פתיחת התפריט הראשי

קורפוס הפאנצר ה-39 (ורמאכט)

(הופנה מהדף קורפוס הפאנצר ה-39)

היסטוריהעריכה

הקמת הקורפוסעריכה

הקורפוס הוקם ב-1 בפברואר 1940 בשם "הקורפוס ה-39", והועמד תחת פיקוד גאורג-הנס ריינהרדט, ופעילותו המבצעית הראשונה הייתה במסגרת קבוצת ארמיות A במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.

המערכה על צרפתעריכה

בתחילת המערכה על צרפת היה הקורפוס בעתודה, ורק ב-12 במאי 1940 הוכנס הקורפוס לפעולה כחלק מהארמייה ה-18 בפיקודו של גאורג פון קיכלר. הקורפוס שכלל את דיוויזיית הפאנצר ה-9 ואת הדיוויזיה ה-254, נועד לסייע בכיבוש מבצר הולנד. בשלב זה עדיין היה רוב הצבא ההולנדי שלם, וארבע הערים העיקריות של "מבצר הולנד" טרם נכבשו. על מנת לאלץ את ההולנדים להיכנע, הפציצו הגרמנים את רוטרדם ב-14 במאי. לעיר נגרם נזק חמור. מרכז העיר הושמד, מאות נהרגו, וכ-80,000 איש איבדו את בתיהם. ממשלת הולנד חששה כי המשך ההתנגדות עלול לגרום לכך, שערים הולנדיות נוספות יסבלו מגורל דומה. לכן היא הסכימה להיכנע ב-15 במאי, והצבא ההולנדי חדל לשמש גורם בהמשך המערכה. המלכה וילהלמינה יצאה לגלות, והקימה ממשלה גולה בבריטניה. הצבא ההולנדי במושבות המשיך להילחם, וכוח הולנדי קטן המשיך להלחם במשך שלושה ימים נוספים, כשהוא מתבצר באזור זיילנד, עד שהוכנע אף הוא.

לאחר כניעת הולנד הועבר הקורפוס להתארגנות מחדש, וב-1 ביוני הוכפף ל"קבוצת הפאנצר גודריאן". הקורפוס פעל ב"מבצע אדום" בגזרה המזרחית, וכבש את בלפור בסמיכות לגבול השווייצרי, שם נפגש עם כוחות מהארמייה השביעית בפיקוד גנרל פרידריך דולמן, ובכך כותרה כל קבוצת הארמיות השלישית הצרפתית (שכללה את הארמיות השנייה, השלישית, החמישית, והשמינית), שב-22 ביוני נכנעה כולה כגוף אחד.

לאחר המערכה על צרפת הוקצה הקורפוס לצורך כיבוש גיברלטר, אך עקב סירובו של פרנקו להשתתף במבצע, המבצע בוטל והקורפוס הועבר לפרוסיה המזרחית.

מבצע ברברוסהעריכה

בתחילת מבצע ברברוסה היה הקורפוס חלק מארמיית הפאנצר השלישית בפיקוד הרמן הות, והשתתף בקרב סמולנסק. ב-16 באוגוסט 1941 הועבר הקורפוס לסייע בכיבוש לנינגרד תחת פיקוד ארמיית הפאנצר הרביעית. ב-11 בנובמבר 1941 מונה הנס-יירגן פון ארנים למפקד הקורפוס, שהיה חלק מהארמייה ה-16 במסגרת קבוצת ארמיות צפון.

1942 - 1945עריכה

ב-9 ביולי 1942 הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והועבר תחת פיקוד הארמייה התשיעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז. ב-1 בדצמבר 1942 מונה רוברט מרטינק למפקד הקורפוס, ופיקד עליו במהלך קרב רז'ב השני. ב-14 בנובמבר 1943 מונה קרל פיכלר למפקד הקורפוס, וב-18 באפריל 1944 חזר מרטינק לפקד על הקורפוס, ופיקד עליו בתחילת מבצע בגרטיון. ב-28 ביוני 1944 נהרג מרטינק, וב-29 ביוני 1944 מונה דיטריך פון זאוקן למפקד הקורפוס, שהיה חלק מהארמייה הרביעית ובהמשך חלק מהארמייה התשיעית ומארמיית הפאנצר השלישית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ובמהלך אוגוסט 1944 הצליח פון זאוקן לבלום את התקדמות הרוסים לפני ורשה. בהמשך לחם הקורפוס באזור קורלנד, וב-15 באוקטובר 1944 מונה קרל דקר למפקד הקורפוס, ופיקד עליו במהלך הקרב על הבליטה. לאחר מכן לחם הקורפוס בפרוסיה המזרחית ובמרכז גרמניה, וב-21 באפריל 1945 מונה קרל ארנדט למפקד הקורפוס, שפיקד עליו עד סוף המלחמה.

מפקדיםעריכה

סדר הכוחות לאורך המלחמהעריכה

המערכה על צרפתעריכה

במערכה על צרפת כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

מבצע ברברוסהעריכה

במהלך מבצע ברברוסה כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

קרב רז'ב הראשוןעריכה

במהלך קרב רז'ב הראשון כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

מבצע בגרטיוןעריכה

במבצע בגרטיון כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

הקרב על הבליטהעריכה

במהלך הקרב על הבליטה כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

קישורים חיצונייםעריכה