קופי בין אנד טי ליף
דה קופי בין אנד טי ליף (באנגלית: The Coffee Bean & Tea Leaf - פול הקפה ועלה התה) היא רשת בתי קפה שבסיסה בלוס אנג'לס, בקליפורניה שבארצות הברית, בבעלות ובתפעול חברת "International Coffee & Tea".
חזית סניף הרשת במומבאי | |
נתונים כלליים | |
---|---|
סוג | חברה פרטית |
מוטו | Simply the Best |
מייסדים | מונה והרברט היימן |
תקופת הפעילות | 1963 בברנטווד, קליפורניה – הווה |
מיקום המטה | לוס אנג'לס |
משרד ראשי | לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
מוצרים עיקריים | קפה, תה, אייס בלנדד |
הכנסות | 230 מיליון דולר אמריקני (2010) |
מנכ"ל |
סאני ששון מלווין אליאס (מנהל תפעול) |
עובדים | 12,000 (מאי 2013) |
www.coffeebean.com | |
אודות החברה
עריכההחברה נוסדה על ידי מונה והרברט היימן. היא אחת מהרשתות בבעלות פרטית הוותיקות והגדולות ביותר, המתמחות בבתי קפה ותה. הסניף הראשון נפתח בשכונת ברנטווד בלוס אנג'לס ב-1963. כיום ישנם סניפים בכל דרום-מערב ארצות הברית, עם שלוחות בהוואי. ב-1996 רכש היזם הסינגפורי ויקטור ששון, בן למשפחת ששון, זיכיון מהרשת, ופתח "Coffee Beans" ברחבי דרום-מזרח אסיה. בהמשך הוא רכש בעלות על הרשת כולה. כיום ישנם מעל ל-1000 סניפים ברחבי העולם, והרשת נמצאת בתהליך התרחבות.
לחברה, המתופעלת על ידי "קפה ותה בינלאומיים בע"מ", היו הכנסות ממכירות של 120 מיליון דולר ב-2003 ויותר מ-130 מיליון דולר ב-2007. הרשת מציעה גישת Wi-Fi ב-144 סניפים. זכיינויות קיימות בעיקר מחוץ לארצות הברית, עם סניפים מקומיים שרובם שייכים לחברה. המדינות בהן מוצעות זכיינויות כעת הן: סינגפור, ישראל, קוריאה הדרומית, איחוד האמירויות הערביות, ברוניי, אוסטרליה, אינדונזיה, מזרח מלזיה, הפיליפינים וכווית[1].
קופי בין ישראל
עריכהרשת קופי בין פתחה את סניפה הראשון בישראל בשנת 2000, ומנתה בשיא פעילותה 12 סניפים, חמישה מהם בתל אביב ושניים ברעננה. הסניף הדרומי (והעשירי בארץ) של הרשת נמצא בירושלים (נפתח בספטמבר 2005), ואילו הצפוני ביותר נמצא בכפר טמרה, ונפתח באוגוסט 2009. במהלך שנת 2011, כ-3 שנים לאחר חתימת ההסדר הקיבוצי בעקבות מאבק זכויות עובדי הרשת, נסגרו מרבית הסניפים, לרבות סניף כפר סבא, שני הסניפים ברעננה, הסניף בקניון עזריאלי, ואף סניף הדגל באבן גבירול ליד גן העיר. כמו כן, לאחר שנתיים וחצי של פעילות, נסגר סניף רמת גן, שהיה במגדל משה אביב, ב-14 ביולי 2009.
ביולי 2008 הודיעו לחם ארז וקופי בין ישראל[2] על מיזוג, אולם המגעים לא הבשילו לכדי שיתוף פעולה.
כיום, נותר בישראל סניף אחד בלבד, ברחוב יפו בירושלים, בפברואר 2018 נכנס לשיפוצים ובסוף דצמבר נפתח מחדש.[3]
המאבק על זכותם של עובדי הרשת להתאגד
עריכה- ערך מורחב – אלון לי גרין נ' אקסלנט קופי בע"מ
ב-2007 הוקם ועד עובדים לעובדי הרשת. לאחר שמנהלי הרשת פיטרו את מארגן הוועד אלון-לי גרין יצאו העובדים למאבק.[4] לאחר חודש וחצי של מאבק ציבורי ומשפטי, קבעה שופטת בית הדין לעבודה כי המארגן אכן פוטר בעקבות ניסיון ההתארגנות. הנהלת הרשת ננזפה על פיטוריו בניגוד לחוק והוא חזר לעבודה. לאחר ה"בלאגן הציבורי", כפי שהנהלת הרשת כינתה את פרשת פיטוריו של גרין, הוחלף מנכ"ל הרשת אלון לוי בשי כהן. כאשר גם ההנהלה החדשה בראשותו של כהן סירבה להכיר בהתארגנות העובדים יצאו עובדי סניף אבן גבירול של הרשת, שבו עובד גרין, לשביתה, שהחלה ב-22 בינואר 2008 ונמשכה שישה שבועות, במהלכה הוצבו משמרות מחאה גם בשאר 13 סניפי הרשת האחרים (בסיוע ארגונים סוציאליסטיים שונים, בהם בנק"י והאיגוד המקצועי לנוער של הנוער העובד והלומד). מאבק העובדים למען הכרה בזכויותיהם, ביניהן הזכות להתאגד, הסתיים במרץ 2008 בחתימת הסכם קיבוצי בין הבעלים לבין הסתדרות העובדים.[5] הסכם זה הוא הסכם העבודה הקיבוצי הארצי הראשון ברשת בתי קפה בישראל.[6]
ההסדר פתח פתח לעובדים נוספים בענף המלצרות לנהוג כעובדי קופי בין ולהתאגד אף הם.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של קופי בין אנד טי ליף
- קופי בין אנד טי ליף, ברשת החברתית פייסבוק
- קופי בין אנד טי ליף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- קופי בין אנד טי ליף, ברשת החברתית אינסטגרם
- קופי בין אנד טי ליף, באתר פינטרסט
- קופי בין - עמוד בגוגל
- פרופיל חברה, ב-Yahoo! עסקים
- התארגנות מחודשת של עובדי רשת בית הקפה "קופי בין", באתר הנוער העובד והלומד
- האתר של סניף קופי בין ירושלים
הערות שוליים
עריכה- ^ באתר קופי בין
- ^ לחם ארז ורשת קופי בין - מתמזגות, באתר nrg
- ^ http://coffee-bean-j.inforu.mobi, coffee-bean-j.inforu.mobi (ארכיון)
- ^ אמיר תיבון, ניסה להקים ועד עובדים - ופוטר - וואלה חדשות, באתר וואלה, 21 ביוני 2007
- ^ איציק וולף, עובדי "קופי בין" ניצחו - הסדר עבודה בענף המסעדנות, באתר news1
- ^ חיים ביאור, לראשונה: הסכם קיבוצי לעובדי בית קפה, באתר הארץ, 10 במרץ 2008