קרב נוטיון
קרב נוטיון (ביוונית: Νότιον, בלטינית: Notium) היה קרב ימי שניטש ב-406 לפנה"ס, בשלהי המלחמה הפלופונסית, בין ציי אתונה וספרטה והסתיים בניצחון ספרטני. לפני הקרב העביר המפקד האתונאי, אלקיביאדס, את הפיקוד על צי האתונאים לידי קברניט אונייתו שלו, אנטיוכוס. אנטיוכוס הפר את הוראותיו של אלקיביאדס ויצא להתגרות בספרטנים, ונכשל. בעקבות כישלונו הפסידו האתונאים בקרב זה, ואלקיביאדס נאלץ לפרוש מתפקידו כמפקד הכוחות הימיים של אתונה. החלטה, אשר לדעת היסטוריונים כגון דונלד קגן, חתמה את גורל אתונה להפסד סופי במלחמת הפלופונס.[1]
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 406 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ליד אפסוס ונוטיון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
37°59′34″N 26°50′51″E / 37.992778°N 26.8475°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ספרטני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מהלך הקרב
עריכהבזמן שאלקיביאדס הותיר את הצי בידי אנטיוכוס, היה הצי האתונאי עסוק בהטלת מצור על הצי הספרטני שעגן באפסוס. אלקיביאדס קיווה שיוכל למשוך חלק מהצי של ליסנדרוס למלחמה בים הפתוח.[2] אלקיביאדס הותיר את הצי תחת פיקודו של אנטיוכוס כדי שיוכל להתפנות לעזרת תרסיבולוס, שהיה עסוק בהטלת מצור על פוקאיה, צפונית מעט מנוטיון.[3]
אנטיוכוס לא שעה להוראותיו של אלקיביאדס, וניסה למשוך את כוחות הספרטנים לים הפתוח על ידי שליחת כוח קטן של כ-20 ספינות לעבר הים הפתוח, תוך כדי השארת כוחות עתודה מוסתרים מאחור. במידה והתמרון היה מצליח, היה אנטיוכוס מסוגל לאגף את הספרטנים שירדפו אחרי הכוח הקטן עם הופעת כוחות העתודה, וכך להשמיד את הצי הספרטני. (תמרון שמזכיר את קרב קיזיקוס בפיקודו של אלקיביאדס). המפקד הספרטני ליסנדרוס, הבין את התמרון והוציא את כל כוחותיו במרדף אחר הכוח הקטן והשמידו לפני שכוח העתודה הספיק להגיב. בשומעו על שקרה, מיהר אלקיביאדס לנוטיון, וניסה למשוך את ליסנדרוס לקרב נוסף, אולם ליסנדרוס לא נעתר לניסיונות אלו.[4][5] הניצחון הספרטני, למרות שהיה יחסית קטן, היה חשוב מבחינה מוראלית, והיה הגורם הישיר בהדחתו של אלקיביאדס מהפיקוד על הצי האתונאי.
לאחר הקרב
עריכההאחריות לתבוסה בנוטיון הוטלה על אלקיביאדס, יריביו הפוליטיים ניצלו הזדמנות זו כדי לקרוא להדחתו מפיקוד על הצבא. דיודורוס מדווח שאלקיביאדס הודח מתפקידו לא רק בשל ההפסד בנוטיון. ככל הנראה האשמות שווא שהטילו בו יריביו, תרמו להחלטה זו.[6] פלוטארכוס טוען, שההחלטה להדיחו קשורה למוניטין המוגזם שאלקיביאדס ייצר לעצמו בקרב האתונאים. האתונאים התקשו להאמין שאלקיביאדס יכול להיכשל במערכה צבאית. כישלון של אלקיביאדס, לפי טענות פלוטארכוס, יכול היה לקרות רק במידה ואלקיביאדס לא רצה באמת לנצח.[7] מאחר שאלקיביאדס הבין שהוא עלול להיתקל בפורענות גדולה לאחר הדחתו, החליט לגזור על עצמו גלות נוספת לאחר שהעביר את הפיקוד לפי החלטת המועצה.[8]
למרות שההפסד בנוטיון לא היה כישלון מוחלט, הוא איפשר את הדחתם של אלקיביאדס ובני בריתו תראסיבולוס, תראמנס וקריטיאס על ידי מתנגדיהם. קאגן טוען שהדחתם של מפקדים אלו פגעה קשות באתונאים, שכן היו אלו המצביאים המוכשרים והמנוסים ביותר באותו הזמן, והביאה להפסד הסופי מול הברית הפלופונסית בקרב אייגוספוטמוי ב-405 לפנה"ס.[9]
הערות שוליים
עריכה- ^ Donald Kagan, The Peloponnesian War. New York, Viking, 2003. p. 447.
- ^ A. Andrews, "The Spartan Resurgence" in: David M. Lewis, John Boardman, J. K. Davies and M. Ostwald (Editors), The Cambridge Ancient History. Vol. 5. London, Cambridge University Press, 1992 (2nd edition), p. 490.
- ^ .Donald Kagan, The Peloponnesian War. New York, Viking, 2003. p. 443.
- ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה.
- ^ Diodorus, 13.71.
- ^ Diodorus, 13.73-74.
- ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה: "דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך התחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".
- ^ Diodorus, 13.74.
- ^ Donald Kagan, The Peloponnesian War, (New York: Viking, 2003), p. 447.
