם בשכונת וקרשט, שהייתה המאוכלסת ביהודים, ברחוב נגרו וודה לשעבר מס. 12 (Strada Negru Vodă)[1], בבוקרשט. במקום שבו שכן בית הכנסת נמצאים כיום בנייני מגורים.[2]
 | |
| בית הכנסת הספרדי הגדול בבוקרשט - קהל גראנדה. הוקם בצורתו הראשונית בשנת 1819 ונשרף בפרעות הליגיונרים ב-21 בינואר 1941. שרידיו נהרסו, ככל הנראה, בשנת 1955 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת שנחרב  |
| מיקום |
בוקרשט |
| מדינה |
רומניה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1819 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1819 |
| אדריכל |
Grigore Cerchez |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות אקלקטית |
| קואורדינטות | 44°25′41″N 26°06′30″E / 44.428055555556°N 26.10825°E |
|
(למפת בוקרשט רגילה)   קהל גראנדה בבוקרשט | |
  | |
היסטוריה
עריכהבית כנסת זה הוקם בשנת 1819 בשכונה שנקראה אז "פופסקולוי", על ידי העדה הספרדית בבוקרשט בראשותו של גבריאל כהן, בהתאם לאיגרת מלכותית משנת 1818 של השליט יואן קאראג'ה. באותה תקופה כיהן לזמן קצר כרב של העדה אליעזר פאפו. באותה הזדמנות קיבלה הקהילה רשות להקים עוד בית כנסת קטן יותר, שייקרא לימים "קהל צ'יקו".
הביניין שוקם בשנת 1853 בסגנון מורי, שכלל מוטיבים מושאלים מבית הכנסת אל טרנסיטו בטולדו. בחנוכת הבית המשוקם בחודש מאי 1853, נשא תפילה מיוחדת בשפות רומנית ולדינו הרב משה יצחק אלמולי המכונה "קונורטה". הוא ברך לרגל האירוע את שליט ולאכיה באותה תקופה, הנסיך בארבו שטירביי.[3].
בית הכנסת עבר בשנת 1890 שיקום נוסף לפי תוכניות האדריכל הרומני גאורגה צ'רקז. בשנת 1892 נוסף אליו חדר דרומי קטן ועוד ענף מסופח לקיר הצפונית.
בשנת 1891 צויד בית הכנסת עם עוגב גדול "ריגר ייגרדורף" שהובא מלייפציג ועבודת הקודש לוותה במהלך השנים בצלילי מקהלה בניצוחו של המלחין אברהם לוי איבלה, הזמר טנור [ אלברטו דלה-פרגולה, והמנצח יוזף רוזנשטוק מהאופרה הרומנית.
בשנת 1938 עבר בית הכנסת קהל גראנדה שיפוץ שנוהל על ידי האדריכל אנג'לו אלמלך והמהנדס סילביו בז'רנו.
ב-21 בינואר 1941 בית הכנסת הוצת על ידי פורעים "לגיונרים". הבניין ניזוק קשות, וכל תכולתו – ספרי תורה, מסמכים, ספרים וכלי קודש מכסף, נהרסה. בשנת 1955 שרידי הבניין נחרבו על ידי השלטונות.
בעולם היהדות הספרדית היו עוד בתי כנסת שנודעו בשם "קהל גראנדה" - למשל בית הכנסת יוחנן בן זכאי בירושלים ובית הכנסת קהל גראנדה באי רודוס.
אפיוניו האדריכליים
עריכהבית הכנסת נבנה בסגנון אקלקטי, בעל מבנה בזיליקלי בדומה לבתי כנסת רבים בעיר. היה ניצב על מתאר מרובע . חלונותיו היו בסגנון רומנסקי. מעל הבימה הייתה כיפה עם פתחים למעבר האור. בחזית נמצאה חצר רחבה. מעל הפרוזדור בכניסה הייתה קומת עזרת הנשים. באולם הגדול שכלל שלוש ספינות היו שורות –שורות של ספסלים שהפסיקו במרחק מסוים מהקיר המזרחי שלידו היה ארון הקודש. הרצפה הייתה עשויה מאבן מרובעת.
התקרה והקירות היו מכוסים בציורי קיר (פרסקו), ערבסקים, קישוטי סטוקו ואחרים בצבעי זהבהב, ארגמן וכחול כהה. הנברשות, המנורות, הכתרים, המפות והפרוכת היו רקומים עם חוטי זהב. בית הכנסת היה מרוהט בשפע, מצויד בכורסאות מעץ אגוז ושטיחים פרסיים. שני הצריחים הצדדיים והחזית ופרונטונים עוצבו בהשפעה מורית. היסודות הנאוקלאסיים בלטו במפרצים עם עמודים, בקשתות שבמרכז, בחלונות היחידים ובצמדים, בקיר המזרח.
קהילת בית הכנסת
עריכההרב הראשון של בית הכנסת היה אליעזר פאפו. בתקופת שיפוצו בשנות ה-1850 שרת בו משה יצחק אלמולי. בין השנים 1878 -1910 הקהילה הספרדית בבוקרשט הונהגה על ידי הרב חיים משה אנריקה בז'רנו, תלמיד חכם, בקיא גם בתרבות המודרנית, ציוני, שהקדיש מאמצים לשימור השפה הלאדינו וחידוש הקשרים בין היהודים ובין ספרד, אחרי האסון והעוול ההיסטורי שנגרם ליהודים בחצי-האי האיברי החל משנת 1492. הרב בז'רנו, שהתקרב בדעות למשכילים ולרוח המודרניציה של חיי הקהילה, היה מעורב בבנייה מחדש של בית הכנסת ובחידושים אסתטיים בטקסים הדתיים שהתקיימו בו, כולל הנהגת עוגב ומקהלה החל משנת 1891.
סופו של בית הכנסת
עריכה
ביום הראשון של מרד הלגיונרים, 21 בינואר 1941, הגיע לבית הכנסת כנופיה של פורעים בראשותו של הכומר בריגדאו. בהתחלה התבצרו בבית הכנסת מתוך ציפייה לעימות כלשהו עם כוחות הצבא. משראו כי לא הגיעו חיילים, התחילו הלגיונרים לשדוד ולהחריב את בית הכנסת, שהיה מפורסם בפארו וביופיו. ספרים ותעודות בעלות ערך רב שבספרייה וספרי תורה נערמו במרכז בית הכנסת והועלו באש. למחרת ב-22 בינואר, בערב, הביאו הלגיונרים ציסטרנה של בנזין ובעזרתה הבעירו את הבניין. הם מנעו מהכבאים שהגיעו למקום לכבות את האש. כדברי החוקר הצבאי ולדסקו, "בית הכנסת בער כמו לפיד ענק במרכז העיר ומסביב רקדו הליגיונרים בריקוד שטני תוך כדי שירת המנונם ואף דחפו במגפיהם לתוך האש שלוש יהודיות אומללות, שנפשטו לחלוטין מבגדיהן וצרחו מרוב כאבים".[4]
מקורות מודפסים
עריכה- , Arh.Aristide Streja, Arh.Lucian Schwarz Sinagoga în România Editura Hasefer
Bucureşti, 2009,(ברומנית) (אדריכל אריסטידה סטרז'ה, אדריכל לוצ'יאן שוורץ - בית הכנסת ברומניה, הוצאת הספר, בוקרשט, 2009
- Baruh Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici Prezenţe rabinice în perimetrul românesc, Hasefer, Bucureşti, 2008
(ברוך טרקטין, לוצ'יאן זאב הרשקוביץ' – נוכחויות רבניות במרחב הרומני, הספר, בוקרשט 2008)
לקריאה נוספת
עריכה- Raoul Siniol - Cahal Grande: o mărturie dispărută din trecutul Evreilor spanioli din Bucureşti,Ierusalim 1979
(ברומנית)
קישורים חיצוניים
עריכה
(בגרמנית)
- גבריאל קטאלאן - חרבן המורשת האדריכלית הדתית היהודית בבוקרשט בימי תכינות הריסה של צ'אושסקו - פרויקט 36, סימון גייסביהלר, ברן, 2010
Gabriel Catalan - Distrugerea patrimoniului arhitectural mozaic în Bucureşti în timpul demolărilor ceauşiste, proiectul 36 Berna, Simon Geissbühler 2010 (ברומנית)
- ראדו יואניד פרעות בוקרשט, 21-23 בינואר 1941
- כריסטינה יוסיף - על הרובע היהודי לשעבר של בוקרשט(ברומנית)
Radu Ioanid Pogromul de la Bucureşti, 21-23 ianuarie 1941 (ברומנית)