ויקיפדיה

קרב שלושה עשר הצדדים

קרב שלושה עשר הצדדים, הידוע גם כקרב צ'אקירמאוט, היה הקרב המשמעותי האחרון בתהליך עלייתו של ג'ינגיס חאן ואיחוד השבטים המונגולים.[3] הקרב התרחש בשנת 1204 בין כוחותיו של טמוג'ין (לימים ייקרא ג'ינגיס חאן) ובין כוחות קואליציה משולבת בהנהגת שבט הניימאנים, שבט עוצמתי ששכן במערב מונגוליה, וג'אמוקה, יריבו הגדול של טמוג'ין במהלך איחוד השבטים. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ לטמוג'ין ועלייתו כשליט הבלתי-מעורער של הרמה המונגולית.[4]

קרב שלושה עשר הצדדים
מלחמה: איחוד השבטים המונגולים
תאריך הסכסוך סביבות מאי 1204
מקום

מרגלות הר נאקו, הרי אלטאי

(כיום מונגוליה)
קואורדינטות 49°N 89°E / 49°N 89°E / 49; 89
תוצאה ניצחון מוחץ לטמוג'ין
הצדדים הלוחמים

המונגולים של טמוג'ין

ניימאנים
בתמיכת:
מרקידים
אויירטים
קרייטים
Jadaran
Salji’ut
Qadagin
Taichiud
Onggirat

מפקדים

טמוג'ין
ג'בה
סובוטאי
ג'למה
קובלאי[א]
מוקאלי

טאיאנג חאן
ג'אמוקה
קוצ'לוג

כוחות

66,000[1][2]

גדול מהכוח של טמוג'ין

אבדות

אבדות קלות

אבדות כבדות

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

  ערך מורחב – עלייתו של ג'ינגיס חאן

ג'ינגיס חאן עריכה

בשנת 1162, טמוג'ין (Temüjin) נולד למשפחת בורג'יגין שהייתה חלק מקונפדרציית החמאג מונגול, אחת מקונפדרציות השבטים המונגולים החזקות ביותר. כשהיה בגיל 9, אביו של טמוג'ין, יסוגיי, הורעל על ידי שבט טטרי יריב ומצא את מותו שלושה ימים אחרי.[5] יסוגיי השאיר מאחוריו שתי אלמנות ושבעה ילדים, כולל טמוג'ין. לאחר מותו של יסוגיי, קונפדרציית החמאג מונגול נטשה את טמוג'ין ואת משפחתו.[6][7] מעתה, המשפחה חיה בעוני והתקיימה על פירות, דגים וחיות קטנות שטמוג'ין ואחיו צדו.[8] לאחר מות האב, בנו הביולוגי הראשון הופך לראש המשפחה, כראוי במסורת המונגולית של הסטפה. ראש המשפחה החדש היה בגטר, שהיה אחיו למחצה של טמוג'ין והיה גדול ממנו רק בקצת.[9] עד מהרה, בגטר החל להתבריין לטמוג'ין ואל אחיו הביולוגי הצעיר יותר, קאסאר (Khasar). באחת מהפעמים בה בגטר חטף לטמוג'ין וקאסאר דג שדגו בעצמם, טמוג'ין וקאסאר פעלו ביחד ורצחו את בגטר, מה שהפך את טמוג'ין לראש המשפחה.[9]

מעט אחרי רצח בגטר, בשנת 1177, שבט הטאיצ'יוד, השבט שנטש את משפחתו של טמוג'ין והיה חבר בקונפדרציית החמאג מונגול, פשט על המחנה של משפחת בורג'יגין וחטף את טמוג'ין, לכאורה כדי להעניש אותו על שעבר על מעשה אסור והרג את אחיו הבכור בשטחם.[9] טמוג'ין הצליח לברוח בתוך מספר חודשים ואחרי שברח מהשבי נישא לבורטה, ילדה משבט החונגיראד (Khongirad) בשנת 1178. מעט לאחר נישואיהם של טמוג'ין ובורטה, כוחות של שבט המרקידים, אחד מהשבטים המונגולים העוצמתיים, פשט על המחנה וחטף את בורטה.[10] טמוג'ין גייס את עזרתם של בן בריתו טוגרול חאן, שהיה ראש שבט הקרייטים, וחברו הטוב ג'אמוקה, שהיה אח-בדם שלו והח'אן של שבט משלו, על מנת להשיב את בורטה. טוגרול חאן וג'אמוקה הסכימו לעזור לטמוג'ין ללא היסוס.[11][12] הם גייסו צבא וביצעו פשיטה על שבט המרקידים בשנת 1178, הפשיטה הראשונה בחייו של טמוג'ין. הפשיטה הסתיימה בהצלחה ובורטה שוחררה.[13] לאחר שחרור בורטה, טמוג'ין שילב את השבט הקטן שלו עם השבט הגדול יותר של חברו ג'אמוקה. ג'אמוקה היה אח־בדם של טמוג'ין, מעין שבועת חברות חזקה בין שני אנשים או יותר שאין ביניהם קשר דם.

לאחר שנה וחצי, לערך, בה חי טמוג'ין עם חברו ג'אמוקה, השניים הסתכסכו ביניהם וטמוג'ין נפרד ממנו עם חסידיו בשנת 1181.[14] אותו קרע בחברות של טמוג'ין וג'אמוקה עתיד להתפתח לתוך שני עשורים ויותר של יריבות בין שניהם, כשכל אחד מהם עלה בכוחו כלוחם מונגולי וראש שבט מוביל. בין השנים 1203-1181, טמוג'ין יביס שבט אחר שבט וקואליציות שנבנו נגדו על ידי ג'אמוקה. טמוג'ין הוביס באותו טווח שנים את המרקידים, הטטרים, טאיצ'יוד, ג'ורקינים וקרייטים, יחד עם פשיטות על שבטים אחרים.

הניימאנים עריכה

בשנת 1198, הח'אן של הניימאנים נפטר, ולפני מותו הוא חילק את השבט בין שני בניו, בוירוק וטאיאנג.[15][16] בשנים 1203-1202 בוירוק חאן הובס על ידי טמוג'ין, אולם טאיאנג חאן נותר בראש אחד השבטים החזקים ביותר, במערב הרמה המונגולית.

בשנת 1203, טוגרול חאן, שהיה בן בריתו של טמוג'ין, בגד בו לטובתו של ג'אמוקה. טוגרול חאן בגד בו כשתקף את טמוג'ין בזמן שהיה בדרכו לחתונה מתוכננת בין בנו של טמוג'ין, ג'וצ'י, ואחת מבנותיו של טוגרול חאן. טוגרול ניסה לרצוח אותו, אולם לאחר קרב שנודע כ"קרב חולות חלחלג'יד", טמוג'ין גבר עליו ונסג בהצלחה.[17] לאחר אותו קרב, טמוג'ין נסג מזרחה עם מספר קטן של חסידים, ותוך מספר שבועות חזר עם צבא לעבר המחנה הקרייטי של טוגרול חאן ופשט עליו. תוך שלושה ימים טמוג'ין וצבאו הכריעו את הקרב עם הלוחמים הקרייטים. טוגרול חאן נסג אל הטריטוריה של הניימאנים, אולם הוא נהרג על ידי חייל ניימאני שלא האמין לזהותו.[18] ג'אמוקה גם כן נסג עם חסידיו המצטמצמים לניימאנים ואיחד איתם כוחות נגד טמוג'ין. הצטרפו אליהם מספר שבטים קטנים יותר, ויחד הם הרכיבו קואליציה גדולה שנועדה להביס את טמוג'ין.

הקרב עריכה

לאחר שטוגרול חאן הובס וג'אמוקה איחד איתו כוחות, טאיאנג חאן של שבט הניימאנים היה מוכן להתעמת עם טמוג'ין. תמכו בו ג'אמוקה שאיחד איתו כוחות, פליטים שברחו מקבוצתו של טמוג'ין, וטוקטואה בקי (Toqto'a Beki), ראש שבט המרקידים.[19] קוטוקה בקי, ראש שבט האויירטים, ושבט הקרייטים תמכו בניימאנים גם כן.[19] טאיאנג חאן ניסה להפנות לצידו את שבט האונגוט (Ongud) וביקש מראש השבט לתקוף את טמוג'ין מהמזרח באותו זמן שהניימאנים יתקפו מהמערב, אולם ראש השבט סירב.[20]

בחורף של שנת 1204, טמוג'ין חנה בהר בשם Abji’a Kodeger, ומשם גייס את כוחותיו עד לאביב. למרות היסוס של כמה מיועציו, טמוג'ין התעקש לצאת לקרב עם הניימאנים.[21] באותו זמן טמוג'ין ארגן מחדש את הצבא שלו על פי יחידות עשרוניות ויצר יחידות שהורכבו מעשרה, מאה ואלף לוחמים.[21] מטרת ארגון הצבא ביחידות עשרוניות היה שהיחידות יבצעו פעולות קטנות של פגע-וברח ויברחו לפני שהאויב יוכל להכות חזרה, במקום לשלוח את כל הצבא לקרב ישיר שכנראה יפסיד בגלל עליונותם המספרית של הניימאנים.[22] לאחר מכן, ב-17 במאי 1204, טמוג'ין החל לנוע מערבה עם צבאו, סוסיו וחיותיו אל עבר הניימאנים, בלי להשאיר כוח משמעותי מאחורה כדי להגן על מחנה הבית.[19] טמוג'ין חנה במקום בשם סארי קאר (Sa'ari Ke'er). לפתע, המונגולים של טמוג'ין הבחינו בגששים ניימאנים על קצה הר בשם הר קאנגקרקן (Mount Qangqarqan) שצפו בהם. טמוג'ין הורה לכל חייל להדליק חמש מדורות בלילה במקום מדורה אחת על מנת להשלות את האויב שגודל צבאו גדול בהרבה, במטרה להרתיע אותו מלתקוף ובכך להרוויח זמן בשביל שהסוסים שלו, שהיו תשושים אחרי הרכיבה הארוכה מערבה, יתאוששו.[23][20][19] ספר ההיסטוריה הסודית של המונגולים מספר כי הגששים הניימאנים חזרו לטאיאנג חאן עם החדשות המצערות על מספרו הגדול בהרבה מן הצפוי של כוחו של טמוג'ין, באומרם "ישנן מדורות רבות מכוכבי השמיים".[23] כשטאיאנג חאן שמע על החדשות, הוא שקל לסגת למאחורי הרי האלטאי ולהילחם מלחמת התשה נגד טמוג'ין. אולם בנו של טאיאנג חאן, קוצ'לוג, יחד עם קציני הצבא הבכירים האחרים, התנגדו לרעיון וראו בו מעשה של פחדנות.[20] טאיאנג חאן התרכך בסופו של דבר וויתר על רעיון של מלחמת התשה. עם תחילת הקרב, כוחו של טמוג'ין עמד על כ-66,000 לוחמים, לערך.[1][19] הכוח של הניימאנים היה גדול יותר והם החזיקו ביתרון המספרי, אך לא ברור כמה היה להם במדויק.

הקרב החל עם התקדמות של הניימאנים דרומה לאורך נהר טמיר, הם חצו את נהר האורחון וחלפו על פני הר בשם הר נאקו לעבר שורותיו של טמוג'ין, ואז הם הגיעו לאזור בשם "צ'אקירמאוט" שעל שמו לעיתים נקרא הקרב.[2] כשנודע לטמוג'ין על התקדמות הניימאנים, הוא אסף את צבאו ונע קדימה. הניימאנים נדחקו חזרה למרגלות הר נאקו, אחד מרכס הרי האלטאי, שם הניימאנים תפסו עמדת הגנה.[24] טמוג'ין בעצמו הוביל את המשמר המאסף בזמן שאחיו, קאסאר, הוביל את עיקר הכוח המונגולי ואחים אחרים את העתודה.[20] בצבא המונגולי היו ארבעה גנרלים מוכרים, ג'בה, קובלאי[א], ג'למה וסובוטאי, שידועים בכינויים "ארבעת הכלבים", מהם נראה שטאיאנג חאן חשש מאוד. ספר "ההיסטוריה הסודית" מספר כי טאיאנג חאן שאל את ג'אמוקה, שעמד לידו, מי היה האויב ומה הוא עשה. ג'אמוקה הגיב בסדרה של סיפורים מוגזמים על התעוזה שהייתה לאנשיו של טמוג'ין, מה שגרם לטאיאנג חאן לסגת לפסגת הר נאקו.[20]

בספר ההיסטוריה הסודית של המונגולים נכתב כי טמוג'ין נלחם לחימה מסוג "אזמל" ("Chisel combat"). כוונת הסופר בביטוי "לחימת אזמל" אינה ברורה עד היום, והיסטוריונים שונים הציעו מספר פירושים אפשריים לאותו מושג. מספר היסטורינים הציעו שהכוונה לארגון הצבא בפורמצייה של טריז שטמוג'ין השתמש בה כדי לשבור את קווי האויב. אחרים הציעו שמדובר בלחימה מקרוב לאויב עם שימוש בנשקים שנראים כמו אזמלים כדי לחדור את מגני האויב. כמו כן, ייתכן שמדובר באסטרטגייה של חיל הפרשים, לפיה הפרשים יתקפו ישירות את קווי האויב במטרה להכניע אותם, בלי להפסיק גם אם יסבלו מאבדות כבדות.[25]

הניימאנים נסוגו יותר ויותר לפסגת הר נאקו בזמן שהמונגולים הקיפו את ההר.[2] טאיאנג חאן הורה לניימאנים ליצור מערך ריבוע, מה שאיפשר לחיל הפרשים של המונגולים לעטוף אותם.[24] לאחר שהניימאנים נסוגו לפסגת ההר, ג'אמוקה נטש את טאיאנג חאן והניימאנים עם מספר חסידים, מה שניטרל את עליונותם המספרית מול טמוג'ין.[ב][20][24] בלילה, הניימאנים קיבלו מספר שעות של הפוגה קלה מהלחימה ורבים מהם נסוגו מהזירה. טמוג'ין לא רדף אחריהם.[26] הלילה היה חשוך וחסר-ירח, ונתיב המילוט היחידי היה המסלול האחורי והתלול של הר נאקו. רבים מהלוחמים הניימאנים שניסו לסגת לא ראו כראוי את הדרך ונהרגו בניסיונם לברוח יחד עם סוסיהם, כשהם נופלים לתעלות העמוקות של ההר.[24][26] טמוג'ין, שכוחותיו הקיפו את ההר, הציע לניימאנים הצעת כניעה אך הם סירבו ונלחמו עד שנהרגו כולם.[2]

ביום שלמחרת, הכוחות המונגולים סגרו על הכוחות הניימאנים המועטים שנותרו והביסו אותם בקלות.[26] הקרב הסתיים בניצחון לטמוג'ין.

תוצאות הקרב עריכה

הניימאנים סבלו מתבוסה קשה, וטמוג'ין הכריע שבטים רבים שנכנעו בפניו וחיילים רבים הצטרפו לשורותיו.[ג][21][2] לאחר הקרב, טמוג'ין היה השליט הבלתי-מעורער של הרמה המונגולית. הוא כבש את שלושת השבטים החזקים ביותר, הטטרים, קרייטים וניימאנים, ואף אחד לא יכל לערער עליו.

ברגע המכריע ביותר של הקרב, ג'אמוקה נטש את הניימאנים וברח ליער עם מספר מצומצם של חסידים.[21] טאיאנג חאן נפצע באמצע הלחימה, ומת זמן קצר לאחר מכן.[27][2] קוצ'לוג, בנו של טאיאנג חאן, הצליח לברוח מערבה עם מספר קטן של חסידים לעבר נהר האירטיש.[28][20] נאמר כי טוקטואה בקי, ראש שבט המרקידים, נלחם היטב בקרב אך הוא הצליח לברוח בזמן.[2]

ג'אמוקה, לאחר הקרב, הפך למנודה. לא נותר שבט כלשהו שאצלו יכל למצוא מחסה מטמוג'ין.[26] הוא חי עם מספר קטן של חסידים, איתם הוא צד חיות פרא וכבשים.[20] כשנה לאחר הקרב, בשנת 1205, קומץ החסידים של ג'אמוקה בגד בו, והם מסרו אותו לטמוג'ין.[29] טמוג'ין האשים את החסידים בכך שבגדו בג'אמוקה, ובמקום להעניק להם תגמול הוא הוציא אותם להורג באופן מיידי מול ג'אמוקה.[26] טמוג'ין הציע לג'אמוקה להתאחד איתו פעם נוספת, למרות העוינות ששררה ביניהם כבר מעל ל-20 שנה. אולם ג'אמוקה אמר כי הם לעולם לא יוכלו לסמוך עוד אחד על השני, וביקש למות במוות אצילי, ללא שפיכת דם.[26] טמוג'ין קיבל את בקשתו והוציאו להורג על ידי שבירת גבו, ועל פי מקורות אחרים על ידי חנק.[30]

בשנת 1206 התכנס קורילטאי (אספה של ראשי שבט מובילים) שבו הוכרז טמוג'ין כ"ג'ינגיס חאן" שפירושו "גדול השליטים" או "השליט העולמי". הוא הכריז על האומה המונגולית כמאוחדת תחת שלטונו, ונוסדה האימפריה המונגולית.

לקריאה נוספת עריכה

  • .Sverdrup, Carl Fredrik (2017), he Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited
  • Genghis Khan and the making of the modern world, Jack Weatherford, (2004), New York : Crown
  • May, Timothy (2016). The Mongol Empire: A Historical Encyclopedia. Vol. 2. ABC-CLIO מסת"ב 9781610693400
  • The Cambridge History of China: Volume 6, Alien Regimes and Border States, 907-1368, Denis C. Twitchett (1978), Cambridge University Press

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ 1 2 למרות השם הזהה, זה היה אדם אחר מאשר קובלאי חאן.
  2. ^ זה לא ברור מדוע ג'אמוקה נטש אותם. ההיסטוריה הסודית לא מציינת שום מניע שהיה לו. סיבה מקובלת היא שג'אמוקה נטש אותם כשראה את מורלו של טאיאנג חאן ירוד כל כך ולא האמין שיוכלו לנצח.
  3. ^ שבטים שכללו את: Jadaran, Qatagin, Salji’ut, Dorben,Tayici’ut, Onggirat, ועוד אנשים שונים שהיו בצידו של ג'אמוקה ונכנעו באותו זמן.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Mongol Warrior 1200–1350, Osprey Publishing
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 83
  3. ^ Leo Saini, How Genghis Khan Became the Most Feared Ruler in the World, Medium, ‏2020-06-11 (באנגלית)
  4. ^ May, Timothy, he Mongol Empire: A Historical Encyclopedia. Vol. 2. ABC-CLIO, 2016, עמ' 79
  5. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 18-19
  6. ^ Mote, F. W., Imperial China: 900–1800, 2003, עמ' 415-416
  7. ^ ДОКУМЕНТЫ->МОНГОЛИЯ->СОКРОВЕННОЕ СКАЗАНИЕ МОНГОЛОВ->ПУБЛИКАЦИЯ С. А. КОЗИНА 1941 Г.->ГЛАВЫ I-III, www.vostlit.info
  8. ^ Mote, F. W., Imperial China: 900–1800, 2003, עמ' 419
  9. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 20-25
  10. ^ Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 42
  11. ^ Lane, George (2018-01-25). A Short History of the Mongols (באנגלית). Bloomsbury Publishing. ISBN 9781786733399.
  12. ^ Urgunge Onon (ע), 3, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 93
  13. ^ Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 93
  14. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 39
  15. ^ Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 59-60
  16. ^ Temujin in the Last Years of the 12th century: 1197-1200, נבדק ב-2023-01-31
  17. ^ Denis C. Twitchett, The Cambridge History of China: Volume 6, Alien Regimes and Border States, 907-1368, Cambridge University Press, 1978, עמ' 341
  18. ^ Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 79
  19. ^ 1 2 3 4 5 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 81
  20. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 The Naiman War, World history
  21. ^ 1 2 3 4 Denis C. Twitchett, The Cambridge History of China: Volume 6, Alien Regimes and Border States, 907-1368, Cambridge University Press, 1978, עמ' 342
  22. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the making of the modern world, 2004, עמ' 61
  23. ^ 1 2 The Secret History of Mongols_CLEAVES translation.pdf, עמ' 123-124
  24. ^ 1 2 3 4 Battle of Chakirmaut 1204, The Map Archive (באנגלית בריטית)
  25. ^ Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 284
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2017, עמ' 62-64
  27. ^ Lange, Brenda, Genghis Khan, 2003, עמ' 52
  28. ^ History Bot, The Battle of Chakirmaut: Genghis Khan Conquers Mongolia | World History (באנגלית אמריקאית)
  29. ^ Brent, Peter Ludwig, Genghis Khan, McGraw-Hill, 1976, עמ' 47
  30. ^ Rossabi, Morris (2012). The Mongols: A Very Short Introduction (באנגלית). Oxford University Press. p. 17. ISBN 978-0-19-984145-5.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרב_שלושה_עשר_הצדדים&oldid=36077964"