קרנבל החיות
קרנבל החיות (בצרפתית: Le carnaval des animaux) היא יצירה מוזיקלית בת 14 פרקים מאת המלחין הצרפתי קאמי סן-סנס, חבר התנועה הרומנטית.
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
רקעעריכה
סן-סנס הלחין את הקרנבל ב-1886, בזמן חופשה בכפר באוסטריה. במקור, היצירה הייתה אמורה להיות מבוצעת על ידי תזמורת המורכבת מחליל צד, קלרינט, שני פסנתרים, הרמוניקת זכוכית, קסילופון, שני כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס. כיום, היצירה מבוצעת על ידי תזמורת מלאה, עם גלוקנשפיל המחליפה את מפוח הזכוכית, שהוא כלי נגינה נדיר בימינו. סן-סנס חשש לתדמיתו כמלחין רציני, ולכן מנע ביצוע היצירה בהופעה חיה. בנוסף, הוא מעבד במהלך היצירה יצירות של עמיתים למקצוע, והוא חשש שחלק מן העיבודים יראו כזלזול. רק פרק אחד מתוך ה-14, "הברבור" (Le Cygne) פורסם במהלך חייו. היחידים שנהנו ממלוא היצירה היו חברים קרובים, כמו המלחין פרנץ ליסט. סן-סנס התיר בצוואתו לפרסם את היצירה לאחר מותו (ובוצעה לראשונה ב-1922), והיא הפכה לאחת מהיצירות הפופולריות ביותר שלו. "קרנבל החיות" אהובה במיוחד על מורים למוזיקה ועל ילדים צעירים, לצד "פטר והזאב" של פרוקופייב ו"המדריך לתזמורת לבני הנעורים" של בריטן.
מבנה היצירהעריכה
כאמור, היצירה מורכבת מ-14 פרקים:
1. פתיחה והמצעד המלכותי של האריה (marche royale du Lion) - החיות נכנסות לזירה, והאריה בראשן, מיוצג על ידי פסנתר המדמה את שאגתו.
2. תרנגולות ותרנגולים (Poules et Coqs) - שימוש בכלי מיתר ליצירת תחושה של ריב תרנגולות.
3. חיות הפרא (Hémiones (animaux véloces)) - הכוונה לחמורי פרא, או ערודים, אשר הפסנתר מחקה את דהירתן הפראית.
4. הצבים (Tortues) - ה"צבים" מציג גרסה מואטת בכוונה של הקאן-קאן המפורסם מן האופרטה "אורפאוס בשאול" של אופנבך, עם כלי מיתר "עייפים" בטונים נמוכים.
5. הפיל (L'Éléphant) - שבו הפיל מנסה, באופן מגושם, לרקוד כמו הפיות והשדונים. סן-סנס עשה שימוש ביצירה של ברליוז, באופן איטי ומגושם - תוך שימוש בקונטרבס.
6. קנגורו (Kangourous) - להצגת הקנגורו נעשה שימוש בשני פסנתרים, אשר מחקים את תנועותיהם המהירות בעזרת סולמות עולים ויורדים.
7. אקווריום - שימוש בצ'לסטה לתיאור הזרימה של המים, השלווה ועליית הבועות.
8. ארוכי האזניים (Personnages à longues oreilles) - הכוונה לחמורים. שני הכינורות מחקים את נעירת החמור ("אי-אה").
9. הקוקייה במעבה היער (Le coucou au fond des bois) - במקרה זה שומעים את הקוקייה באמצעות קלרינט, בתוך אווירה של יער מבודד.
10. בעלי הכנף (Volière) - על מנת לחקות את ציוצי הציפורים, נעשה שימוש בחליל הצד.
11. הפסנתרנים - "הפסנתרנים" מציג תלמידים לפסנתר הלומדים סולמות באופן מגושם. סן-סנס כתב את החלק הזה רצוף בטעויות מכוונות של צלילים ותזמון כדי לתת רושם של תלמידים לא מנוסים.
12. המאובנים - הקסילופון משמש להצגת נקישת ה"עצמות" של המאובנים. ה"מאובנים" מצטט יצירה של סן-סנס עצמו ("הריקוד המקברי") כמו כן אפשר לשמוע במהלך היצירה בבירור מוטיב חוזר הלקוח מאחת האופרות של רוסיני ונעימות צרפתיות קלאסיות. כמו כן ביצירה יש אזכור ל"נצנץ נצנץ כוכב קטן" של מוצרט.
13. הברבור (Le Cygne) - תיאור הברבור השוחה באגם.
14. סיום (Finale) - הסיום מכיל אלמנטים מן החלקים הקודמים, כאשר החיות צועדות שוב בסך.
ביצועים ידועיםעריכה
ב-1999 שילבו אולפני דיסני את הסיום בסרט "פנטסיה 2000". בסרט, להקת ציפורי פלמינגו מוטרדת על ידי פלמינגו אחר עם יו-יו. גרסת אנימציה פחות ידועה, נעשתה בשנת 1990 על ידי אמנית האוריגמי זולאל אייטורה-שלה (Zülal Aytüre-Scheele) עם חיות עשויות אוריגמי ושילבה את היצירה כולה.
חברת דיסני גם שילבה פרק אחר מן היצירה, את "האקווריום", בנסיעה ברכבת ההרים "הר החלל" בפארקי השעשועים שלה.
בשנת 1988 יצאה מעין גרסת המשך ל"קרנבל" שאת המוזיקה שלה כתבה נגנית האלקטרו וונדי קרלוס והקטעים לוו בקטעי קישור של וירד אל ינקוביק. באותו האלבום גם יצאה גרסה מיוחדת של ינקוביק וקרלוס ל"פטר והזאב".
ביצועים בעבריתעריכה
בעברית קיימים מספר ביצועים ל"קרנבל החיות": בין היתר הגישו אותו אסתר סופר, יצחק שמעוני, דן כנר, קובי מידן (קריינות שהולוותה לסרט תיאטרון בובות צרפתי) ורמי קלינשטיין, וכן נעשה לו עיבוד לבלט בביצוע להקת המחול הקיבוצית.
דוגמה לגרסה בעברית: הטקסט הפופולרי לקטעי קישור בארצות דוברות אנגלית נכתב על ידי המשורר האמריקאי אוגדן נאש. על פי הטקסט של נאש כתב אהוד מנור טקסט "עלילתי" יותר, שלימים קיבל את הכותרת "מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר", וזכה להצלחה כספר וכמחזה בפני עצמו. את הטקסט כקטע קישור הגישו סופר וקלינשטיין בהתאמה, כאשר כמה שורות בגרסתה של סופר שונות מהגרסה הכתובה כספר. דוגמה אחרת היא סיפור מעשה כתוב (ולא טקסט קריינות) שכתבה תלמה אליגון ואיירה הציירת כריסטינה קדמון (נכלל ב"שישה סיפורים קלאסיים לילדים" בהוצאת כנרת).
