ארמניה

	רפובליקת ארמניה; Հայաստանի Հանրապետություն
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אומה אחת, תרבות אחת
המנון לאומי	אדמת אבותינו
יבשת	אירו-אסיה
שפה רשמית	ארמנית
עיר בירה ; (והעיר הגדולה ביותר)	ירוואן; 40°16′N 44°34′E / 40.267°N 44.567°E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה ; - נשיא ; - ראש ממשלה	נשיא ; ארמן סרקיזיאן ; ניקול פשיניאן
הקמה ; - עצמאות ; - תאריך	פירוק ברית המועצות ; מברית המועצות ; 21 בספטמבר 1991
ישות קודמת	ארמניה הסובייטית
שטח; - דירוג עולמי; - אחוז שטח המים	29,743 קמ"ר ; 143 בעולם; 4.7%
אוכלוסייה; (הערכה ליולי 2018); - דירוג עולמי של אוכלוסייה; - צפיפות ; - דירוג עולמי של צפיפות	; 3,038,217 נפש ; 138 בעולם; 102.15 נפש לקמ"ר ; 105 בעולם
	אוכלוסייה לפי גילים
גילאי 0 - 14	18.86%
גילאי 15 - 24	12.37%
גילאי 25 - 54	43.31%
גילאי 55 - 64	13.77%
גילאי 65 ומעלה	11.70%
תמ"ג; (הערכה לשנת 2017); - דירוג עולמי ; - תמ"ג לנפש; - דירוג עולמי לנפש	; 28,340 מיליון $ ; 136 בעולם; 9,328 $; 139 בעולם
מטבע	דראם ארמני ‏ (AMD)
אזור זמן	UTC +4
סיומת אינטרנט	.am
קידומת בינלאומית	374
	(למפת ארמניה רגילה) ירוואן קפאן ורדניס הרזדאן ואראשאפאט גיומרי ונדזור איג'באן אלאוורדי ימת; סוואן; גאורגיה גאורגיה אזרבייג'ן נחצ'יבאן; (אזרבייג'ן); איראן טורקיה ארמניה

רֶפּוּבְּלִיקַת אַרְמֶנְיָה (בארמנית: Հայաստանի Հանրապետություն, האייאסטאני האנראפטותיון) היא מדינה השוכנת בדרום-קווקז באירו-אסיה, בין הים השחור והים הכספי. על-אף מיקומה הגאוגרפי, קשורה ארמניה מבחינה היסטורית ופוליטית למדינות אירופה. היא גובלת בטורקיה, בגאורגיה, באזרבייג'ן ובאיראן. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-21 בספטמבר 1991.

תוכן עניינים

גאוגרפיהעריכה

ארמניה נמצאת באזור הקווקז וגובלת בגאורגיה, באזרבייג'ן, באיראן ובטורקיה, והיא חסרת מוצא לים.

פני השטח במדינה הרריים. גובה הנקודה הגבוהה ביותר, בפסגת הר אַרָגַץ, הוא 4,095 מטרים וגובה הנקודה הנמוכה ביותר, בקניון נהר דבד - כ-400 מטרים. ימת סוואן במרכז המדינה היא האגם הגדול ביותר במדינה. האקלים במדינה הוא אקלים יבשתי, המתאפיין בטמפרטורות קיצוניות; הטמפרטורות מגיעות עד 36 מעלות צלזיוס בקיץ ו-10 מעלות מתחת לאפס בחורף.

היסטוריהעריכה

בשטחים הנרחבים שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון התפתחו החל מהמאה ה-17 לפנה"ס ממלכות שונות המזוהות כאבות האומה הארמנית. בין המאה העשירית עד המאה השישית לפנה"ס פרחה באזור ממלכת אוררטו שהייתה ממלכתם הקדומה של הארמנים ובתקופתה הוקמו כמה ערים ארמניות הקיימות עד היום, ביניהן ירוואן.

ב-66 לפנה"ס ניהלו הארמנים מלחמה עיקשת נגד האימפריה הרומית, אך הפסידו. ב-301 ארמניה הארטאשסית הייתה הראשונה, באימפריה הרומית, לקבל את הנצרות כדת מדינה. בשנת 387 חולקה המדינה בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הסאסאנית. הכתב הארמני הומצא בשנת 406 על ידי מסרוב משדוץ. במחצית המאה ה-7 נכבש השטח על ידי הערבים. בסוף המאה ה-9 הוקמה ממלכה ארמנית גדולה שאיחדה את כל השטח שהיה מאוכלס על ידי הארמנים. החל משנת 1045 נשלטו הארמנים על ידי האימפריה הביזנטית, ובשנת 1064 הקימו את ממלכת קיליקיה, שהתקיימה עד 1375.

החל מהתקופה הביזנטית הייתה ארמניה מדינת חיץ בין האימפריה הביזנטית לבין ממלכת פרס, ולאחר מכן בין פרס לבין האימפריה העות'מאנית ורוסיה (מהמאה ה-18). החל מהמאה ה-15 עבר השטח מצד לצד והתחוללו בו מלחמות שליטה רבות. כתוצאה מכך נפגעה מאוד האוכלוסייה המקומית ולחלק מתפקידי מפתח מונו נציגי העמים המוסלמים שהתיישבו באזור.

באימפריה העות'מאנית השתלבו בתפקידי מנהָל ארמנים רבים, המפורסם בהם הוא סינאן, האדריכל הגדול של סולימאן הראשון. בסוף התקופה העות'מאנית סבלו מפן-טורקיזם, שהביא לרציחות המוניות של הארמנים. כמיעוט באימפריה העות'מאנית שאפו לעצמאות, אולם שאיפות אלו דוכאו ברצח העם הארמני.

תנועה לאומית במאה ה-19עריכה

בעקבות המלחמה שהתחוללה בשנים 1826–1828, נחתם הסכם טורקמנצ'אי, על פיו סיפחה האימפריה הרוסית שטחים שאוכלסו על ידי הארמנים שהיו שייכים לאימפריה הפרסית. בעקבות המלחמות הרבות וחילופי אוכלוסייה, היוותה האוכלוסייה הארמנית באזור רק 20% מסך האוכלוסייה. בעקבות מלחמות עם האימפריה העות'מאנית, סופחו לאימפריה הרוסית שטחים נוספים שאוכלסו על ידי הארמנים. בשנת 1849 הוקמה בה גוברניית ירוואן.

בתחילת המאה ה-19, נחשבו הארמנים עדה נאמנה מאד לאימפריה העות'מאנית, אולם לאחר כיבוש קווקז על ידי הרוסים ברבע הראשון של המאה הזו, והקמת ארמניה הרוסית על הגבול המזרחי של טורקיה, חל שינוי ביחס הארמנים לאימפריה העות'מאנית. בארמניה הרוסית קיבלה הכנסייה הארמנית מעמד של כנסייה מוכרת ומושלים ארמנים משלו על מחוזות. לארמניה הרוסית הייתה השפעה פוליטית על הארמנים העות'מאניים, וגם הרעיונות הלאומיים והליברליים שהגיעו מאירופה, השפיעו עליהם, במיוחד על המעמד הבינוני. כל אלו זרזו את התפתחותה של תנועה לאומית ארמנית פעילה. הארמנים היו פזורים על פני טורקיה מהגבול עם קווקז ועד לים התיכון, בין היתר בכפרים טורקיים וארמניים שאוכלוסייתם בלתי ניתנת להפרדה. עם התפתחותה של התנועה הלאומית במאה ה-19, החלו הארמנים בטורקיה להוות איום על המדינה הטורקית ובין שני העמים החל מאבק לאומי.^[4]

במלחמת העולם הראשונהעריכה

בזמן מלחמת העולם הראשונה, נעשו הארמנים בעיה לטורקים, משום שהם רצו עצמאות ואהדו בגלוי את הרוסים שהתקדמו מהקווקז אל עבר טורקיה. הארמנים, שרצו לשחרר את ארצם, אכלסו אזור שהיה נתון לאיום של פלישה זרה.^[5] בעקבות זאת, ב-1915 החליטה הממשלה העות'מאנית על גירוש האוכלוסייה הארמנית של אנטוליה.^[6] אלא שבמהלך המלחמה, בשנים 1915–1918, בוצע בארמנים רצח עם שיטתי על ידי הטורקים ובו נרצחו בין 600 אלף ל-1.5 מיליון ארמנים. מאז מהווה הטבח והדרישה להכרה בינלאומית בו כרצח עם, מוקד למתיחות בין ארמניה לבין טורקיה.

הרפובליקה הראשונה של ארמניהעריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה הכריזה ארמניה על עצמאותה, אך ב-1920 כבש הצבא האדום את ארמניה והכליל אותה ברפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז. ב-1936 הוכרזה ארמניה כרפובליקה סובייטית נפרדת.

הרפובליקה של ארמניהעריכה

ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, קיבלה ארמניה עצמאות, אך רוב שטחה של ארמניה ההיסטורית נותר בשליטתה של טורקיה.

יחסי ארמניה-ישראלעריכה

ערך מורחב – יחסי ארמניה-ישראל

בין ישראל וארמניה קיימים יחסים דיפלומטיים החל מ-4 באפריל 1992, זמן קצר לאחר שארמניה זכתה לעצמאות מברית המועצות בשנת 1991^[7].

ברקע היחסים בין שתי המדינות עומדת ההשוואה השכיחה בין העם הארמני והעם היהודי, אשר חולקים נקודות דמיון רבות. אישים רבים לאורך השנים, וביניהם היסטוריונים, עיתונאים, ומומחים פוליטיים, הצביעו על מספר קווי דמיון בין שתי הקבוצות האתניות: פיזור רחב ברחבי העולם, אוכלוסייה קטנה יחסית, שאיפה ארוכת שנים למדינת לאום עצמאית, אשר התגשמה רק במאה ה-20, העובדה ששתי המדינות מוקפות בעיקר על ידי מדינות מוסלמיות שרובן עוינות, קיומו של לובי משפיע בארצות הברית, הצורך להתמודד עם טראומה לאומית בעברן (השואה ורצח העם הארמני), ואפילו הצלחתן הניכרת בתחום השחמט^[8]^[9]^[10].

פוליטיקהעריכה

צורת השלטון היא רפובליקה. הרשות המבצעת מורכבת ממועצת השרים הכללית, הנשיא, ראש הממשלה ושרי הממשלה. הנשיא נבחר בבחירות כלליות. ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא, ושרי הממשלה נבחרים על ידי ראש הממשלה. באספה הלאומית יש 131 מושבים וציריה נבחרים בבחירות כלליות.

בתחילת חודש אפריל 2018 התקיימו בחירות הראשונות מאז משאל העם ב-2015 ששינה באופן מהותי את סדרי השלטון במדינה. בעקבות משאל העם, הפרלמנט הפך לגוף הממנה את הנשיא.

סרז' סרקזיאן שכיהן כנשיא בזמן משאל העם- כהונתו השנייה בתפקיד- האחרונה לפי החוק- הייתה אמורה להסתיים החודש.

ב-23 באפריל 2018 התפטר ראש הממשלה סרז' סרקזיאן מתפקידו בעקבות גל מחאה שהתעורר עקב מינויו של סרקזיאן לראשות הממשלה. מבקריו טענו שהוא קידם את השינוי הנ"ל כדי שיוכל לעבור מתפקיד הנשיא לתפקיד ראש הממשלה ובכך לשמור על כוחו במדינה.

שלטון מקומיעריכה

ארמניה מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-10 מחוזות (מארזים) ואזור מנהלי מיוחד שנמצא באזור של ירוואן. כל המחוזות מחולקים ל-915 קהילות. המחוז הגדול ביותר מבחינת אוכלוסייה הוא המחוז ירוואן (1,091,235 תושבים) והגדול ביותר מבחינת שטח הוא מחוז גגהרקוניק (5,348 קילומטר רבוע), אך חלק ניכר משטחו היא ימת סוואן.

כלכלהעריכה

גידולי החקלאות החשובים בארמניה הם כותנה, הדרים, גפן, שקדים, זיתים, תאנים תפוח אדמה, חיטה, עגבניות ושעורה, וכן ענפי משק החי: בקר, חזירים וצאן. דיג: ארמניה שולה כ-400 טון דגים.

כלכלת ארמניה סובלת מבידוד שהוטל עליה על ידי אזרבייג'ן וטורקיה בעקבות סכסוך בנגורנו קרבאך.

בתקופת ברית המועצות בשטח הרפובליקה הסובייטית נבנתה תחנת הכוח הגרעינית מצאמור. היא נסגרה לאחר רעידת האדמה בשנת 1989. בעקבות המחסור בחשמל, הממשל הארמני החליט לחדש פעילות התחנה והיא הופעלה מחדש בשנת 1995. תחנת כוח זו מייצרת כשליש מסך הכול ייצור החשמל במדינה.

תעשיית ארמניה מתמחה בעיקר ביצור מכונות-כלים, מכונות יציקה וחשמל, צמיגים, סריגים, בגדים, תחתונים, נעליים, בדי משי, מכונות כביסה, כימיקלים, משאיות, שעונים, גומי סינתטי, מיקרואלקטרוניקה, דשנים, חומרי בניין, כותנה וטקסטיל, שטיחים, ועיבוד מזון.

עיקר היצוא של ארמניה הוא לבלגיה, רוסיה, איראן, טורקמניסטן, ארצות הברית וגאורגיה.

באפריל 2008 חשפה ארמניה נתונים רשמיים אודות אוצרות הטבע שלה ומיקומם. לפי נתוני המכון הגאולוגי הארמני, בשטח המדינה מצויים 26 מכרות של מתכות, בהן זהב, כסף, נחושת, אלומיניום וברזל. בנוסף ישנן 558 מחצבות של שיש, גרניט וטוף. כמו כן, בארמניה 630 מעיינות מרפא, כשב-23 מהם המים טובים לשתייה. השווי הכולל של אוצרות הטבע בארמניה מוערך ב-150 מיליארד דולר^[11].

דת ודמוגרפיהעריכה

כ-97.9% מאוכלוסיית ארמניה הם ארמנים אתניים, כ-1.3% הם יזידים, וכחצי אחוז הם רוסים.

מרבית הארמנים הם נוצרים אורתודוקסים, ובעלי מסורת נוצרית עתיקה במיוחד - הארמנים נחשבים לעם הראשון בהיסטוריה שהתנצר באופן מוחלט (בשנת 301 לספירה) ובארמניה ישנן כנסיות רבות ועתיקות ביותר. כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר (ראו הרובע הארמני). כמו כן לכנסייה הארמנית יש חזקה וקפלה משלה בכנסיית הקבר בעיר. בשל שיעור ילודה נמוך, בדומה לרוב מדינות ברית המועצות לשעבר, אוכלוסיית ארמניה פוחתת משנה לשנה. בשל כך, היא נכנסה לבעיה דמוגרפית ומחסור בידיים עובדות. אוכלוסיית ארמניה ירדה מ-3,450,440 נפשות בעת פירוק ברית המועצות ל-2,996,570 בשנת 2012. לכיווץ האוכלוסייה השפעות של הזדקנות האוכלוסייה (עליית הגיל החציוני של המדינה).

יהדות ארמניהעריכה

ערך מורחב – יהדות ארמניה

ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס והם באו לשם או בגלות בבל או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית. במאה ה-14 הובסה ארמניה על ידי הצבא הפרסי ורוב היהודים בה נלקחו בשבי. קבוצות יהודיות קטנות ומבודדות נותרו בארמניה עד למאה ה-13–14. במאה ה-19, לאחר סיפוחה של ארמניה לאימפריה הרוסית בהתאם להסכם טורקמנצ'אי (1828), התיישבו בארמניה יהודים גאורגיים ויהודים אשכנזים מרחבי האימפריה הרוסית. כמו כן ייושבו בארמניה קבוצה של סובותניקים, איכרים רוסים שהתגיירו והוגלו ליישובי הספר של האימפריה. בשנת 1970 מנתה אוכלוסיית יהדות ארמניה 1,048 איש ועד לסוף שנות ה-80 (כולל הסובותניקים) כ-3,000 איש. בשנות ה-90 היגרו רוב יהדות ארמניה (כ-1,800 איש). נכון לשנת 2014 מתגוררים בארמניה בבירה ירוואן כ-400 יהודים ומספרם הולך ויורד בכל שנה.

קישורים חיצונייםעריכה

אתר ארמניה, אתר בעברית העוסק בארמניה וארמנים
ארמניהפדיה - האנציקלופדיה הארמנית אונליין, ויקיפדיה (באנגלית)
אתר ארמניקה. אורג (באנגלית)
אתר על רצח העם הארמני (באנגלית)
ארמניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)

מאמרים ברשתעריכה

ארמניה - האומה העולה מן האפר, באתר של גילי חסקין
מדריך ארמניה (מתוך: גיאורגיה, ארמניה - מדריך לקווקז), באתר של צור שיזף
עדי שטרנברג, מעורב קווקזי: אזרבייג'אן, גאורגיה וארמניה, באתר ynet, 26 בספטמבר 2006
ד"ר אורי פרגמן-ספיר, הצבעים של ארמניה: טיול שיביא לכם את הפריחה, באתר ynet, 26 ביולי 2011
ד"ר מוטי רוזן, טבח, תקומה, קדושה, וטבע: רשמי סיור בארמניה, באתר ynet, 13 בנובמבר 2011
זיו ריינשטיין, ארמניה: צאצאי נֹח השאירו לכם הצעה בתיבה, באתר ynet, 23 במרץ 2012
דוד ברון, ‏בארמניה כבר הייתם?, באתר "ישראל היום", 9 באפריל 2012

ים יהושע, הר מאניה: טיול לארמניה, באתר nrg‏, 18 באפריל 2012
אליהו בירנבוים, ארמניה, ירוואן וסבאן – ארץ אררט, באתר דעת - מכללת הרצוג
יואב זיתון, בין גבעות ובין סלעים: ביקור בארמניה, באתר ynet, 16 ביוני 2015
יובל ג'וב-הרגיל, ‏ארץ יפהפיה ומבותרת שעם קטן ועיקש נאחז בה בציפורניו, באתר ‏mako‏‏, ‏2 ביולי 2015‏
יעל לרנר, ‏ארמניה, אהובתי, באתר ישראל היום, 10 ביולי 2015
ניו יורק טיימס, טיול בארמניה: האדמה עתיקה, האופטימיות חדשה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2018
יותם יעקבסון, ‏סתיו בארמניה: טיול אל האזורים הפחות מתוירים במדינה היפה, באתר גלובס, 10 בנובמבר 2018

הערות שולייםעריכה

^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
^ מתוך: ברנרד לואיס, "צמיחתה של טורקיה המודרנית" (1962), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 181–182.
^ מתוך: ראיון עם ברנרד לואיס בעיתון לה מונד (16.11.1993), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 182–183.
^ מתוך: ברנרד לואיס, "המזרח התיכון, אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות עד ימינו" (1995), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 183–184.
^ אתר משרד החוץ של ארמניה
^ william saroyan's long journey from fresno to his ancestral land, באתר ניו יורק טיימס
^ THE WORLD; Armenia and Its Neighbors Only Diverge, באתר ניו יורק טיימס
^ Armenians Suffer Painfully in War, But With Pride and Determination, באתר ניו יורק טיימס
^ אולגה ויניאר, "כלכליסט", שווי אוצרות הטבע בארמניה - 150 מיליארד דולר, באתר ynet, 6 באפריל 2008

[1] דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018

[PopSource-2] דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019

[3] דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019

[4] מתוך: ברנרד לואיס, "צמיחתה של טורקיה המודרנית" (1962), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 181–182.

[5] מתוך: ראיון עם ברנרד לואיס בעיתון לה מונד (16.11.1993), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 182–183.

[6] מתוך: ברנרד לואיס, "המזרח התיכון, אלפיים שנות היסטוריה מעליית הנצרות עד ימינו" (1995), אצל יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 183–184.

[7] אתר משרד החוץ של ארמניה

[8] william saroyan's long journey from fresno to his ancestral land, באתר ניו יורק טיימס

[9] THE WORLD; Armenia and Its Neighbors Only Diverge, באתר ניו יורק טיימס

[10] Armenians Suffer Painfully in War, But With Pride and Determination, באתר ניו יורק טיימס

[11] אולגה ויניאר, "כלכליסט", שווי אוצרות הטבע בארמניה - 150 מיליארד דולר, באתר ynet, 6 באפריל 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פתגמים ארמניים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארמניה
מדריך למטייל בוויקימסע: ארמניה