פתיחת התפריט הראשי

קרב אדסה

קרב שהתחולל בשנת 260 בסמוך לעיר אדסה, בין צבא האימפריה הסאסאנית תחת פיקודו של המלך שאפור הראשון וצבא האימפריה הרומית תחת פיקודו של הקיסר ולריאנוס.

קרב אדסה היה קרב שהתחולל בשנת 260 בסמוך לעיר אדסה, בין צבא האימפריה הסאסאנית תחת פיקודו של המלך שאפור הראשון וצבא האימפריה הרומית תחת פיקודו של הקיסר ולריאנוס. הצבא הרומי פלש עמוק אל תוך שטח האימפריה על מנת להדוף ולהפסיק את פלישות הצבא הסאסאני שהחריבו את הפרובינציות המזרחיות של האימפריה לאורך המחצית הראשונה של המאה השלישית. התיעוד ההיסטורי הקטוע מאפשר שיחזור סכימתי בלבד של הקרב אך ברור כי הצבא הרומאי ספג תבוסה מוחלטת, הקיסר נלקח בשבי עם כל צבאו והפרובינציות המזרחיות נקרעו לתקופה ממושכת משטחי האימפריה. הקרב נחשב לאחת התבוסות הקשות ביותר בהיסטוריה הצבאית של האימפריה הרומית.

קרב אדסה
מערכה: מלחמות האימפריה הרומית והאיפריה הסאסאנית
תחריט קיר בנקש-י רוסתם, בו מתוארת כניעתו של ולריאנוס למלך שבור הראשון

תחריט קיר בנקש-י רוסתם, בו מתוארת כניעתו של אסיר המלחמה ולריאנוס למלך שבור הראשון
תאריך התחלה: 260
מקום: 37°09′N 38°48′E / 37.15°N 38.8°E / 37.15; 38.8 
תוצאה: ניצחון פרסי מוחלט. השמדת הצבא הרומאי ונפילת הקיסר בשבי
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
שאפור הראשון  ולריאנוס 
מפקדים

שאפור הראשון

ולריאנוס

כוחות

לא ידוע

כ־70,000 חיילים וכוחות עזר

אבידות

לא ידוע

הצבא נכנע ללא תנאי

רקעעריכה

לאורך ההיסטוריה ראו השליטים של האימפריות הפרסיות השונות את אזור הסהר הפורה כשטח השפעה טבעי אם לא חלק מהפרובינציות הקשורות לאימפריה. עם כניסת האימפריה הרומית אל המזרח התיכון נוצר חיכוך מתמיד בין האימפריות ומאבק תמידי על שטחים, משאבים והשפעה מבלי שהצדדים יצליחו להגיע להכרעה. תקופות של עימות נסתיימו בדרך כלל בהסכמים זמניים ועיתות משבר הביאו לעימותים מחודשים ומסעות מלחמה עמוק אל תוך שטחי האויב.

משבר המאה השלישיתעריכה

  ערך מורחב – משבר המאה ה-3

בתקופה הידוע בהיסטוריה בשם משבר המאה ה-3, במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת סיפריאן - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הקיסרים הרומאיים למתוח את משאביהם המוגבלים ולצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים ושבטים ברברים אחרים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, חלק מעימותים שנמשכו לאורך המאות עד לנפילת האימפריה הרומית המערבית. משעלה הקיסר ולריאנוס לשלטון הוא החליט לחלק את השלטון באימפריה הרומית עם בנו גליאנוס, על פי סידור זה שלט ולריאנוס למעשה בחלק המזרחי של האימפריה והתמודד עם הקשיים והאתגרים בחלק זה בעוד גליאנוס מתמודד עם השלטון בחלק המערבי.

האימפריה הסאסאניתעריכה

  ערך מורחב – האימפריה הסאסאנית

שאפור הראשון (241-272), בנו של ארדשיר מייסד האימפריה המשיך להרחיב את הגבולות ושטחי ההשפעה, הוא כבש את באקטריה ואת החלק המערבי של אימפריית קושאן, וכן פלש מספר פעמים לשטח הרומאי. ניסיונו של הקיסר הרומאי גורדיאנוס השלישי (238-244) לכבוש בחזרה את השטח שבמורד נהר החידקל נכשל, דבר שאיפשר לשאפור להגיע להסכם שלום עם הקיסר החדש פיליפוס הערבי (244-249), על פיו קיבל תשלום מיידי של 500,000 דינר ותשלומים שנתיים נוספים. אך שאפור המשיך את הלחימה נגד הרומאים וכבש את סוריה ואת אנטיוכיה (253 או 256).

מהלכים לפני הקרבעריכה

הקיסר ולריאנוס גייס צבא ויצא כנגד האיום הסאסאני, תחילה הצליח הלחץ הרומאי לגרום לנסיגה סאסאנית ובשנת 257 חזרה אנטיוכיה ואיתה הפרובינציה של סוריה לידיים רומאיות. הנסיגה הסאסאנית הגבירה את התיאבון הרומאי והם המשיכו במרדף אחרי הצבא הנסוג למרות קשיי אספקה וככל הנראה מחלות שפגעו בכשירות הצבא.

קרב אדסהעריכה

המידע על הקרב מוגבל מאד ועיקרו נלקח מכתובת ניצחון סאסאנית. על פי מקור זה הצבא הרומי שמנה כ 70000 לוחמים מכל חלקי האימפריה נפגש עם הצבא הסאסאני באזור שבין חרן לאדסה, בתום הקרב נכנע הצבא הרומאי ובראשו הקיסר.

מקורות רומאיים מתארים תמונה מעורפלת אך שונה של הקרב. על פי תאורים אלו במהלך הלחימה ככל הנראה לאחר כישלון בקרב פנים אל פנים כותר הצבא הרומאי על ידי הפרסים. ולריאנוס פתח במשא ומתן עם שאפור שניצל את ההזדמנות ושבה את הקיסר, ייתכן שבמפתיע במהלך המשא ומתן. בהיעדר מנהיג ותחת איום של מצור מתמשך נכנע הצבא הרומאי.

לאחר הקרבעריכה

  ערך מורחב – האימפריה התדמורית

הסאססאנים מיהרו לנצל את הצלחתם וחדרו אל תוך אנטליה וקפדוקיה כשהם מותירים אחריהם נתיב של הרס.

את הוואקום האימפריאלי השלטוני במזרח תפס הפקיד הרומאי ששימש כשר האוצר של ולריאנוס פלאביוס מקריאנוס (Fulvius Macrianus), הוא גייס את הלגיונות הזמינים של הצבא הרומי במזרח תוך שהוא ממנה את שני בניו קווינטוס ומקריאנוס לקיסרים. את עיקר העומס של העימות עם הסאססאנים נשא הצבא העצמאי-למחצה של הפרובינציה והעיר תדמור, תחת פיקודו של ספטימיוס אודינטוס, מי שהיה נציב עליון לפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. הוא ניצל את הכאוס על מנת לבסס את מעמדו כשליט עצמאי תחת חסות הקיסר. פרשיו הצליחו להנחיל לצבא הסאסאני מפלות שהביאו לנסיגתו מהשטחים שנכבשו כתוצאה מכך זכה הלה לתואר "מגן כל המזרח", שנשמר לקיסרים עד אז.

גורלו של ולריאנוסעריכה

ולריאנוס לא שוחרר משביו ומת כאסיר של המלך הסאסאני. על פי ההיסטוריונים הרומאיים הוא נכלא בכלוב ועבר השפלות ועינויים קשים, לעיתים הוא שימש את שאפור הראשון כמדרגה בעת שהמלך עלה על סוסו. לפי מקורות אלו לאחר מותו גופתו פוחלצה והוצגה לראווה בארמון או במקדש סמוך.

מפעלי בניהעריכה

הסאסאנים ניצלו את השבויים הרומאיים ואת כישורי הבניה וההנדסה שלהם למפעלי בנייה עתירי ממדים.

בעיר שוּשטאר (פרסית شوشتر) בנו שבויים רומאיים מערכות מים מורכבות ואת גשר שאדורוואן הרומי על נהר קארון. הגשר שאורכו 550 מטר ואשר נודע כ"גשר הקיסר", שימש גם כסכר, וזהו הגשר הרומי המזרחי ביותר עליו ידוע. המערכות ההידראוליות ההיסטוריות שנבנו כדי לספק מים לשושתר, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2009.

בעיר בישאפור, אחת מהערים שהוקמו על ידי ונקראו על שמו של שאפור הראשון נבנו על ידי עובדי כפייה רומאים מבני ציבור ומבני מגורים בתבנית אופינית לערים רומאיות, רחובות המצטלבים אחד עם השני ובנייה ודקורציה בדוגמאות האופייניות לאמנות רומית.

לקריאה נוספתעריכה