קרדיאקס

קרדיאקסאנגלית: Cardiacs) (הוקמה ב-1976) היא להקת פולחן בריטית המנגנת מוזיקה שמשלבת בין פאנק לרוק מתקדם. חרף אלמוניותה היחסית, סגנונה הייחודי, אשר זכה לכינוי "פרונק" (Pronk), השפיע על יוצרים רבים ותרם להתפתחות של סגנונות כמו נו-מטאל, אוואנגארד-מטאל או מת' רוק. בין מעריציהם ברחבי העולם אפשר למנות את מייק פאטון וחברי Mr. Bungle, את להקת Tool, את תום יורק מרדיוהד ועוד רבים.

קרדיאקס
Cardiacs
קארדיאקס בהופעה בלונדון אסטוריה, נובמבר 2005
קארדיאקס בהופעה בלונדון אסטוריה, נובמבר 2005
מוקד פעילות אנגליה
שנות פעילות 1976–היום 
סוגה פאנק, רוק מתקדם, פרונק, רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים Alphabet Business Concern
www.cardiacs.com

ב-2008 הופסקה פעילות הלהקה לאחר יותר מ-30 שנות יצירה, עקב מצבו הרפואי של מנהיג הלהקה, טים סמית', שלמרבה האירוניה חטף התקף לב (באנגלית: Cardiac Arrest, כשם הגלגול הראשון של הלהקה).

מאפיינים מוזיקלייםעריכה

השירים של קרדיאקס עמוסים ומורכבים באופן המזכיר את פרנק זאפה, אך עם אסתטיקה מוזיקלית המזכירה דווקא את הסקס פיסטולס. יצירתם מתאפיינת בעיבודים מורכבים, שבירות קצב ומבני שירים מסובכים, לצד סגנון שירה תיאטרלי במבטא בריטי כבד, גיטרה מלאת דיסטורשן, בס כבד ומונוטוני ותופים מינימליסטיים ואנרגטיים. בנוסף, ההרכב התאפיין בכלים לא שגרתיים ללהקת פאנק, ולרוק בכלל: בגלגוליה השונים הלהקה כללה גם סקסופונים, סינתיסייזרים וכלי הקשה שונים כמו מרימבה וקסילופון, שהעידו על ההשפעה הרבה של פרנק זאפה ולהקות רוק מתקדם כמו ג'נטל ג'ייאנט על המוזיקה שלהם.

יחד עם זאת, קרדיאקס צייתו לקודים של סצנת הפאנק מכל בחינה אחרת. את אלבומיהם הראשונים הם הקליטו באמצעים דלים ובאיכות נמוכה, שיכפלו את הקלטות ועטיפותיהן בעצמם לפי מיטב מסורת DIY הפאנקית והוציאו אותן בלייבל משלהם. ההופעות שלהם היו מופרעות ואנרכיסטיות, וכללו שלל טקסים, איפור תיאטרלי מוגזם, מדי צבא מלוכלכים בבוץ, ומנהג שהתחבב במיוחד על הקהל - השפלות חוזרות ונשנות של בסיסט הלהקה, לרבות הכאתו בפומבי על הבמה.

השילוב בין רוק מתקדם (פרוגרסיב רוק) לפאנק העניק למוזיקה שלהם את הכינוי "פרונק" (Pronk), מונח שטים סמית' עצמו דחה בבוז - הוא הקפיד לטעון בתוקף שקרדיאקס מנגנים פופ פסיכדלי. כך או כך, פרוגרסיביים מדי בשביל הפאנקיסטים ופאנקיים מדי בשביל הפרוגרסיביים, חברי הלהקה התקשו למצוא את הקהל שלהם, אך במרוצת הזמן הפכו לאבן דרך משמעותית ומשפיעה בתולדות המוזיקה, וטים סמית' עצמו הוכר כגאון[1][2] על ידי מבקרים ומוזיקאים.

תולדות הלהקהעריכה

הלהקה הוקמה ב-1976, וב-1978 הופיעה לראשונה תחת השם Cardiac Arrest. ב-1981, לאחר הוצאת הקלטת הראשונה שלה, היא שינתה את שמה ל-Cardiacs. בבסיס הלהקה ניצב טים סמית' (Tim Smith), גיטריסט, כותב ומלחין השירים, שסגנון השירה המאנפף והמבטא הבריטי הדרומי הכבד שלו הפכו לאחד מסממני הזיהוי של הלהקה. לצידו ניגן על בס אחיו הגדול, ג'ים סמית', וסוללה של נגנים שהתחלפו תדיר לאורך השנים.

ב-1980 יצאה הקלטת הראשונה של הלהקה, שעוד נקראה אז Cardiac Arrest, תחת השם My Obvious Identity. היא הציגה לראשונה את הסגנון המוזיקלי הייחודי ללהקה, שכלל אסתטיקה של פאנק ומעט סקא מצד אחד, ולחנים מוטרפים, קרקסיים וקופצניים מצד שני. שנה מאוחר מכן יצאה הקלטת Toy World. שתי הקלטות נמכרו אך ורק בהופעות, והן נחשבות כיום לפריטי אספנים נדירים במיוחד. ב-1984, לאחר שינויים פרסונליים רבים, התייצב ההרכב הקלאסי של הלהקה: טים סמית' על גיטרה, ג'ים סמית' על בס, וויליאם ד. דרייק על קלידים, שרה סמית' (אשתו הטרייה של טים) על סקסופונים, טים קוואי על כלי הקשה וקלידים נוספים ודומיניק לקמן על תופים. תחת ההרכב הזה יצאו האלבומים The Seaside ב-1984, A Little Man and a House and the Whole World Window ב-1988, On Land and In the Sea ב-1989, ה-EP Big Ship ב-1986 ואלבום ההופעה Cardiacs Live ב-1988.

עוד מאירועי אותן שנים: ב-1984 קרדיאקס הוזמנו על ידי סולן להקת מריליון, פיש, לפתוח את סיבוב ההופעות שלהם. השידוך גאל את הלהקה מהאנונימיות שלה, אך התברר כלא מוצלח במיוחד: במהלך ההופעות, מעריצי מריליון זרקו חפצים שונים על הלהקה, ובאחת ההופעות אף ניסו להצית את הבמה. ב-1987 האשים אחד מצהובוני אנגליה את טים ושרה סמית' בגילוי עריות, תחת תואנת שווא כי מדובר למעשה באחים ולא בזוג נשוי.

ב-1988 יצא הסינגל Is This The Life וזכה להצלחה מפתיעה והשמעות ברדיו (לרבות בתחנת הרדיו הישראלית גל"צ), והוא נחשב עד היום ללהיט הראשון והאחרון של הלהקה. שנה לאחר מכן שרה סמית' עזבה את הלהקה (אם כי היא המשיכה להתארח בהופעות מפעם לפעם), והסקסופון הדומיננטי שלה הוחלף בגיטרה שנייה דווקא, מהלך ששינה את הסאונד של הלהקה מאז ועד היום. בהמשך אותה שנה יצא אלבום האוסף Archive, שכלל חומרים משתי הקלטות הראשונות, אותן לא ניתן היה להשיג יותר, לצד חומרים שלא שוחררו עד אז.

בין השנים 1989-1991 חברי הלהקה החלו לעזוב אותה האחד אחרי השני. ללא קלידים, כלי הקשה וסקסופונים, שהיוו חלק כה משמעותי מהסאונד הייחודי של הלהקה, הלהקה החלה לגבש סאונד חדש מבוסס גיטרות, וגם גישה שונה להופעות חיות: תפקידי הקלידים וכלי ההקשה הושמעו מפלייבק מוכן מראש, והלהקה, הפעם כרביעייה של שתי גיטרות-בס-תופים, ניגנה איתו על הבמה בסינכרון.

ב-1991 יצא אלבום האוסף Songs for Ships and Irons, שכלל את שירי המיני אלבום Big Ship לצד שירים נוספים שלא נכללו באלבומים קודמים, ואלבום האולפן Heaven Born and Ever Bright, שהציג לראשונה את הסאונד החדש של הלהקה. האלבום יצא בלייבל שפשט את הרגל זמן קצר לאחר מכן, ועל כן לא היה זמן עד שהודפס מחדש ב-1995. בשנים הבאות הלהקה לא הקליטה, אך ניצלה את ההרכב המצומצם והקל יותר כדי להופיע באינטנסיביות. ב-1992, באחת מהופעותיהם, חיממה אותם להקה אלמונית דאז בשם Radiohead.

ב-1995 יצא האלבום הכפול Sing To God שנחשב ליצירה האפית ביותר של הלהקה. קרדיאקס השכילו להמציא את עצמם מחדש עם סאונד גיטרות שהתכתב עם הרוק האלטרנטיבי של התקופה, אך מבלי לאבד מהסגנון הייחודי שלהם. ההצלחה היחסית של האלבום חשפה את קרדיאקס בפני דור חדש של מעריצים, שחלקם עוד לא נולדו אפילו כשהלהקה קמה. באותה שנה יצאו גם כל אלבומי הלהקה מחדש על גבי CD (נכון ל-2008, כל המהדורות אזלו). ב-1999 יצא אלבום האולפן האחרון שלהם, Guns, שנחשב לאלבום הקומיוניקטיבי ביותר שלהם.

בשנת 2000 קרדיאקס החלו במנהג שהפך עד מהרה למסורת - הופעת ענק שנתית ב-11 בנובמבר בלונדון אסטוריה מול 2000 מעריצים נלהבים. ההופעות השנתיות הפכו למפגשי מעריצים מכל רחבי העולם, והתארחו בהם נגנים מגלגולי העבר של הלהקה. ב-2004 ההרכב השתנה פעם נוספת - הפעם הגיטריסט ג'ון פּוּל הוחלף בגיטריסט קאבוס טוראבי (שהיה בן 5 כשהלהקה הוקמה), ונוספו לו 3 זמרות ליווי ושתי נגניות כלי הקשה, שניגנו בעיקר על תופי בס ענקיים שהעניקו לשירים נופך דרמטי וכבד.

ב-2008 נעצרה פעילות הלהקה וסיבוב ההופעות שלה בוטל בפתאומיות בעקבות מצבו הרפואי של טים סמית', שקיבל התקף לב (cardiac arrest). לאחר תהליך שיקום ממושך, נפטר סמית׳ ב-22 ביולי 2020.

דיסקוגרפיהעריכה

אלבומיםעריכה

אוספיםעריכה

הופעות חיותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה