קמפיין ארבעת המזיקים

קמפיין ארבעת המזיקיםסינית: 除四害; בפין-יין: Chú Sì Hài, צ'וּ סְה הָאי), היה אחת הפעולות הראשונות שנעשו בקפיצה הגדולה בסין בין השנים 1958–1962. ארבעת המזיקים שיועדו להשמדה היו חולדות, זבובים, יתושים ודרורים. השמדת הדרורים מכונה גם קמפיין מחיצת הדרורים או קמפיין חיסול הדרורים, וגרמה לחוסר איזון אקולוגי חמור, שהיה אחד הגורמים לרעב הסיני הגדול. בשנת 1960 סיים מאו דזה-דונג את המערכה נגד הדרורים והפנה את המוקד הרביעי לפשפשי המיטה.

דרור ההרים היה היעד הבולט ביותר בקמפיין.

קמפייןעריכה

קמפיין "ארבעת המזיקים" הוצג בשנת 1958 על ידי מאו דזה-דונג, כקמפיין היגיינה שמטרתו למגר את המזיקים האחראים להעברת מגפה ומחלות:

  • היתושים האחראים למלריה
  • המכרסמים שמפיצים דבר
  • הזבובים המתעופפים באוויר
  • הדרורים – במיוחד דרור ההרים – האוכלים זרעי דגנים ופירות[1]

דרוריםעריכה

הדרורים "הואשמו" כי אכלו כארבעה קילו דגנים לדרור בשנה.[2] קיני הדרורים נהרסו, ביצים נשברו, וגוזלים נהרגו. מיליוני אנשים התארגנו בקבוצות והשתמשו בסירים ובמחבתות כדי להרעיש ולמנוע מהדרורים לנוח בקיניהם, במטרה לגרום להם ליפול ולמות מתשישות.[3] בנוסף לטקטיקות אלה, אזרחים פשוט ירו בציפורים שהתעופפו בשמיים.[4] כל העם נקרא להשתתף במבצע השמדת הדרורים; מאו ציין כי ילדים מגיל חמש יכולים כבר לפעול למען המטרה, ואכן ילדים בהשתתפו בפעילויות השמדת הדרורים כחלק מלימודיהם בבית הספר היסודי.[5] התקפות המוניות אלה דלדלו את אוכלוסיית הדרורים, וכמעט שהביאו להכחדתה בסין. כמה דרורים מצאו מקלט בשטחים החיצוניים של נציגויות דיפלומטיות שונות בסין. אנשי השגרירות הפולנית בבייג'ינג דחו את הבקשה הסינית להיכנס לשטח השגרירות כדי להפחיד את הדרורים שהסתתרו שם וכתוצאה מכך השגרירות הוקפה במתופפים. לאחר יומיים של תיפוף מתמיד נאלצו הפולנים להשתמש באתי חפירה כדי לנקות את השגרירות מדרורים מתים.[6]

תוצאותעריכה

באפריל 1960 שינו המנהיגים הסינים את דעתם בשל השפעתו של האורניתולוג גֶ'נְג דְזְווֹשִׂין (郑作新),[7] שטען כי דרורים אוכלים מספר רב של חרקים, בנוסף לדגנים.[8][9] במקום שתגדל, תפוקת האורז לאחר הקמפיין פחתה באופן משמעותי.[10] מאו הורה על סיום המערכה נגד הדרורים, והחליף אותה במערכה נגד פשפשים, מכיוון שהשמדת הדרורים הפרה את האיזון האקולוגי וחרקים הרסו יבולים כתוצאה מהיעדר טורפים טבעיים.

אולם בשלב זה כבר היה מאוחר מדי. ללא דרורים שיאכלו אותם, אוכלוסיות הארבה התעצמה, ארבה מילא את הארץ והעצים את הבעיות האקולוגיות שכבר נגרמו בעקבות הקפיצה הגדולה, שכללה בין היתר כריתת יערות נרחבת ושימוש ברעלים והדברה.[11] חוסר איזון אקולוגי החמיר את הרעב הסיני הגדול, בו 15–45 מיליון איש מתו מרעב.[12][13] בסופו של דבר נאלצה ממשלת סין לייבא 250,000 דרורים מברית המועצות כדי לחדש את אוכלוסייתם.[14]

קמפיין מחודשעריכה

ב־19 ביוני 1998 תלתה כרזה באוניברסיטת דרום מערב החקלאית בצ'ונגצ'ינג, "היפטרו מארבעת המזיקים". תשעים וחמישה אחוזים ממשקי הבית נצטוו להיפטר מארבעה מזיקים; הפעם הוחלפו הדרורים בתיקנים.[15] קמפיין דומה נצפה באביב 1998 בבייג'ינג. מעט אנשים הגיבו לקמפיינים אלה, שכן רבים כבר נהגו להרוג את המזיקים האלה, במיוחד ג'וקים.

השפעה תרבותיתעריכה

בסדרת הדרמה משנת 2009, רוזי ביזנס (שהתרחשה באמצע המאה ה-19 בסין), העלה איכר את הרעיון להרוג את הדרורים כדי לשפר את התפוקה החקלאית. הרעיון הועלה כמעשה קונדס כדי להערים על בעלי האדמות ולגרום להם לרעב ועוני.

הקמפיין לחיסול הדרורים מוזכר בסרט דרכון לסין משנת 1960. בסצנה קצרה, נראים אנשים יורים זיקוקים כדי לגרום לדרורים להתעופף.

האלבום Every Red Heart Shines Toward the Red Sun (2006) של להקת הפוסט-רוק האמריקאית Red Sparowes מספר, באמצעות כותרות שיריו, את סיפור קמפיין חיסול הדרורים.

הרומן דרורי ואן פה מאת הסופר הסרבי אריך קוש מתאר את הקמפיין לחיסול הדרורים כאלגוריה להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה.[16]

ראו גםעריכה

  • מלחמת האמו
  • מס על עצים
  • רשימת הקמפיינים של המפלגה הקומוניסטית בסין

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Rebecca Kreston, "Paved With Good Intentions: Mao Tse-Tung’s “Four Pests” Disaster", Discover magazine, Feb 26, 2014.
  2. ^ RED CHINA: Death to Sparrows, TIME May 05, 1958.
  3. ^ "Saving the Clangs, Songs, and Shouts of Old Beijing". Bloomberg.com (באנגלית). 18 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2021. 
  4. ^ Dvorsky, George. "China's Worst Self-Inflicted Environmental Disaster: The Campaign to Wipe Out the Common Sparrow". io9 (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2012-08-22. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2017. 
  5. ^ Judith Shapiro, Mao's War Against Nature: Politics and the Environment in Revolutionary China, Cambridge University Press 2001, 86-87.
  6. ^ "Chiny. Historia" [China. History] (בפולנית). 2 ביוני 1999. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2016. 
  7. ^ Nowak, Eugeniusz (2002). "Erinnerungen an Ornithologen, die ich kannte (4. Teil)". Der Ornithologische Beobachter (בגרמנית) 99: 49–70. אורכב מ-המקור ב-2018-02-22. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2018. 
  8. ^ Shapiro, Judith Rae (2001). Mao's War Against Nature: Politics and the Environment in Revolutionary China. Cambridge University Press. ISBN 0-521-78680-0.
  9. ^ McCarthy, Michael (2 באוגוסט 2006). "The secret life of sparrows". The Independent. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2009. 
  10. ^ Summers-Smith, J. Denis (1992). In Search of Sparrows. London: Poyser. עמ' 122–124. ISBN 0-85661-073-9. 
  11. ^ Denis Summers-Smith, In Search of Sparrows, A & C Black, 2010, 122–124.
  12. ^ Peng, Xizhe (1987). "Demographic Consequences of the Great Leap Forward in China's Provinces". Population and Development Review 13 (4): 639–670. JSTOR 1973026. doi:10.2307/1973026. 
  13. ^ Akbar, Arifa (17 בספטמבר 2010). "Mao's Great Leap Forward 'killed 45 million in four years'". The Independent. 
  14. ^ Pantsov, Alexander (2013). Mao: The Real Story. Simon and Schuster. 
  15. ^ Shapiro, Judith Rae (2001). Mao's War Against Nature: Politics and the Environment in Revolutionary China. Cambridge University Press. ISBN 0-521-78680-0.
  16. ^ אדם רז, ""דרורי ואן פה" מתאר בפירוט מצמרר את המכניזם של גיוס ההמונים לתמיכה בפעולות נפשעות", הארץ ספרים, 13.05.21.

 

קישורים חיצונייםעריכה