קרייגבון
קרייגבון (באנגלית: Craigavon באירית: Creag Abhann) הוא יישוב במחוז ארמה שבצפון אירלנד. זהו יישוב מתוכנן שבנייתו החלה ב-1965 והוא קרוי על שמו של ראש ממשלת צפון אירלנד הראשון, ג'יימס קרייג. הכוונה הייתה שהיישוב יהווה את ליבה של עיר בדגם אנכי שיכלול את הערים לורגן ופורטדאון, אך תוכנית זו נכשלה ברובה ופחות ממחצית העבודות המתוכננות הושלמו. כיום מקובל השם קרייגבון לציון השטח העירוני שבין שתי הערים הללו.[2] היישוב בנוי בין שני אגמים מלאכותיים והוא כולל אזור מגורים גדול (בראונלאו), אזור מגורים קטן יותר (מנדוויל) ואת מרכז היישוב (הייפילד) שכולל מרכז קניות, בית משפט ואת מטה המועצה המקומית.
 | |
| מראה מרכז העיר מאגם קרייגבון | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומה |
 צפון אירלנד |
| מחוז | מחוז ארמה |
| שפה רשמית | אנגלית, אירית |
| תאריך ייסוד | 1965 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 65,136[1] (2008) |
| קואורדינטות | 54°26′50″N 6°23′18″W / 54.4472°N 6.38833°W |
| אזור זמן | UTC |
| אתר הבית | |
לעיתים נקרא היישוב בשם "האזור האורבני של קרייגבון" (Craigavon Urban Area) הכולל את קרייגבון, לורגאן, פרוטדאון, וורינגסטאון ובלירי ושאוכלוסייתו מונה כ-65,000 תושבים.[3]
היסטוריה עריכה
התוכניות המקוריות עריכה
קרייגבון תוכננה להיות "עיר חדשה" בצפון אירלנד כדוגמת העיר מילטון קינס שבבריטניה. על פי היוזמה המקורית היא הייתה אמורה להיות עיר בדגם אנכי שתיצור רצף אורבני בין לורגן לבין פורטדאון. השיקול שעמד במרכז ההחלטה לבנות את היישוב החדש היה מבוסס על תחזיות לגידול באוכלוסייה בעשורים הבאים שיצריך בנייה רחבה למגורים. מיזמים דומים שבוצעו בבריטניה הושלמו בהצלחה ובאופן מסוים הייתה היוזמה להקמת קרייגבון סמל להפיכתה של צפון אירלנד לארץ מודרנית ולחלק בלתי נפרד מבריטניה. מספר נימוקים היו להתאמתו של האתר שהוצע לבנייתו של היישוב, כולל קיומם של מרכזי האוכלוסייה שכבר היו באזור, הבסיס התעשייתי, הקרבה לבלפסט והאמונה שקרייגבון תהווה שטח להמשך פיתוחה של בלפסט. התקווה הייתה שהיישוב החדש ימשוך את תושבי בלפסט בשל אופיו הפרברי ושמשיכה דומה תתקיים גם במגזר העסקי של בלפסט. לחלק מהמשפחות שעברו לקרייגבון הוצעו תמריצים כספיים. כביש M1 נסלל כדי לקשר את העיר החדשה עם בלפסט והיו גם תוכניות להחליף את תחנות הרכבת של לורגן ושל פורטדאון עם תחנה גדולה חדשה בקרייגבון. בית החולים האזורי של קרייגבון נבנה כדי להחליף את בתי החולים הקטנים ביישובים שבסביבה.
ביקורות שנמתחו על המיזם ציינו שדרי תתאים יותר ושמחוז ארמה נבחר כדי לשמר את הרוב הפרוטסטנטי באזורים שממזרח לנהר באן.
עיצובה של תוכנית העיר הייתה חדורה ברוח התקופה. המתכננים הפרידו בין תנועת כלי הרכב לבין תנועת הולכי הרגל ורוכבי האופניים בכל מקום בו הדבר התאפשר ויצרו רשת של נתיבים שיאפשרו לתושבי העיר לחצות אותה מבלי להיתקל בתנועת רכבים. רשת הכבישים עשתה שימוש במעגלי תנועה במקום ברמזורים ובכך התאפשר למתכנני העיר להוסיף בקלות נתיבי תנועה במידת הצורך. תשתיות החשמל והתקשורת היו תת-קרקעיות ורשת תאורת הרחובות הייתה אחידה בכל רחבי העיר. מתכנני העיר קיבצו את אזורי המגורים סביב ל"מרכזים כפריים" ובסמיכות להם הקימו מרכזי קניות, מתקני פנאי, סניפי דואר, בתי ספר יסודיים, בתי מרקחת, מרכזים קהילתיים ומתקנים אזרחיים נוספים. נוצרה הפרדה מוחלטת בין שטחים תעשייתיים לבין שטחים לשימושים אחרים. בטיחות עמדה בראש מעיניהם של המתכננים.
קרייגבון תוכננה להיות עיר ידידותית לילדים וכל רחבי אזורי המגורים פוזרו מגרשי משחקים קטנים. הושם דגש על יצירת מרחבים ירוקים במתחמי המגורים ועל שבילים בטוחים לרכיבה על אופניים. הוקמו מתקנים אזרחיים נוספים כמו מרכזי פנאי, ספריות, מרכז קניות, מרכז אזרחי, פארק גדול עם אגמים מלאכותיים, מגרשי משחקים, גן חיות, גנים ציבוריים ואתר סקי מלאכותי.
קשיים עריכה
הבעיות החלו לצוץ כאשר התברר שבנייה בהיקפים נרחבים בוצעה תוך שימוש בחומרים ובטכניקות שלא נבחנו באופן מלא וכתוצאה מכך הבידוד מפני פגעי מזג האוויר והרעש ועמידות המבנים היו לקויים. המעסיק הגדול ביותר ביישוב, Goodyear Tire and Rubber Company, הפעיל מפעל גדול לרצועות לרכבים באזור התעשייה של סילברווד ובאותה עת הוא היה המפעל הגדול מסוגו בכל אירופה. המפעל לא הצליח להפיק רווחים על בסיס קבוע ונאלץ לסגור את שעריו. כמו כן התברר שתחזיות הגידול באוכלוסיית צפון אירלנד, שהיוו את הבסיס למיזם, היו בלתי מדויקות וכתוצאה מכך תוכניות הפיתוח היו מיותרות. מצב עניינים זה השתלב עם הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות") שהתפרץ בסוף שנות השישים, שכתוצאה ממנו יבש זרם ההשקעות בצפון אירלנד וההגירה השלילית גדלה.
כתוצאה מכך, כ-50% מהיקף התוכניות לבנייתה של קרייגבון לא יצאו לעולם לפועל ואת מה שכן נבנה, היה צורך להרוס לאחר שהמבנים נותרו ריקים ונטושים. היה זה מחזה שכיח לנהוג דרך קרייגבון בראשית שנות השמונים ולראות מיזמי בנייה למגורים נטושים. האזור שתוכנן להיות מרכז העיר, פחות או יותר במחצית הדרך בין לורגן ופורטדאון, כלל במשך רוב התקופה את הרשות המקומית, את בניין בית המשפט ואת מרכז הקניות המוקף בשטחים ירוקים. שטח זה הפך להיות למקור ללעג, למרות שבשנים האחרונות נבנו אזורי מגורים סביב למרכז הקניות בעוד שהשטחים במזרח משמשים כאזור פארקים.
הביקורת שנמתחה על שיטת התכנון העירוני על פיה לכל סוג שימוש בקרקע הוקצה אזור נפרד (Single-use zoning), עשתה שימוש בקרייגבון כדוגמה לעיר שבה נעשה שימוש בשיטה זו באופן אינטנסיבי.
זהותה של קרייגבון כעיר חדשה לא תפסה תאוצה באופן משמעותי. השם קרייגבון משמש כיום את המקומיים כדי לתאר את רצועת אזור המגורים שבין לורגן ופורטדאון ושמותיהם של שתי הערים הוותיקות הללו ממשיכים להיות שגורים בעקשנות על פיהם של התושבים וכך גם זהותן. רבים מתושבי לורגן וחלק מתושבי פורטדאון מסרבים להיות מזוהים עם העיר החדשה של קרייגבון. מצבה הכלכלי של לורגן הושפע לרעה מהתפתחותה של קרייגבון למרות שפורטדאון שגשגה באופן משמעותי כתוצאה מיחסי הגומלין שלה עם העיר החדשה.
יחד עם זאת, לאחר שנים רבות של התפתחות, והשוואת מחירי הדיור בקרייגבון ביחס לאלו של בלפסט, צוברת כעת ההתפתחות של העיר תאוצה. רבים משכונות המגורים הישנות נהרסו, ובכך השתפר הצביון הכללי של האזור. יוזמות הקמתן של שכונות חדשות גרמו למעבר של תושבים רבים לאזור והרחבתו של מרכז הקניות של קרייגבון (כיום Rushmere Shopping Centre), הפכו אותו ליעד מועדף לקניות.
המרחב האורבני של קרייגבון, במיוחד לורגן ופורטדאון, סבלו במהלך הסכסוך בצפון אירלנד כמו שאר האזורים בצפון אירלנד, למרות שבמרכז קרייגבון לא היו היקפים גדולים של אלימות.
