קרב אטו
קרב אטו (נקרא בשם קוד גם Operation Landmark[3]) נערך בין 11 ל-30 במאי 1943, בין כוחות אמריקאיים בסיוע קנדי ליפן באי אטו, כחלק מהקרב על האיים האלאוטיים שבאלסקה. זהו הקרב היחיד שבו נלחמו שני הצדדים במהלך מלחמת העולם השנייה בתנאי שלג. הקרב הסתיים אחרי שרוב הלוחמים היפנים נהרגו בקרב פנים אל פנים, אחרי שביצעו מתקפת בנזאי התאבדותית.
 | ||||||||||||||||||||||
| חיילים אמריקאים מפציצים עמדה יפנית, 4 ביוני 1943 | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 11 במאי 1943 – 30 במאי 1943 (20 ימים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אטו | |||||||||||||||||||||
| קואורדינטות | 52°52′45″N 173°09′25″E / 52.879075°N 173.15688889°E | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אמריקאי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||
רקע עריכה
מיקומם של האיים האלאוטיים וביניהם אטו הקנה להם חשיבות אסטרטגית ויכולת שליטה על נתיבי הסחר באוקיינוס השקט[4]. כל צד ראה בהם יתרונות אחרים. היפנים האמינו שהשתלטות על האיים תמנע התקפה אמריקאית על האגף הצפוני שלהם, ואילו האמריקאים ראו באיים בסיס פוטנציאלי עבור היפנים לשיגור התקפות על החוף המערבי.
ב-7 ביוני 1942, גדוד הרגלים ה-301 של הקורפוס היפני הצפוני נחת באי ללא התנגדות, יום אחרי שכוח אחר פלש לאי הסמוך, קיסקה.
בסרטו של וולט דיסני מ-1943, Victory Through Air Power, הוצג הרעיון שהאיים ישמשו את היפנים להוצאת מפציצים לחוף המערבי[5].
הקרב עריכה
ב-11 במאי 1943, כוחות מגדוד הרגלים ה-17 של דיוויזיית הרגלים ה-7 בפיקודו של מייג'ור ג'נרל אלברט בראון, נחתו באי כדי להשיב את השליטה בו. למרות סיוע ימי והפצצות כבדות על העמדות היפניות, האמריקאים נתקלו בהתנגדות עזה. מזג האוויר הקשה וכוויות קור שסבלו החיילים הקשו גם הם. עם זאת, אחרי שבועיים של לחימה הצליחו האמריקאים לדחוק את היפנים לכיס קטן סביב נמל צ'יצ'גוף.
ב-21–22 במאי, התארגן ביפן כוח תגבורת שנועד להדוף את האמריקאים. הכוח כלל 4 נושאות מטוסים, 11 משחתות, 3 אוניות מלחמה ו-7 אוניות סיור. עם זאת, הוא לא הספיק להגיע בזמן, והאמריקאים הצליחו לכבוש את האי[6].
ב-29 במאי, בהיעדר תקווה לסיוע או לחילוץ, פקד קולונל ימסאקי, המפקד בשטח, לצאת למתקפת בנזאי, בה השתמשו בדרך כלל כדי להימנע מכניעה או כדי לשפר עמדות מול אויב בעדיפות מספרית. בהתקפה הצליחו היפנים לפרוץ את קווי ההגנה האמריקאים, והחיילים מאחור שהופתעו נכנסו לקרבות פנים אל פנים שהסתיימו במותם של כמעט כל החיילים היפנים. אף על פי שאחרי ההסתערות הזו נגמר הקרב, יש דיווחים של הצי האמריקאי בדבר קבוצות יפניות קטנות שהמשיכו להילחם עד יולי 1943, וכי ניצולים בודדים נשארו עד 8 בספטמבר.
אחרית דבר עריכה
קרב אטו היה האחרון בקרב על האיים האלאוטיים. היפנים פינו בחשאי את כוחותיהם מהאי הסמוך קיסקה והכיבוש היפני באיים הסתיים ב-28 ביולי.
ההפסד באטו ופינוי קיסקה התרחשו זמן קצר אחרי מותו של האדמירל איסורוקו יממוטו שמטוסו הופל בטיסת סיור, במה שנחשב למכה קשה למורל היפני. למרות ההפסד, התעמולה היפנית הציגה את הקרבות באיים כסיפור השראה וגבורה.
קישורים חיצוניים עריכה
- Logistics Problems on Attu by Robert E. Burks.
- Aleutian Islands Chronology
- Aleutian Islands War
- Red White Black & Blue – feature documentary about The Battle of Attu in the Aleutians during World War II
- PBS Independent Lens presentation of Red White Black & Blue – The Making Of and other resources
- Soldiers of the 184th Infantry, 7th ID in the Pacific, 1943–1945
- US Army Infantry Combat pamphlet- Part Two: Attu
- Oral history interview with Robert Jeanfaivre, navy veteran who took part in the Battle of Attu (הקישור אינו פעיל) from the Veterans History Project at Central Connecticut State University
- Diary of Japanese doctor killed on Attu
- Battle of Attu - United Newsreel footage
הערות שוליים עריכה
- ^ "US National Park Service". Nps.gov.
- ^ "Battle of Attu: 60 Years Later (U.S. National Park Service)". Nps.gov.
- ^ "Battle of Attu". The History Channel.
- ^ "Arctic Panel looks at the world from the top down". Army.mil. נבדק ב-15 בפברואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Walt Disney's - Victory Through Air Power (1943, 720p) - YouTube". YouTube. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2016. נבדק ב-3 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Zuikaku Tabular Record of Movement (TROM)". Imperial Japanese Navy Page. Jonathan Parshall. נבדק ב-10 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)