קואליציית נשים לשלום
קואליציית נשים לשלום היא תנועת שמאל רדיקלי ישראלי. התנועה מגדירה עצמה כ"ארגון פמיניסטי" המחויב "למאבק לסיום הכיבוש וליצירת חברה צודקת, תוך הרחבת מעורבותן והשתתפותן של נשים בשיח הציבורי. היא יוזמת קמפיינים ציבוריים ופעילויות הסברה וחינוך, תוך מחויבות לפיתוח והטמעה של שיח פמיניסטי בכל זירות החברה".[1] מטרתה המוצהרת של התנועה היא השגת שלום צודק בישראל/פלסטין המבוסס על שתי מדינות לשני עמים, חלוקת ירושלים ופתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.[דרוש מקור]
 | |
| תחום |
תנועת שלום  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
2000–הווה (כ־23 שנים) |
| האתר הרשמי | |
  | |
התנועה קוראת לחרם ולהפעלת סנקציות בינלאומיות, משיכת השקעות וסירוב לשיתוף פעולה כלכלי ותרבותי עם מדינת ישראל. מאחר שלטענתה "מדינת ישראל ממשיכה להפר את הוראות החוק הבינלאומי, וממשיכה את הכיבוש, הרדיפה והדיכוי".[2]
היסטוריה ופעילותעריכה
הקמהעריכה
הקואליציה הוקמה בנובמבר 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. היא הוקמה על ידי 9 ארגוני נשים המזוהים עם השמאל בישראל: בת שלום, נשים בשחור, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), הסניף הישראלי של WILPF – ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות, נשים לדו קיום (נל"ד), נגה (כתב עת פמיניסטי), אמהות ונשים למען שלום, פרופיל חדש ומחסום Watch. בהמשך הצטרפו לקואליציה נשים עצמאיות שלא פעלו במסגרות ארגוניות אחרות. שמה המקורי היה קואליציית נשים למען שלום צודק, במהלך הזמן קוצר שם הארגון לקואליציית נשים לשלום.
באותו חודש נוסח, באספה שהתקיימה בנצרת, מניפסט בשם "החזון הפמיניסטי לשלום" ובו עקרונות התנועה: "מאבק לסיום הכיבוש על בסיס שתי מדינות לשני העמים, ירושלים כשתי בירות לשתי המדינות, פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם, שיתופן המלא של נשים בתהליכי שלום, צמצום המיליטריזם בישראל, צדק חברתי וכלכלי לכול, שוויון אזרחי לפלסטינים אזרחי המדינה והשתלבותה של ישראל במזרח התיכון."[דרוש מקור]
פעילותעריכה
בעקבות הקמת גדר ההפרדה הייתה קואליציית הנשים לשלום לאחד הארגונים הראשונים שהחלו לקיים סיורים לאורך הגדר בשנת 2004. בשנים אלו השתתפו בסיורים למעלה מ-2,000 ישראלים. בשנים 7–2006 קיימה "קואליציית נשים לשלום" שני כנסים מקבילים לכנס הרצליה אשר נועדו לארגוני החברה האזרחית במטרה "לשנות את המשמעות של תפיסת הביטחון הצבאית-מילטנטית-גברית באמצעות דיון על ביטחון בהקשר פמיניסטי-אזרחי". הכנסים התקיימו בשיתוף עם ארגון "אשה לאשה- מרכז פמיניסטי חיפה" ובעקבותיהם התפרסמה אסופת מאמרים שנקראה "ביטחון וחוסן למי?".[3] בתקופה זו גם שיתפה "קואליציית נשים לשלום" פעולה עם תנועת "אחותי" לקידום "פרויקט השלום החברתי" המיועד לנשים מזרחיות,[4] וקיימה פעילות לדוברי רוסית.
התנועה השתתפה בהפגנות נגד מלחמת לבנון השנייה[5][6] ומבצע מבצע עופרת יצוקה.[7] בעקבות המבצע פעלה התנועה להגשת תביעות נגד קציני צה"ל ובכירים ישראלים בחו"ל (בהם ציפי לבני) בטענה שביצעו פשעי מלחמה.[8][9]
מאז 2007 מציינת התנועה את הנכבה ומארגנת פעילויות ביום הנכבה (מאז יום הנכבה ה-59). כך למשל, ציינה את הנכבה ב-2011 על ידי הפרחת בלונים שחורים בכיכר רבין בתל אביב.[10] ולאחר שהצטרפה לקמפיין ה-BDS הקורא להחרמת מדינת ישראל ומוסדות ואישים ישראליים, היא החלה בקמפיין הקרוי "מי מרוויח מהכיבוש?".[11] הקמפיין נועד לעקוב אחר פעילותן של חברות ישראליות וזרות שלטענתה מרוויחות מהשלטון הצבאי וכיבוש השטחים בגדה ובעזה, תוך קריאה להחרימן. בין השאר פעלה להחרמת אלביט מערכות, חברת הקוסמטיקה AHAVA המוכרת מוצרים מים המלח וכן פעלה לכך שאוניברסיטת ברקלי, הכנסייה הפרסביטריאנית וקרן הפנסיה הנורווגית ימשכו השקעות מישראל.[12][13]
ב-2010 הביעה תמיכה במשט הטורקי לרצועת עזה.[14] בקיץ 2014 ערכה הקואליציה הפגנות נגד מבצע צוק איתן.[15]
ב-2011 השתתפה הקואליציה ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" - אירוע אנטי-ישראלי המאורגן על ידי ארגונים פרו-פלסטינים המיועד לקדם יוזמות BDS על ידי הצגת ישראל כמדינת אפרטהייד - וארגנה פעילות בנושא ביפו. באותה שנה ארגנה הפגנת מחאה בעקבות התקרית במג'דל שמס ביום הנכבה 2011, שבה נהרגו על ידי חיילי צה"ל מספר פלסטינים-סורים שפרצו את גדר המערכת בין ישראל לסוריה.[16]
מימוןעריכה
לפי אתר NGO Monitor:
- בין השנים 2006–2009 הקרן החדשה לישראל (NIF) אישרה מענקים בסך $294,129 לקואליציית נשים לשלום.
- תורמים מרכזיים כוללים את שווייץ, הולנד (באמצעות ICCO), נורווגיה (באמצעות Norwegian Church Aid), קרן רוזה לוקסמבורג, קרן היינריך בל (כספים שבמקורם מהממשלה הגרמנית), Oxfam Novib, Kvinna Till Kvinna.
בעקבות תמיכתה בתנועת ה-BDS הודיעה במאי 2011 הקרן החדשה לישראל על הפסקת הזרמת המענקים לקואליציה ודרשה מהארגון להסיר את שמה מרשימת התורמים באתר. בתגובה האשימה הקואליציה את הקרן בכניעה למסע ההסתה שמתנהל נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם וקראה לתומכיה להרים תרומה כדי לפצות על הפסקת המימון.[17]
קישורים חיצונייםעריכה
- מי מרוויח מהכיבוש?, קואליציית נשים לשלום
- Coalition of Women for Peace באתר NGO Monitor (באנגלית)
- פרופיל ב-ivolunteer
הערות שולייםעריכה
- ^ אודות הקואליציה, באתר קואליציית נשים לשלום
- ^ יעל מרום, קואליציית נשים לשלום: תומכות בקריאה לחרם על ישראל, באתר "שיחה מקומית", 12 ביולי 2015
- ^ [1], סיכום הכנס שנערך ב-2007 קישור לקובץ "ביטחון וחוסן למי?" פרדס הוצאה לאור, 2007 http://www.isha.org.il/upload/File/security%20for%20who(1).pdf
- ^ http://ruachtova.ynet.co.il/ynet/orgdetails.asp?id=2742
- ^ לילי גלילי, "להפסיק המלחמה המטופשת", דרשו 2,500 מפגינים בתל אביב, באתר הארץ, 23 ביולי 2006
- ^ לילי גלילי, "ויינה נייט". "חרב לא", באתר הארץ, 10 באוגוסט 2006
- ^ עפרי אילני, מבצע "עופרת יצוקה" | 18 ארגוני נשים: להפסיק את דרך ההרג הגברית, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
- ^ שופט בלונדון הוציא צו מעצר נגד ציפי לבני, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2009
- ^ ברק רביד, ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון התקשר לציפי לבני: מתנצל על הוצאת צו המעצר נגדך, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2009
- ^ יהונתן ליס, קואליציית הנשים לשלום ציינה את הנכבה בהפרחת בלונים שחורים בתל אביב, באתר הארץ, 10 במאי 2011
- ^
צפי סער, חרם על ישראל זה פמיניסטי?, באתר הארץ, 17 במרץ 2016
- ^ ברק רביד, קרן הפנסיה הממשלתית הנורבגית לא תשקיע בחברות שבונות בהתנחלויות, באתר הארץ, 30 בינואר 2014
- ^ אינה מיכאלי, הכנסייה הפרסביטריאנית מושכת השקעות מהכיבוש, באתר "שיחה מקומית", 22 ביוני 2014
- ^ Coalition of Women for Peace update on the Freedom Flotilla
- ^ יעל מרום, הפגנות בתל אביב ובירושלים נגד הלחימה בעזה והגזענות, באתר "שיחה מקומית", 9 ביולי 2014
- ^ חגי הוברמן, בשמאל יפגינו בת"א נגד ירי צה"ל במג'דל-שמס, באתר ערוץ 7, 15 במאי 2011
- ^ תגובת הקואליציה לקרן החדשה לישראל, באתר קואליציית נשים לשלום
