קוֹדָר[1] או קוד QRאנגלית: Quick Response Code) הוא מעין ברקוד דו-ממדי, שבו מקודד מידע טקסטואלי בצורה גרפית. הקוד הומצא ביפן בשנת 1994 על ידי דנסו, חברה בת של קונצרן טויוטה, כקוד לפיענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים ולפענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור. מאז נפוץ השימוש בקוד גם מעבר לתעשייה, בזכות היכולת המהירה להשגת מידע, והקיבולת הגדולה יחסית של נתונים שהוא יכול להכיל (עד 4,296 תווים אלפאנומריים).

קוד QR לדוגמה, הקוד מפנה לעמוד הבית של ויקיפדיה העברית

שימושים עריכה

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 נפוץ השימוש בקוד בכל העולם, וטלפונים חכמים הפכו לאמצעי הקלט העיקרי של הקוד באמצעות המצלמה הנכללת בהם. הקודים מוצגים בכתבות עיתון, פרסומות, שלטי חוצות, כרטיסי ביקור ואף באתרי אינטרנט או אפליקציות.

חברות המפרסמות מוצר או אירוע נוהגות לכלול קוד QR בפרסומות המודפסות ברחוב או בעיתון. אפליקציות לאנדרואיד או לאייפון, המפורסמות באתרי אינטרנט ובלוגים כוללות קוד QR המאפשר התקנת האפליקציה בעזרת סריקה של מסך מחשב. אנשים נוהגים להדפיס קוד QR על כרטיסי ביקור המאפשר הזנה של כל נתוני כרטיס הביקור, כגון השם, הטלפון, וכתובת הדוא"ל ישירות לרשימת אנשי הקשר של עמיתיהם.

הקוד בגרסתו המתקדמת מאפשר קידוד של טקסט באורך של עד 4,296 תווים, אך מרבית הטלפונים החכמים (תלוי בתוכנה) יכולים לקרוא קודים של עד 60 תווים בלבד, זאת מכיוון שעל מנת לקודד את מספר התווים המקסימלי יש להשתמש בגרסה מתקדמת של הקוד, הדורשת רזולוציית הדפסה וצילום גבוהות יותר. בשל הרצון לשמור את השימוש בקוד נגיש ומהיר, ובשל הדיוק והיציבות הנדרשים בצילום קודים מתקדמים יותר, יש המעדיפים להמשיך לפרסם את הקודים הפשוטים יותר.

מבנה הקוד עריכה

 
מבנה קוד QR (גרסה 7).
1. בכחול, מספר גרסת הקוד (מוצג מגרסה 7 ומעלה),
2. באדום פורמט הנתונים,
3. באפור הנתונים ותיקוני השגיאות,
הסימונים המודגשים בשחור לבן: 4.1 מיקום, 4.2 יישור, 4.3 תזמון,
5. בירוק שטח אדיש

קוד QR בנוי כריבוע שבשלושה מקודקודיו נמצאים ריבועים קטנים המשמשים עוגנים. בין הריבועים עובר קו מקווקו הקשה לזיהוי בעין אנושית, וריבוע נוסף קטן יותר מצוי פנימה מהקודקוד הרביעי. אמצעים גרפיים אלו מאפשרים למכשיר הסורק את הקוד לזהות את כיוון קריאת הקוד, ולקוראו. צמוד לריבועים הגדולים מקודדים מידע על פורמט הנתונים וכן על גירסת הקוד. מספר הגרסה הוא מספר הנקודות השחורות שבתבנית התזמון מאחד לריבועים הגדולים הפינתיים ועד (לא כולל) לנקודה האמצעית שבין הריבועים הפינתיים. כמות המידע הניתן לקידוד תלוי במספר הגרסה וכן סדר הקידוד של הנתונים. פורמט הנתונים קובע את סוג התוים המקודדים, נומרי, אלפא-נומרי, ערכת תווים של 8 סיביות וכדומה. וכן את סוג תיקון השגיאות רמה L M Q ו-H.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קוד QR בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קוֹדָר, על פי החלטת האקדמיה ללשון, דצמבר 2017