קריל צ'רצ'יל

סופרת בריטית

קריל צ'רצ'ילאנגלית: Caryl Churchill; נולדה ב-3 בספטמבר 1938 בלונדון) היא מחזאית בריטית.

קריל צ'רצ'יל
אין תמונה חופשית
לידה 3 בספטמבר 1938 (בת 82)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאית, מחזאית, סופרת, מחברת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ליידי מרגרט הול, אוקספורד, אוניברסיטת אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

צ'רצ'יל נולדה בלונדון, אמה ג'אן בראון, הייתה דוגמנית ושחקנית, ואביה רוברט צ'רצ'יל, קריקטוריסט פוליטי. לאחר מלחמת העולם השנייה היגרה משפחתה למונטריאול בקנדה, שהייתה בת עשר.

היא חזרה לאנגליה כדי ללמוד באוניברסיטה בשנת 1956, ובשנת 1960 סיימה את לימודיה בספרות אנגלית בקולג' ליידי מרגרט הול, באוניברסיטת אוקספורד. כבר בזמן הלימודים היא כתבה ארבע מחזות. המחזות, למטה (הופק בשנת 1958), אתה לא צריך לפחד, שתהיה לך זמן נפלא (1960), וקל מוות (הופק 1962) הוצגו באוקספורד על ידי הרכבי תיאטרון סטודנטים. אחת המחזות שלה, למטה הוצגה בפסטיבל הדרמה הלאומי לסטודנטים בשנת 1958 וזכה בפרס הראשון. היא גם כתבה תסכיתים ל-BBC.

בשנת 1972 כתבה צ'רצ'יל את המחזה "בעלי רכוש", בה בולטות השקפותיה הסוציאליסטיות. היא מבקרת בו את הערכים הקפיטליסטיים: לתקוף, להתקדם, להצליח. זה היה המחזה הראשון שלה שהופק באופן מקצועי בתיאטראות וסט אנד בלונדון.

בין 1974 ל-1975, עבודה כמחזאית הבית בתיאטרון רויאל קורט, האישה הראשונה ששימשה בתפקיד זה. במקביל שיתופה פעולה עם תיאטרון Monstrous Regiment Theatre Company (קולקטיב תיאטרון פמיניסטי).

המחזה הראשון שלה שזכה להכרה רחבה, בשנת 1979, היה "ברקיע התשיעי" (Cloud Nine), "פארסה על פוליטיקה מינית", שהתרחש בחלקו במושבה בריטית מעבר לים בתקופה הוויקטוריאנית. הוא בוחן את השפעות הלך הרוח הקולוניאליסטי-אימפריאליסטי על יחסים אישיים אינטימיים, ומשתמש בליהוק בין-מגדרי להשפעה קומית. ההצגה זכתה להצלחה בבריטניה ובארצות הברית, וזכתה בפרס אובי בשנת 1982 על המחזה הטוב ביותר של השנה בניו יורק. המחזה הועלה לראשונה כיצירה שנוצרה בסדנה שהנחתה צ'רצ'יל עם הבמאי מקס סטפורד–קלרק (אנ'),שבה בחנו השניים, יחד עם קבוצת שחקנים, את נושא הסטריאוטיפ החברתי והדיכוי החברתי על רקע מיני, מגדרי, נטייה מינית וגזע[1].

צ'רצ'יל נטשה בהדרגה יותר מוסכמות של ריאליזם, כאשר נאמנותה לנושאים ולרעיונות פמיניסטיים הפכה לעיקרון מנחה בעבודתה. במחזה נשים בצמרת משנת 1982, העוסק בנשים המאבדות את אנושיותן כדי להשיג כוח בסביבה הנשלטת על ידי גברים. כל המערכה הראשונה מתרחשת בהווה בסעודה, אך המשתתפות בסעודה הן נשים מתקופות שונות בהיסטוריה. הצבתן זו בצד זו יוצרת עמדת צפייה השוואתית, המחייבת תפיסה ביקורתית של היחסים בין העבר להווה, של הצורך בשינוי והאפשרויות לכך. המערכה השניימ תמקדת במשפחתה של גיבורת המחזה מרלין, שם העלות האמיתית של חייה ה"מצליחים "נראית נוקבת ומפחידה. במחזה זה צ'רצ'יל קושרת סוגיה זו גם לסוגיית המעמד החברתי שהייתה נושא פוליטי מרכזי באנגליה של שנות השמונים, בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר[2].

במחזה "כסף רציני" (1987 Serious Money), קומדיה העוסקת בתאוות הבצע שאינה יודעת גבולות בעולם הפיננסי של הסיטי של לונדון. המחזה מספק מבט סאטירי על עובדי הפיננסים השטחיים הדוגלים בתאצ'ריזם. המחזה זכה לשבחים רבים, גם בין השאר משום שהוא הועלה מיד לאחר יום שני השחור התרסקות שוק המניות בשנת 1987.

קריל צ'רצ'יל מזדהה פוליטית עם המאבק הפלסטיני ומשמשת כפטרונית של ה-Palestine Solidarity Campaign. ב-2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, כתבה מחזה קצר שנוי במחלוקת בשם "שבעה ילדים יהודים, מחזה לעזה"[3][4].

יצירותעריכה

  • למטה (1958)
  • אתה לא צריך להיבהל (1959)
  • זמן נפלא (1960)
  • מוות קל (1960)
  • הנמלים, תסכית (1962)
  • חולת אהבה, תסכית (1969)
  • תאומים זהים (1960)
  • הפלה, תסכית (1971)
  • לא לא לא מספיק חמצן, תסכית (1971)
  • בעלים (1972)
  • מחלת העצבים של שרבר, תסכית (1972) - מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של דניאל פאול שרבר, "זכרונותיו של חולה עצבים"
  • בית החולים בזמן המהפכה (1972)
  • אשת השופט, תסכית (1972)
  • שעונים נעים הולכים לאט (1973)
  • תענוג טורקי, דרמת טלוויזיה (1973)
  • התנגדויות למין ואלימות (1975)
  • זוהר קל בבקינגהמשייר (1976)
  • טום חומץ (1976)
  • מלכודות (1976)
  • הבדיחה אחרי ארוחת הערב, דרמת טלוויזיה (1978)
  • שחפים (נכתב 1978)
  • ענן תשע (1979)
  • שלושה לילות ללא שינה (1980)
  • בנות מובילות (1982)
  • פשעים, דרמת טלוויזיה (1982)
  • פן (1983)
  • Softcops (1984)
  • פה מלא ציפורים (1986)
  • משאת לב (1987)
  • כסף רציני (1987)
  • גלידה (1989)
  • פאדג 'חם (1989)
  • יער מטורף (1990)
  • חייהם של הרעלים הגדולים (1991)
  • הסרקר (1994)
  • לב כחול (1997)
  • מלון (1997)
  • זהו כיסא (1999)
  • רחוק (2000)
  • תיסטס (2001) - תרגום לטרגדיה של סנקה
  • מספר (2002)
  • הצגה חלומית (2005) - תרגום למחזהו של אוגוסט סטרינדברג
  • שיכור מספיק כדי לומר שאני אוהב אותך? (2006)
  • שבעה ילדים יהודים - הצגה לעזה (2009)
  • אהבה ומידע (2012)
  • דינג דונג הרשעים (2013)
  • חתיכת עזה למלחמה ושלום (2014)
  • הנה אנחנו הולכים (2015)
  • כרטיסים נמכרים כעת (2015)
  • נמלט לבד (2016)
  • חזירים וכלבים (2016)
  • עיניים יפות (2017)
  • זכוכית (2019)
  • להרוג (2019)
  • החברים של הזקן (2019)

חיים אישייםעריכה

בשנת 1961 התחתנה עם דייוויד הרטר, יש להם שלושה בנים והם מתגוררים ברובע האקני שבמזרח לונדון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שרון אהרונסון-להבי, מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני, האוניברסיטה הפתוחה, 2013, עמוד: 100
  2. ^ שרון אהרונסון-להבי, מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני, האוניברסיטה הפתוחה, 2013, עמוד: 108
  3. ^ גיתית גינת, מחזה קצרצר שעלה בבריטניה, מעורר זעם בקהילות יהודיות בעולם, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
  4. ^ גרדיאןהתקפות צה"ל בעזה: עכשיו המחזה, באתר הארץ, 26 בינואר 2009