קרב נירנברג (1945)

קרב בין ארצות הברית לבין גרמניה הנאצית והכוחות הרוסיים בשלהי מלחמת העולם השנייה

הקרב על נירנברג היה קרב בן חמישה ימים בין כוחות הארמייה השביעית של ארצות הברית מצד אחד, לבין לוחמי גרמניה הנאצית וצבא השחרור הרוסי מהצד השני במהלך הימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. הקרב כלל כמה מהקרבות העירוניים הקשים ביותר במהלך המלחמה ולקח ארבעה ימים עד שארצות הברית כבשה את העיר. הקרב היווה מכה לגרמניה הנאצית שכן נירנברג הייתה מרכז של המשטר הנאצי. עצרת נירנברג התקיימה בעיר ואיבוד העיר לאמריקאים גבה מחיר כבד מהמורל הגרמני הנמוך ממילא.[1] אף על פי שהכוחות האמריקאים עלו בהרבה על הכוחות הגרמניים,[2] רק ב-20 באפריל כבשה הארמייה השביעית את מרכז העיר. הקרב הרס את העיר.

קרב נירנברג
3. US Inf.-Div. in Nürnberg, 20.04.1945.jpg
תאריכי הסכסוך 16 באפריל 194520 באפריל 1945 (5 ימים)
מקום נירנברג, גרמניה
תוצאה ניצחון אמריקני
הצדדים הלוחמים

ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית

מפקדים
כוחות

לא ידוע במדויק

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקע כלליעריכה

בעלות הברית המערביות פלשו לגרמניה ממערב ב-8 בפברואר 1945. הצבא הגרמני ספג אבדות כבדות כאשר צבאות בעלות הברית חצו את הריין וכיתרו את אזור הרוהר כאשר הצבאות הסובייטיים התקדמו ממזרח. באפריל הצבאות האמריקאים והסובייטים פגשו זה את זה, וצמצמו פער צר ממילא של טריטוריה בשליטה גרמנית מברלין למינכן הכוללת את נירנברג. כאשר קבוצת הארמיות ה-12 המשיכה לדחוף מזרחה לכיוון ברלין, קבוצת הארמיות ה-6 קיבלה פקודות לדחוף לתוך דרום גרמניה ואל אוסטריה.[3] למרות ההתנגדות הכבדה יותר מצד הצבא הגרמני בדרום בהשוואה לצפון, הארמייה האמריקאית השביעית פרצה מראש הגשר שלה על הריין מדרום לפרנקפורט ב-28 במרץ. לאחר לחימה עזה, הארמייה השביעית כבשה את אשפנבורג בבוואריה ב-3 באפריל ואת היילברון בווירטמברג ב-12 באפריל, מה שהותיר את נירנברג פתוחה לרווחה למתקפה אמריקאית. ב-12 באפריל הורה הפיקוד העליון הגרמני על ההגנה ללא תנאי של כל הערים והיטלר הציב את נציב ההגנה של הרייך והגאולייטר של פרנקוניה, קרל הולץ, כאחראי על הכוחות הגרמניים סביב נירנברג.[1] ב-15 באפריל התקדמה הארמייה השביעית לעבר נירנברג, תוך כדי כך שכבשה את במברג במהירות.[3] כשהארמייה השביעית התקרבה לנירנברג, הורה הולץ להקים מחסומים נגד טנקים כמו גם תותחים נגד מטוסים ברחבי העיר העתיקה. כוחותיו של הולץ היו נחותים בהרבה, אך הוא עדיין האמין ש"האמריקנים ישברו במוקדם או במאוחר".[1]

הקרבעריכה

עד 16 באפריל, הארמייה השביעית החלה בהסתערות על נירנברג, לא ממערב כפי שציפה הולץ, אלא ממזרח ומצפון-מזרח. עד סוף היום, האמריקאים כבשו את פאתי ארלנסטגן ובוך. ארתור שודרט, מפקח הארטילריה נגד מטוסים, לא הצליח לבצע את הוראותיו של היטלר לפוצץ מפעלי חשמל, גז ומים בעיר.[4]

עד 17 באפריל, הארמייה השביעית כבשה את חצר הלוחמים והסביבה, כמו גם את השכונות Veilhofstrasse ו-Woehrd. בשעות הערב נכבש שדה התעופה מצפון וארטילריה אמריקנית החלה להפגיז את העיר העתיקה. חיילים אמריקאים נתקלו בהתנגדות עזה ברחבי העיר העתיקה ב-18 באפריל, שהרסה ופגעה במבנים רבים ברחבי העיר העתיקה, כולל טירת נירנברג ההיסטורית. ב-18 באפריל, בעוד הארטילריה האמריקאית המשיכה להפגיז את העיר העתיקה, הצליחו הכוחות האמריקאים להגיע לעיר העתיקה דרך בורגשמיאטשטראסה.[4]

ב-20 באפריל, דיוויזיית הרגלים ה-3 בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון וו. אודניאל ודיוויזיית הרגלים ה-45 בפיקודו של מייג'ור גנרל רוברט ט. פרדריק הטילו מצור על העיר העתיקה. ההתנגדות הגרמנית הייתה כה גדולה עד שנפרסה ארטילריה כבדה וסיוע אווירי אמריקאי. הולץ הורה לאנשיו להמשיך להילחם. הולץ עצמו נלכד בתחנת המשטרה בעיר העתיקה, אך המשיך להתנגד. לאחר שחיילים אמריקאים נתנו לו ארבע הזדמנויות לכניעה שקטה, הוא נהרג בזמן שכוחות אמריקאים השתלטו על הבניין. לאחר מותו של הולץ, הבין אוברסט וולף שאי אפשר להחזיק יותר את העיר. בשעה 11:00 הורה לכל החיילים הגרמנים באזור להיכנע. בערב 20 באפריל, הונף הדגל האמריקני בכיכר אדולף היטלר, ובכך סיים את הקרב באופן רשמי.[5]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 "End of the War in Nuremberg - Nuremberg - Battle for a Symbol". kriegsende.nuernberg.de. אורכב מ-המקור ב-20 במאי 2007. נבדק ב-14 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "End of the War in Nuremberg - Unequal Forces Line Up for Battle". kriegsende.nuernberg.de. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2013. נבדק ב-14 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Bedessem, Edward M. (1996). Central Europe, 22 March – 11 May 1945. CMH Online bookshelves: The U.S. Army Campaigns of World War II. Washington: US Army Center of Military History. ISBN 0160481368. CMH Pub 72-36.
  4. ^ 1 2 "End of the War in Nuremberg - Chronology of the Last Battles 1". kriegsende.nuernberg.de. אורכב מ-המקור ב-20 במאי 2007. נבדק ב-27 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "End of the War in Nuremberg - Chronology of the Last Battles 2". kriegsende.nuernberg.de. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2007. נבדק ב-14 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)