פתיחת התפריט הראשי

קרקס פלשתינה

סרט משנת 1998

קרקס פלשתינה הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של אייל חלפון שיצא לאקרנים בשנת 1998, ואשר דן בצורה אלגורית ביחסי ישראלים ופלסטינים ובסכסוך הישראלי ערבי. הסרט הופק על ידי חברת פרלייט-טרנספקס.

קרקס פלשתינה
Kirkas Palestina.jpg
בימוי אייל חלפון
הופק בידי עינת ביקל
תסריט אייל חלפון
שחקנים ראשיים יבגניה דודינה, יורם חטב, עמוס לביא, בסאם זועמוט
מוזיקה שלמה גרוניך
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה קרן הקולנוע הישראלי
הקרנת בכורה ינואר 1998
משך הקרנה 83 דקות
שפת הסרט עברית, רוסית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים חמישה פרסי אופיר
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

באותה השנה בה הוא הופק הוא זכה בחמישה פרסי אופיר לסרט הטוב ביותר וכן בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר, המלחין הטוב ביותר וכן לתסריט הטוב ביותר.

עלילהעריכה

קרקס כושל מרוסיה, אשר נקלע לחובות ועומד לפני סגירה, מובא על ידי יזם בשם איברהים סוס, משתף פעולה פלסטיני, להופיע בכפר ערבי בשומרון, אשר תושביו נודעו בעיקר כגנבי מכוניות. במהלך הופעות הבכורה של הקרקס בכפר, נמלט האריה שווייק (האטרקציה המרכזית וסמלו של הקרקס) מהכלוב ומבריח את הצופים. הקצין עוז (עמוס לביא) ממנה את בלייברג (יורם חטב), מש"ק התרבות של הפיקוד, על חיפושו של האריה. במהלך הסרט, מתאהב בלייברג במריאנה (יבגניה דודינה), מאלפת האריות ולוגאסי (רנן חיים), גנב המכוניות במרגלית המתנחלת מהיישוב הסמוך, "מעלה אל".

לחיפושי האריה מסייע בנו הקטן של היזם איברהים, פתחי (אשר קורא לעצמו פתחי דיין, על שם משה דיין) והוא זה שבסופו של דבר מוצא את האריה ומוביל את בלייברג ומריאנה אליו. כאשר האריה נתפס, הוא מוחרם על ידי עוז המפקד ומוצג לראווה בחצר לשכת הפיקוד והקרקס מגורש מהארץ. בלייברג מתכנן בעורמה כיצד לשחרר את האריה, על-מנת להרשים את מריאנה המאלפת. בסוף הסרט, הקרקס מופיע בהופעת פרידה בכפר, להופעה מגיעים גם המתנחלים מהיישוב היהודי הסמוך, אשר עד כה התנגדו ללכת לצפות בהופעה. בתום ההופעה, משוחרר שווייק האריה לחופשי.

שחקניםעריכה

שחקנ/ית דמות
יבגניה דודינה מריאנה
יורם חטב בלייברג המש"ק
עמוס לביא עוז הקצין
בסאם זועמוט איברהים סוס
ולדימיר פרידמן מנהל הקרקס
רנן חיים לוגאסי

קישורים חיצונייםעריכה