קרויסוס

מלך לידיה

קרויסוס (יוונית: Κροῖσος) היה מלך לידיה שבאסיה הקטנה בשנים 560 לפנה"ס-546 לפנה"ס, בנו של אליאטס השני.

קרויסוס
Κροῖσος
לידה 596 לפנה״ס? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 546 לפנה״ס? (בגיל 50 בערך)
סרדיס, הממלכה האחמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת מרמנדי
אב אליאטס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Atys עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך לידיה
560 לפנה״ס – 546 לפנה״ס
(כ־14 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איור משנת 1553
קרויסוס על המוקד, אמפורה מאטיקה, 500 לפנה"ס - 490 לפנה"ס

חייו

עריכה

קרויסוס נחשב לאחד האנשים העשירים בעולם העתיק. כהמשך למדיניותו של אביו כבש קרויסוס את הערים היווניות לחופי אסיה הקטנה. הוא אירח יוונים בביתו, שנודע כמקום מקלט לפליטים פוליטיים; המפורסם ביניהם הוא ככל הנראה סולון מאתונה. קרויסוס מימן את הקמתו מחדש של מקדש ארטמיס באפסוס, אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק.

האגדה

עריכה

סולון מאתונה מתארח אצל קרויסוס, והלה מראה לו את העושר הרב שיש לו ושואל אותו מי הוא האיש המאושר ביותר, לפי דעתו. סולון אינו מתרגש מעושרו של קרויסוס ונותן לו שם של אתונאי שיש לו ילדים טובים והוא מת בכבוד. קרויסוס, המאוכזב מהתשובה, שואל לגבי האיש השני בעיר. גם התשובה השנייה אינה קרויסוס, אלא מספר על שני אתלטים שזכו באולימפיאדה ובאחד מהמקרים, בו מרכבת אמם נהרסה, סחבו השנים את מרכבתה, כשהיא עליה וזכו לכבוד. הפעם, קרויסוס נפגע ושואל את סולון אם הוא משווה אותו לאדם פשוט. סולון עונה לו שהעושר מביא צרות ועד אשר לא ימות קרויסוס הוא לא יוכל לומר לו אם הוא אכן אדם מאושר או לא. קרויסוס אינו שמח מהתשובה ומסלק אותו ולכן האל מחליט להעניש את קרויסוס.

מות הבן

עריכה

קרויסוס חולם חלום שבנו ימות מחנית. בעקבות החלום קרויסוס אוסר על בנו להתקרב אל נשק. יום אחד מגיע אל הממלכה אדם בשם אדראסטוס אשר הרג בטעות את אחיו. קרויסוס מקבל את הנער אליו כאורח. בזמן הארוחה מגיעים שליחים ומודיעים שחזיר בר הורס את היבול והם מנסים לתפוס אותו, הם מבקשים מקרויסוס שיביא את בנו כדי שיוכל לעזור להם. קרויסוס מסרב ובנו ששומע את זה כועס על אביו כיוון שבדרך זו אביו פוגע בכבודו כאציל (חלק מתכונות האצילים ביוון הייתה לחימה). האב מנסה להסביר לבנו על החלום שלו ועל כך שהוא מנסה להגן עליו. הבן מפציר באביו, מסביר לו שהחלום אמר שימות מחנית ולא חזיר, עד שלבסוף האב נכנע ושולח את בנו יחד עם אדראסטוס ומבקש ממנו להגן על בנו.

העלילה מסתבכת כאשר אדראסטוס זורק חנית על החזיר המת ובטעות הורג את בנו של קרויסוס, הוא חוזר בבושת פנים אל הארמון יחד עם הגופה ומתחנן שהמלך יהרוג אותו. קרויסוס מרחם על אדראסטוס, אולם הנער לא מסתפק בכך ובסוף מתאבד על קבר הבן.

גזירת האורקל - פרס

עריכה

בהמשך העלילה קרויסוס הבין כי הפרסים מתחזקים הוא שלח שליחים אל המקדשים כדי שיבררו אם עליו לצאת למלחמה מול הפרסים. קרויסוס ציווה על השליחים לשאול שאלה את האורקל, מה עליו לעשות. השליחים הגיעו אל הנביא בדלפי ששר שיר אותו מפרש קרויסוס כשיר שענה נכון על שאלתו. הוא שלח מתנות וקורבנות למקדש דלפי ושאל אם כאשר יצא למלחמה נגד הפרסים האם הוא ינצח. תשובת האורקל הייתה שאימפריה גדולה תיפול. בהמשך שאל קרויסוס מתי שלטונו ייגמר - תשובת האורקל : ”כאשר ישלוט פרד בעם המדים, אז, לידי רך הרגליים, ברח לאורך ההרמוס, מלא החצץ ואל תשתהה, גם אל תתבייש, להיות מוג לב.”

קרויסוס פרש את הנבואה כחיובית והחליט לצאת למלחמה נגד פרס. עקב השתלטות פיסיטאטוס על אתונה והפיכתה לטירניה, בחר קרויסוס לא לכרות ברית עם אתונה, אלא עם הספרטים. כמו גם, יש סיפור צדדי נוסף על הזקן ליכס שמצא את עצמות אגממנון[1].

כורש היה באותה עת מלך הפרסים, והוא ניצח את קרויסוס בקרב בזכות אחד החיילים שלו. בזמן המצור, לחייל לידי אחד נפלה הקסדה בצד תלול של העיר. החלק הזה של החומה הושאר ללא שמירה מפני שהיה תלול מאוד ונחשב כבלתי ניתן לכיבוש. החייל ירד לשם כדי להחזיר לעצמו את הקסדה, והצליח בכך. הפרסים ראו את זה ולמחרת טיפסו מאותו מקום, וכבשו את העיר. קרויסוס מובל לאש ואז נזכר בדברי סולון. הוא קורא בשמו שלוש פעמים. כורש מנסה להבין מה הוא אומר. לבסוף בוחר קרויסוס לספר לו על שהתרחש. בתום הסיפור ירא כורש לשרוף את קרויסוס מנקם האלים וציווה לכבות את האש. הם לא מצליחים להתגבר על האש, לכן, קרויסוס מתחנן לאל אפולו שיוריד גשם וכך ניצל.

כורש שואל את קרויסוס מי שלח אותו להילחם בו והוא אומר שהאל היווני עודד אותו לעשות זאת.

כורש שואל את קרויסוס מה היה רוצה לקבל וקרויסוס עונה שהוא רוצה שיאסרו את האל במקדש דלפי שעודד אותו לצאת למלחמה. הנביאה במקדש מוצאת את האל פטור מהאשמה בשל גזירת אורקל עליה כיפר קרויסוס, שהתרחשה לפני 5 דורות כאשר גיגס רצח את המלך לבקשת אשתו (שאיימה עליו שאו שיהרוג את המלך וינשא לה או שתספר על מעשיו). כמו כן, הם מוציאים את האשמה בפרוש הנבואה באופן שגוי.

על פי סיפור נוסף, קרויסוס הפך ליועץ למלך כורש. על סמך האגדה הזו כתב הרצל את אחד מסיפוריו הנודעים, "סולון בלידיה".

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קרויסוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הרודוטוס, היסטוריה, ספר א, 54-70