הידקי טוג'ו

הידֶקי טוֹג'וֹ (יפנית: 東條 英機, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏, 30 בדצמבר 1884 - 23 בדצמבר 1948) היה גנרל בצבא הקיסרי היפני וכן גם ראש הממשלה של האימפריה היפנית בזמן מלחמת העולם השנייה, מה-18 באוקטובר 1941 עד ה-22 ביולי 1944. טוג'ו היה לאחראי על ההוצאה לפועל של המתקפה על פרל הארבור וניהל בפועל את יפן במשך רוב המערכה באוקיינוס השקט. במהלך המלחמה היה אחראי על פשעי מלחמה שונים ולאחר סיומה הוצא להורג.

הידקי טוג'ו
東條英機

לידה	30 בדצמבר 1884 קוג'ימאצ'י, טוקיו, האימפריה היפנית
הוצאה להורג	23 בדצמבר 1948 (בגיל 63) כלא סוגאמו, טוקיו, יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות זושיגאיה מקדש יסוקוני האוקיינוס השקט
השכלה	האקדמיה הצבאית הקיסרית מכללת המטה של הצבא היפני
מפלגה	טאיסיי יוקוסאנקאי
בן או בת זוג	Katsuko Tōjō
ראש ממשלת יפן ה־40 18 באוקטובר 1941 – 22 ביולי 1944 (שנתיים ו־39 שבועות) → פומימרו קונואה קוניאקי קויסו ←
פרסים והוקרה
מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה (1940) אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (10 ביולי 1942) מסדר דיית הזהב (1940) Order of the Auspicious Clouds מסדר הוורד הלבן של פינלנד Order of the Pillars of the State מסדר פריחת הסחלב Order of the Illustrious Dragon Showa Enthronement Commemorative Medal מדליית הכבוד הצבאית מסדר השמש העולה מסדר העיט הגרמני מסדר האוצר הקדוש אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי מסדר צ'ולה צ'ום קלאו מדליית הניצחון מסדר הפיל הלבן אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
חתימה

טוג'ו, בן למשפחת סמוראים לשעבר, התחנך באקדמיה הצבאית היפנית ושירת מספר שנים בתור נספח צבאי בברלין, רפובליקת ויימאר. במהלך מרד הנפל של 26 בפברואר 1936 היה מעורב בהפלתם של המורדים על אף קשרים אידאולוגים. לאחר מכן התמנה למפקד צבא קוואנטונג שבפועל שלט על מנצ'וקוו, שהייתה לגרורה יפנית. טוג'ו היה מעורב בסיעה הצבאית הלאומנית טוסיי-הא, שהתנכרה לדמוקרטיה, למערב ולאידיאלים ליברלים וקראה להקמת אימפריה יפנית שתשלוט על מזרח אסיה כולה. לאחר מרד הנפל היה מעורב בדינם של המורדים, אנשי סיעת הקודו-הא היריבה, ודן רבים מהם למוות. טוג'ו היה מהתומכים הראשיים של ההסכם התלת-צדדי של יפן ביחד עם גרמניה ואיטליה. במהלך המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ניסה טוג'ו להקים תחום השפעה יפני במסגרת מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי. טוג'ו קידם פשעי מלחמה שביצע הצבא היפני במלחמה, משימוש בנשק כימי, רצח שבויים, פגיעה באזרחים ועוד.

לאחר קרב מידוויי וקרב גוודלקנל החל הגלגל מתהפך נגד יפן במערכה באוקיינוס השקט. לאחר ההפסד החריף בקרב סאיפאן, הירוהיטו, קיסר יפן מאס בטוג'ו, פיטר אותו מראשות הממשלה והחליף אותו בקוניאקי קויסו. עם כניעת האימפריה היפנית טוג'ו ניסה להתאבד וירה לעצמו בלב דקות ספורות לפני שהגיעו כוחות אמריקאים לביתו כדי לעצור אותו. טוג'ו פספס את ליבו כאשר ניסה להתאבד והאמריקאים הספיקו לטפל בו ולהחיות אותו. טוג'ו עמד למשפט בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק על פעילותו במהלך המלחמה והורשע בשבעה פסקי פשעי מלחמה. גזר דינו נקבע להיות הוצאה להורג, אשר התקיימה ב-23 בדצמבר 1948 בכלא סוגאמו.

ביוגרפיה

קריירה צבאית

טוג'ו נולד בעיר טוקיו, יפן ב-1884. הוא היה הבן השלישי של הידנרו טוג'ו, גנרל בצבא היפני, אך שני אחיו מתו לפני שנולד. ב-1905 הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית והצטרף לשירות כסגן משנה בחיל הרגלים. עד 1909 הוא נישא לקטסוקו איטו, איתה הביא לעולם שלושה בנים וארבע בנות. הוא עלה בסולם הדרגות הצבאיות, סיים את לימודיו במכללה הצבאית ב-1915, ולאחר מכן עסק שם בהוראה, בנוסף לשירותו הצבאית בחיל הרגלים כקצין ובמטה הכללי.

לקראת סיומה של מלחמת העולם הראשונה, טוג'ו שירת במשלחת הצבאית היפנית אל המזרח הרחוק הרוסי שהייתה לחלק מהתערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה. המשלחת נשלחה כדי להתערב במלחמה ולמנוע את עלייתה של רוסיה הסובייטית אך במקביל גם ליצור מדינות חסות חוצצות בין רוסיה עצמה למזרח אסיה. שירותו במשלחת לרוסיה היה קצר קודם נשלח בתור נספח צבאי לרפובליקת ויימאר ושווייץ. בעת שהותו בגרמניה, טוג'ו, בדומה לקצינים יפנים רבים אחרים, פגש והושפע מספרו של אריך לודנדורף, המלחמה הכוללת (Der Totale Krieg). בספרו כותב לודנדורף על הרעיון שאומה שלמה מתגייסת כיחידה אחת לקראת מלחמה, שצורך האומה במלחמה גובר על הפוליטיקה ועל איכות מחייתם של האזרחים ושעל האומה לשרת את הצבא ולא להפך. לפי לודנדורף נדרשת "אחדות רוחנית" מוחלטת של אומה במהלך מלחמה ובהמשך לכתביו של גאורג וילהלם פרידריך הגל, לודנדורף טען כי המלחמה נדרשת עבור אומה אחת להוכיח את עצמה כנעלה על אחרת.

בבחינת מאפייניו האישיים, טוג'ו נודע ביכולותיו המנהליות, בדקדוקו על כל פרט ופרט בכל עבודה שהיא ובמשמעת החריפה שהדגיש. טוג'ו לעיתים נודע בכינוי "תַעַר" (かみそり; 'קָאמִי-סוֹרִי' ביפנית). בין 1922 ל-1926 עסק טוג'ו בהוראה במכללה הצבאית, בהמשך שירת עד 1929 בקצין במשרד המלחמה ובהמשך התמנה למפקד רגימנט רגלים והועלה לדרגת קולונל. היה זה באותה תקופה בה החל טוג'ו להתערות בקרב מעגלים פוליטיים קיצוניים בצבא. טוג'ו נקשר עם סיעת הקודו-הא שהונהגה בידי סדאו אראקי. הייתה זאת סיעה צבאית קיצונית שדגלה במלחמה טוטאלית במטרה להביא לעליונותה של האימפריה היפנית מעל שאר עמי אסיה. בשונה מהסיעה היריבה, הטוסיי-הא בהנהגת טטסוזאן נגאטה, הקודו-הא פנו לקול העם בקריאה לשיבה למסורת היפנית של העבר, ולעומתם קראו ה-טוסיי-הא לשימוש בתעשיית מלחמה אדירה כדי למוטט את המערב. שתי הסיעות היו יריבות נחרצות, אך היו די דומות בשנאתן לדמוקרטיה, לעולם המערבי ולליברליזם.

לאחר שלוש שנים נוספות בהן שירת במטה הכללי של הצבא היפני הקיסרי, טוג'ו הועלה לדרגת מייג'ור גנרל ומונה למפקד בריגדת הרגלים ה-34 בין 1934 ל-1935. במקביל, קיבל טוג'ו את תפקיד ראש מחלקת כוח אדם במשרד הביטחון. עוד באותה השנה מונה טוג'ו למפקד הקמפייטאי (המשטרה הצבאית של האימפריה היפנית) של צבא קוואנטונג במנצ'וקוו, מדינת חסות של האימפריה היפנית בחבל מנצ'וריה, צפון-מזרח סין. גורמים קיצוניים בצבא היפני ביימו ב-1931 את תקרית מוקדן ותירצו אותה כדי לפלוש למנצ'וריה בפעולה שנעשתה ישירות נגד הממשלה ונגד הקיסר, שציווה כי לא ישלחו חיילים נוספים לתמוך בצבא קוואנטונג בכיבוש מנצ'וריה. מנצ'וקוו הייתה ללב הפעילות של הגורמים הקיצוניים בצבא היפני, שפעלו בה הרחק מתחום הסמכות של הממשלה היפנית בטוקיו.

הקודו-הא קידמו את מטרותיהם להפיל את הממשלות הדמוקרטיות היפניות ולהקים במקומן דיקטטורה צבאית שכביכול תפעל בשם רצונו של הקיסר דרך פעולות טרור. לאחר כישלון ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932 ומרד הנפל של 26 בפברואר 1936 התמוססה ברובה תנועת הקודו-הא. במהלך ניסיון ההפיכה ולאחריו, היה זה טוג'ו שהיה אחראי על טיהור פוליטי של כל המעורבים בניסיון ההפיכה. טוג'ו לא התייחס לעובדה שהמעורבים בהפיכה שעצר היו רובם מקושרים אליו בבחינה אידאולוגית ובפועל איחד את הקודו-הא והטוסיי-הא לכדי תנועה אחת בפיקודו.

מלחמת סין–יפן השנייה

טוג'ו (שלישי משמאל) בעת כהונתו כשר הצבא בממשלת קונואה הראשונה, 1938. אוסאמי נאגנו (קיצוני משמאל) כיהן באותה העת במשרת שר הצי.

במהלך 1937 התמנה טוג'ו לראש המטה הכללי של צבא קוואנטונג ובפועל למפקד הצבאי של מנצ'וקוו. בקיץ אותה השנה, תקרית גשר מרקו פולו והקרב על שאנגחאי הובילו לפרוץ מלחמת סין–יפן השנייה בין יפן הקיסרית לבין הרפובליקה הסינית בהנהגת צ'יאנג קאי-שק ומפלגת הקוומינטנג. במהלך הפלישה היפנית לסין היה טוג'ו מעורב בפעם הראשונה והיחידה בחייו בשדה הקרב כאשר פיקד על שתי בריגדות של צבא הקוואנטונג שנעו לתוך מונגוליה הפנימית. טוג'ו האמין שרק הצגת כל כוחה של יפן במתקפת בזק תוביל את הממשלה הסינית לכניעה ולשיתוף פעולה עם יפן כמדינת חסות שלה. טוג'ו היה מתומכי מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי שתכנן להוביל את ההשפעה האירופאית והאמריקאית במזרח אסיה לסיומה ולהחליפה בשליטה יפנית קולוניאלית-בפועל.

בדעה זאת של טוג'ו פגש בהתנגדות מצידו של אישיווארה קנג'י, סגן ראש המטה של צבא קוואנטונג וממארגני הפלישה היפנית למנצ'וריה, אשר טען כי מלחמה כוללת של יפן בתוך סין תוביל את יפן לבור שתתקשה לצאת ממנו. טוג'ו הדיח את אישיווארה מתפקידו והעביר אותו למשרה הרחוקה ממשרת מפתח, אך אישיווארה המשיך בנאומים ציבוריים במהלכם יצא נגד המלחמה בסין, תקף את טוג'ו כאויבה של יפן שצריך להיעצר, לעמוד למשפט ולהישלח להוצאה להורג. בתגובה טוג'ו הורה ב-1939 על העברתו של אישיווארה לרשימת הקצינים שיצאו לגמלאות ובכך פתר אותו מכל משרות צבאיות.

המחנה הפוליטי המאוחד של אנשי הצבא הקיצוניים החליט להמשיך לקדם את שאיפותיו להשתלטות של הצבא על מוסדות המדינה דרך עלייה הדרגתית במעורבות הצבא במנהל הפנימי של המדיני במקום דרך הפיכה צבאית ישירה ואלימה. בהמשך השנה נקבע כי בכל קבינט נדרש כי שרי המלחמה והצי יהיו בשירות פעיל ולא מילואים, משמע שברשות הצבא והצי הייתה נתונה האפשרות להפיל כל ממשלה שהיא דרך השפעתם על אותם השרים. עם הזמן חיזק טוג'ו את מעמדו, התחבר ויצר קשרים עם פעילים פוליטיים, תעשיינים ואחרים ביפן כמו גם במנצ'וקוו. כל אותה העת המשיך המחנה הצבאי הקיצוני לקדם את המדיניות שלו בממשל באופן הדרגתי על אף העובדה שפומימרו קונואה, שהתנגד לאידיאלים של שליטת הצבא במדינה, היה לראש הממשלה. בשנת 1938, תחת לחץ הגורמים הצבאיים בממשלה, העביר קונואה את חוק הגיוס הלאומי שהלאים את כל איגודי העובדים, התעשיות בעלות החשיבות האסטרטגית, גורמי חדשות ותקשורת, הסדיר מחירים קבועים על מצרכים שונים והעניק לצבא תקציב ללא-רגולציה כלל. תקדים ששימש את הצבא לתקציב מלחמה שבפועל היה לא מוגבל עבור המלחמה נגד סין שפרצה ב-1937 ועבור מאבקים עתידיים נוספים.

במאי 1938 מונה טוג'ו לסגן שר הצבא בקבינט הממשלה הראשונה של קונואה. שר הצבא באותה העת היה סיישרו איטגאקי, והשניים התנגדו לכל הסכם שלום, שביתת נשק או ברית אפשרית עם הממשלה הסינית בראשות צ'יאנג קאי-שק. ממשלת קונואה נפלה בתחילת 1939, אך קונואה שב לראשות הממשלה ביולי 1940 ומינה את טוג'ו לשר הצבא החדש. טוג'ו נותר בתפקיד שר הצבא לתוך הקבינט השלישי של קונואה.

שר הצבא וראש הממשלה

בשנות ה-30 המאוחרות של המאה ה-20, טוג'ו היה לחבר בחבורה שדחפה את יפן למלחמת העולם השנייה. ב-1940 מונה לשר הצבא, אז היה בין האנשים שהובילו את יפן להצטרפותה למדינות הציר. טוג'ו היה תומך מרכזי של ההסכם התלת-צדדי ולאחר הברית עם גרמניה הנאצית וממלכת איטליה, עלתה הדרישה של הסיעה הצבאית בממשל להקים משטר סמכותני יותר. ביולי 1940, כאשר הקיסר הירוהיטו מינה את קונואה לראש ממשלה בשנית, הלה קידם את דרישת הצבא להקמת מפלגה טוטליטרית. קריאה זאת פגשה בהתנגדות מצידם של הבירוקרטים שחששו לכוחם. לבסוף הוסדרה פשרה לפיה פוזרו כלל המפלגות ובמקומן הוקמה מפלגה אחת אך היא לא הייתה מפלגה טוטלריטרית. הייתה זאת מפלגת טַאיסֵיי יוֹקוּסַאנקַאִי (大政翼賛会; "ההתאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי"). המפלגה חולקה לספינים לפי מחוזות יפן ובראשה של המפלגה עמד ראש הממשלה המכהן. טוג'ו מצדו הצטרף גם כן למפלגה אשר ממנה המשיך לחזק את עמדתו.

ראש הממשלה הידקי טוג'ו. במסגרת היותו קצין פעיל לצד שירותו במשרות ממשלתיות, טוג'ו לבש מדים צבאיים.

בקיץ 1941 קרא טוג'ו לכיבוש דרום הודו-סין הצרפתית בידי הצבא היפני, מהלך שהוביל לחיזוק העיצומים הכלכליים של ארצות הברית על יפן. יפן נשענה על מסחר עם ארצות הברית בעבור תפעול התעשייה שלה דרך ייבוא נפט, גומי, טין ואחרים, והעיצומים עליה פגעו באופן חריף על כלכלתה. על כן פנה הצבא לעבר מאבק מול ארצות הברית ולעבר השתלטות על איי הודו המזרחיים ההולנדיים ומושבות האימפריה הבריטית בדרום-מזרח אסיה המלאות באוצרות טבע. טוג'ו תמך בכיבוש המושבות האירופאיות בדרום-מזרח אסיה ביודעין כי מהלך שכזה עלול להוביל למלחמה נגד ארצות הברית. ב-6 בספטמבר 1941 הועידה הקיסרית של הממשלה בנוכחות הקיסר קבעה כי יפן תפנה מאמצעים דיפלומטיים לאמצעים צבאיים מול ארצות הברית והמעצמות האירופאיות בעלות המושבות בדרום-מזרח אסיה אילולא יגיע המאבק להסדר עד אמצע-אוקטובר 1941.

בישיבות קבינט המלחמה שבהן היה הקיסר הירוהיטו מעורב, הייתה התדיינות ממושכת לגבי הפניית המשאבים של יפן, למלחמה כוללת בסיביר נגד ברית המועצות או למלחמה כוללת באוקיינוס השקט נגד ארצות הברית. הירוהיטו חשש מכך שבשעה שיפן תילחם בארצות הברית, ברית המועצות או גרמניה הנאצית יבגדו בה. טוג'ו טען כי הם נמצאים בשעת כושר חד פעמית למלחמה בארצות הברית כך שלא תסכן את מעמדה של מנצ'וקוו וכלל המערכה בסין מול האפשרות של בוגדנות סובייטית או גרמנית.

ראש הממשלה קונואה ניסה להגיע להסדר עם ארצות הברית אך היה נתון ללחץ מצידו של הצבא בהנהגת טוג'ו שייצג אותו בקבינט. קונואה כשל אף בניסיונו להסדיר פגישה עם מזכיר המדינה של ארצות הברית, קורדל הול. הול לא בטח ביפן, ויתרה על כך לא האמין כי קונואה יכול להגיע להסדר עם ארצות הברית שירצה את הסיעה הצבאית של טוג'ו. הול טען בפני קונואה שבשביל להשיג את אמונה של ארצות הברית ביפן על יפן להשיג קודם כל את כל כוחותיה מסין (כולל מנצ'וריה) והודו-סין הצרפתית. קונואה קרא לטוג'ו מספר פעמים למלא אחר הדרישה האמריקאית ולהבטיח נסיגת כוחות אך טוג'ו סירב לדרישת ראש ממשלתו. עקב ההשפעה הרבה שבה אחז טוג'ו בתוך הקבינט, שכן פיטורו יוביל לנפילת הממשלה, קונואה לא יכול היה ללחוץ עליו למלא את דרישתו. כאשר נבצר מראש הממשלה פומימרו קונואה להשיג הסכם עם ארצות הברית, סיעתו של טוג'ו הובילה אותו לפרישה, וב-1941 מונה טוג'ו לראש ממשלת יפן על ידי הקיסר הירוהיטו ועל כן תפס פיקוד על הצבא היפני. אף על פי שהירוהיטו נשאר אחראי באופן פורמלי, השליטה הצבאית בזמנים אלו הבטיחה לטוג'ו את השליטה הדיקטטורית על האומה.

טוג'ו, לצד היותו ראש הממשלה, המשיך לכהן בתור שר הצבא והיה לקצין פעיל בצבא. קונואה המליץ להירוהיטו על מינויו של טוג'ו, וזאת לאחר שמייעצו משכבר הימים של הקיסר במינויי ראשי ממשלה, הנסיך סאיונג'י, נפטר במהלך 1940. טוג'ו ראשית פנה לעצמאי דיפלומטי אחרון כאשר שלח את הדיפלומט קורוסו סוברו לוושינגטון די. סי. לעבוד יחד עם השגריר היפני בארצות הברית בניסיון למצוא הסדר. כאשר הודיע קורוסו לממשלת ארצות הברית כי יפן מתחייבת להוציא את כוחותיה מהודו-סין הצרפתית, מזכיר המדינה הול התעקש גם על נסיגה כוללת של יפן מסין עצמה. "איגרת הול" התקבלה ביפן בזעם רב ובהתכנסות ב-1 בדצמבר של הועידה הקיסרית, טוג'ו תמך בקביעה להכריז מלחמת על ארצות הברית. הירוהיטו אמנם חשש ממלחמה, אך לא התערב בתהליך קבלת ההחלטות של שרי ממשלתו והמשיך להסתמך עליהם בשונה מאביו, יושיהיטו, קיסר יפן וסבו מוצוהיטו, קיסר יפן. הממשל האמריקאי היה מודע לסיכון שהוא לוקח במלחמה מול יפן לפי "איגרת הול", אך לא העריך נכונה את עוצמת הצבא היפני וציפה שהכוחות האמריקאים בהוואי והפיליפינים יוכלו להכניע את יפן במהרה.

טוג'ו עם מנהיגי מדינת החסות היפניות במהלך ועידת מזרח אסיה רבתי ב-1943. משתתפי הועידה משמאל לימין: בא מאו (מדינת בורמה), ג'אנג ג'ינג-חווי (מנצ'וקוו), ואנג ג'ינג-ויי (הרפובליקה הסינית), הידקי טוג'ו, ואן ואית'איאקון (תאילנד), חוזה לורל (הפיליפינים), סובהאז צ'נדרה בוסה (אזאד הינד).

טוג'ו, כמנהיגים יפנים אחרים בני זמנו, העריך כי על יפן להשתלט על אזורי ייצור חומרי הגלם העשירים של דרום-מזרח אסיה כדי להבטיח את ריבונותה, וראה את מלחמת העולם השנייה כהזדמנות היסטורית להשתלט על אזורים אלו בעוד דעתן של המעצמות המערביות מוסחת למאבק האירופאי. תוכנית ההנהגה היפנית הייתה לשתק את האמריקאים בתור מהלך ראשוני (המתקפה על פרל הארבור), ובהמשך להתקדם לעבר כיבוש דרום-מזרח אסיה בסדרת כיבושי בזק ולבצר את האזורים החדשים שנכבשו במהירות האפשרית כדי שאילולא בעלות הברית ישיבו במתקפת נגד, זאת תיכשל. ב-7 בדצמבר (היה זה כבר 8 בדצמבר לפי שעון טוקיו), הוצאה לפועל המתקפה על פרל הארבור לפי תכנונו של האדמירל איסורוקו יממוטו ויפן החלה במהרה בכיבוש מלזיה, סינגפור, הונג קונג הבריטית, איי הודו המזרחיים ההולנדיים, גינאה החדשה, הפיליפינים, מיאנמר ועוד נחלות במזרח אסיה והאוקיינוס השקט שהיו נתונות לשליטת המעצמות הקולוניאליות המערביות. לאחר המתקפה על פרל הארבור, נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, הכריז מלחמה על יפן ועירב את ארצו במלחמת העולם השנייה. על אף הניצחון המהיר בפרל הארבור, היפנים התוקפים לא פגעו במיקומים אסטרטגיים צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית, כך שבתוך מספר חודשים הצי שב לפעילותו והתעלה מעל האובדן, בעיקר עקב שינוי טקטיקה מריכוז המערכה הימית באוניות מלחמה לנושאות מטוסים.

לאורכה של המלחמה טוג'ו לא אחז בסמכויות דיקטטוריות לשעצמו, אלא הצבא בכלל. טוג'ו נותר במשרתו המדינית רק כל עוד נתמך בידי הקיסר ובידי הצבא. הצי והבירוקרטיה האזרחית נותרו עצמאיים מהשפעתו ולא הועברו לידיו סמכויות מעבר לאלו של ראש הממשלה ושר הצבא. שמו של טוג'ו גם לא נקשר במשנה אידאולוגית או כל תורה פוליטית שהיא. תחת ממשל טוג'ו התקיים דיכוי נרחב של המתנגדים למלחמה, סוציאליסטים, קומוניסטים ופציפיסטים נשלחו למאסר בעוד הדוקטרינה הצבאית חדרה לתוך המערכת החינוכית. ביפן עצמה, היו מעצרים ופיטורים של מתנגדי המשטר, אך לא היו הוצאות להורג, זאת בשונה מהמתרחש בחזית הקרב. הצבא היפני הרג שבויים, תקף קהילות אזרחיות וניצל אותן, השתמש בנשק כימי (אשר שימושו החל עוד ב-1937 כאשר ראש המטה הכללי של הצבא, הנסיך קאנין קוטוהיטו, אישר את השימוש בנשק כימי). עם הזמן עלה השימוש באזרחים יפנים עבור תעשיית המלחמה וזה כלל גיוס נשים ותלמידי תיכון לעבודות בבתי חרושת.

לאורכה של המלחמה, על אף שהיו כביכול בברית, גרמניה ויפן כמעט ולא שיתפו פעולה כלל, מנהיגיהם חשדו זה בזה ולמעשה חלק נרחב מהפעילות של ההנהגה היפנית הונעה מחשש מעליית השפעתה העולמית של גרמניה דרך המלחמה. כאשר מצבה של יפן בחזית החריף, החל שימוש נרחב יותר באזרחים לפעול נגד חיילי בעלות הברית. כמו כן החל שימוש בקמיקזה, שנועדו להרתיע את בעלות הברית ולהביא לפגיעה נרחבת ככל הניתן באוניות המלחמה ונושאות המטוסים שלהן. במהלך הקרב על סאיפאן נחלה יפן תבוסה נחרצת לבעלות הברית ונעזרה באזרחים מקומיים לשם המאבקים בחיילי בעלות הברית. דרך איי מריאנה היו איי הבית היפנים במטווח של המפציצים האמריקאים שהחלו להוציא לפועל הפצצות אסטרטגיות נגד יפן על בסיס יומי. קרב סאיפאן היה אחד מסדרת כישלונות צבאיים במערכה באוקיינוס השקט, ובסופו של הקרב מאס הירוהיטו מהתנהלותו והנהגתו של טוג'ו והדיח אותו מראשות הממשלה. במקומו מינה הקיסר את קוניאקי קויסו.

טוג'ו התמנה לשר החוץ, ולנוכח החמרת מצבה של יפן בכל החזיתות, עד להטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, ציפה לתיווך סובייטי בין ארצות הברית ליפן. ציפייה זאת התבררה כשגויה, וב-9 באוגוסט, שלושה ימים אחרי הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הצבא האדום החל במבצע סערת אוגוסט, הכרזת מלחמה על יפן ופלישה לתוך שטחי מנצ'וקוו. כישלון התיווך הסובייטי היה גורם מכריע בהחלטה של הירוהיטו להודיע על כניעת יפן.

לאחר כניעת יפן

אחרי כניעת האימפריה היפנית ב-1945, חיילים אמריקאים הקיפו את ביתו של טוג'ו ועמדו לעצור אותו. טוג'ו ירה לעצמו בחזה בניסיון להתאבד אך הוא פספס את ליבו. ברגע ששמעו את הירייה, האמריקאים מיהרו לפרוץ לתוך ביתו איפה שמיהרו לתת לו עירוי מתרומת דם של חייל אמריקאי. לאחר מספר חודשים טוג'ו התאושש ומצבו הבריאותי התייצב.

טוג'ו נשפט אז על ידי בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק על פשעי מלחמה. הוא נמצא אשם בפשעים הבאים:

• סעיף אשמה 1 (ניהול קרבות התקפיות, ומלחמה או מלחמות בהפרה מוחלטת של החוק הבינלאומי)
• סעיף אשמה 27 (ניהול מלחמה ללא התגרות נגד סין)
• סעיף אשמה 29 (ניהול מלחמה התקפית נגד ארצות הברית)
• סעיף אשמה 31 (ניהול מלחמה התקפית נגד חבר העמים הבריטי)
• סעיף אשמה 32 (ניהול מלחמה התקפית נגד הולנד (אינדונזיה))
• סעיף אשמה 33 (ניהול מלחמה התקפית נגד צרפת (הודו-סין)
• סעיף אשמה 54 (מתן הוראות, אישור והתרה של טיפול לא אנושי בשבויי מלחמה ואחרים)

הוא נידון לעונש מוות ב-2 בנובמבר 1948, והוצא להורג בתלייה ב-23 בדצמבר.

בגלל הפשעים שבוצעו תחת סמכותו, טוג'ו נחשב כאחראי על רציחתם של כמעט ארבעה מיליון סינים. טוג'ו אישר ניסויים ביולוגיים בעידוד הממשלה על שבויי מלחמה ועל אזרחים סינים.

קברו המונצח ממוקם במקדש בהזו, איצ'י, יפן. שמו המשיך להתקיים הודות למספר צאצאיו, ביניהם נכדתו יוקו טוג'ו , פעילה ימנית, ובנו השני טראו טוג'ו, אשר עיצב מטוסי קרב ונוסעים בזמן המלחמה ולאחריה, ובסופו של דבר עבד כמנהל בחברת מיצובישי.

לקריאה נוספת

• ג'ון טולאנד, השמש העולה; שקיעתה ונפילתה של האימפריה היפנית, הוצאת 'מערכות', 1985.
• בן-עמי שילוני, יפן המודרנית; תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 2002.
• מירון מדזיני. מפורט ארתור עד הירושימה: עלייתו ונפילתו של המיליטריזם היפני. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006.
• מרק פרו, שבעה גברים במלחמה: מנהיגים שהכריעו את עתיד העולם, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2010.
• עודד פלד, אהרן שי (ייעוץ אקדמי), ההיסטוריה של טבח נאנג'ינג, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2015.
• ניקולס בסט, שבעה ימים לדיראון עולם, כתר הוצאה לאור, 2019.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הידקי טוג'ו בוויקישיתוף

• דיוקנים של הידקי טוג'ו
• הידקי טוג'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: פומימרו קונואה

ראש ממשלת יפן 1941–1944

הבא: קוניאקי קויסו