קרל פרדיננד בראון
קרל פרדיננד בראון (בגרמנית: Karl Ferdinand Braun; 6 ביוני 1850 - 20 באפריל 1918) היה פיזיקאי גרמני. ב-1897 המציא ובנה את שפופרת הקרן הקתודית הראשונה ששימשה כהתקן תצוגה. בראון זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 במשותף עם גוליילמו מרקוני על "תרומות לפיתוח טלגרף אלחוטי".
 | |
| לידה |
6 ביוני 1850 פולדה, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1918 (בגיל 67) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| ארצות מגורים | גרמניה |
| עיסוק |
פיזיקאי, ממציא, מרצה באוניברסיטה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
אוגוסט קונדט, גאורג קווינקה |
| מוסדות |
|
| מונחה לדוקטורט |
Leonid Mandelstam, Richard Gans, Godfrey Thomson |
| פרסים והוקרה | פרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 |
| תרומות עיקריות | |
| המציא ובנה את שפופרת הקרן הקתודית הראשונה. | |
  | |
בראון החל את לימודיו באוניברסיטת מרבורג בגרמניה וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברלין ב-1872. ב-1895 מונה לפרופסור וראש המכון לפיזיקה באוניברסיטת שטרסבורג.
ב-1897 בנה את שפופרת הקרן הקתודית הראשונה. לאחר מכן פנה לפיתוח הרדיו ובסביבות 1898 בנה דיודה מגביש. גוליילמו מרקוני השתמש בפטנט שהמציא בראון בהמצאותיו שלו והם חלקו פרס נובל לפיזיקה בשנת 1909 על תרומתם.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזב בראון לארצות הברית. הוא נפטר בביתו שבניו יורק ב-1918.
קישורים חיצונייםעריכה
- קרל פרדיננד בראון, באתר פרס נובל (באנגלית)
