יבגניה דודינה

שחקנית ישראלית

יבגניה (ז'ניה) דודינהרוסית: Евгения Додина; נולדה ב-10 בדצמבר 1964) היא שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע ישראלית. זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה 2001 ו-2002, ומועמדת שש פעמים לפרס אופיר.

יבגניה (ז'ניה) דודינה
Евгения Додина
יבגניה דודינה בסצנה מתוך סרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", 2011
יבגניה דודינה בסצנה מתוך סרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", 2011
לידה 10 בדצמבר 1964 (בת 58)
מוהילב, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רוזנבלום לשנת 1998, פרס קלצ'קין לתיאטרון לשנת 2004 ופרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יבגניה דודינה וישראל דמידוב בהצגה "העבד", תיאטרון גשר, 2002
יבגניה דודינה ואלון פרידמן בהצגה "שושה", גשר, 2003
יבגניה דודינה, יובל שבח ויהונתן פרנקו, בהצגה "מדיאה", גשר, 2006

ביוגרפיהעריכה

דודינה נולדה בעיר מוגילב שבבלארוסברית המועצות), לאב מורה ואם רופאת ילדים. למדה משחק באקדמיה הממלכתית לאמנות במוסקבה. עם תום לימודיה, שיחקה בתיאטרון מאיאקובסקי, שם לימד גם יבגני אריה. המפגש עם אריה שכנע אותה לעלות לישראל והיא עלתה לארץ בשנת 1990 והשתלבה בגרעין המייסד של תיאטרון גשר שבו התבלטה בכשרונה מייד.

לאחר כמה שנים בגשר עברה לתיאטרון הבימה ושיחקה במגוון רב של תפקידים, ולאחר מכן גם בהפקות משותפות של הבימה עם תיאטרון הקאמרי.

מאז 2012 היא מנהלת קריירה גם מחוץ לישראל, בעיקר בתיאטרונים בגרמניה.

ביום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל נבחרה להשיא משׂואה בהר הרצל, עבור תרומתה לתיאטרון העברי[1].

קריירת תיאטרון בישראלעריכה

מייד עם עלייתה לישראל החלה לשחק בתיאטרון גשר. בין השאר שיחקה במחזות "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", שהיה הפקתו הראשונה של התיאטרון ב-1992[2], "מולייר" (1992), "אדם בן כלב" (1993), "חלום ליל קיץ" (2001) עליו הייתה מועמדת לפרס שחקנית השנה, "העבד" (2002) שזכה בפרס התיאטרון הישראלי כהצגת השנה[3][4], "שושה" (2003) מאת יצחק בשביס-זינגר[5], "מדיאה" (2005) שבמהלכה שברה קרסול[6], "גן הדובדבנים" (2006)[7], ואחרות.

כמו כל שאר שחקני התיאטרון, נאלצה גם דודינה ללמוד להופיע בעברית אף שכעולה חדשה לא דברה את השפה. היא עשתה זאת במאמצים גדולים, תוך שהיא קוראת את הטקסט העברי באותיות קיריליות ומתאמנת על ההגיה הנכונה.

ב-2007, קבלה הצעה לשחק בתיאטרון הבימה בהצגה אנה קארנינה על פי טולסטוי ומאז הפך "הבימה" לתיאטרון הבית שלה[8]. ב-2009 שיחקה בהצגה בכיכובה "איולף הקטן" על פי איבסן. ב-2010 עלתה בתיאטרון זה ההצגה "מסילה לדמשק" מאת הלל מיטלפונקט, שם שיחקה בתפקיד הראשי[9]. ב-2011 שיחקה "קוויאר ועדשים" בבימויו של מוני מושונוב[10], ב-2016 שיחקה במחזה "סיפור פשוט" שכתב ש"י עגנון, וביימה שיר גולדברג. ב-2018 שיחקה במחזה "המלך ליר" מאת ויליאם שייקספיר בבימויו של גדי רול, לצד ליא קניג[11].

דודינה השתתפה גם בשתי הצגות בהפקה משותפת של תיאטרון "הבימה" ותיאטרון "הקאמרי": בשנת 2014 עלתה בכיכובה ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה"[12], וב-2017 במחזה "שלוש אחיות" שכתב אנטון צ'כוב וביים חנן שניר[13].

קריירה קולנועית בישראלעריכה

דודינה השתתפה בחמישה סרטים ישראליים זוכי פרס אופיר: "היו לילות", "קלרה הקדושה", "קרקס פלשתינה", "החברים של יאנה" ו"האסונות של נינה".

סרטים ישראליים נוספים שבהם הופיעה: "מייד אין איזראל", "סוף המשחק", "ז'נטילה", "סיפור חצי רוסי", "מכתבים לאמריקה", "מר ולדמן היקר", "החטאים", "מות המשוררת", "משפחה" "קיצור תולדות האוהבים" ו"אין בתולות בקריות".

קריירה טלוויזיונית בישראלעריכה

ב-2003 דודינה גילמה את דמותה של השחקנית חנה רובינא בסרט הטלוויזיה "היה או לא היה", העוסק בפרשת אהבתם של רובינא ואלכסנדר פן[14]. על תפקיד זה זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה.

ב-2006 שיחקה דודינה את דמותה של אירינה, בעלת חנות קסמים ברחוב סומסום. ב-2007 שיחקה בסדרה "מרחק נגיעה" בתור מרינה, אמו של זוריק (הנרי דוד)[15]. בסוף אותה שנה השתתפה בעונה השנייה של הסדרה "פרשת השבוע", בתור מושא אהבתו של אלישע (יובל סגל)[16].

במהלך הקריירה, שיחקה דודינה בתפקידי אורח גם בסדרות טלוויזיה שונות ביניהם בפרנקו וספקטור לצד משה איבגי ורונית אלקבץ ובסדרה בת ים ניו יורק. בסוף 2008 שיחקה בסדרה "האמת העירומה" ששודרה בערוץ 10 בתפקיד מיקה, אמה של הגר, הילדה שנעלמה[17].

על השתתפותה בסרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך", זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה באוקטובר 2011[18].

בשנת 2012 השתתפה בסדרה "עניין של זמן". בשנת 2016 משתתפת בסרט "שבוע ויום" שזכה לפרס בפסטיבל קאן. בשנת 2019 החלה להשתתף בסדרה "כבודו". ב-2020 שיחקה בסדרה "חזרות" של כאן 11[19].

קריירה בעולםעריכה

דודינה מרבה להופיע בתפקידים בעולם, בעיקר בגרמניה. היא לומדת את התפקידים בגרמנית אף על פי שאינה דוברת את השפה, כפי שעשתה בעברית כשהייתה עולה חדשה.

ב-2012 השתתפה בהצגה "פרסונה", המבוססת על סרט של אינגמר ברגמן באותה השם, בהפקה משותפת של תיאטרון "הבימה" ותיאטרון "רזידנס" במינכן[20]. ההצגה עלתה הן בגרמניה והן בישראל[21]. באותה שנה השתתפה בסרט הפיגוע, של הבמאי הלבנוני זיאד דווארי, שצולם בחלקו בישראל. ב-2017 שיחקה בסרט הגרמני "בזמנים של אור דועך" לצד השחקן ברונו גנץ.
ב-2019 הצטרפה לפרק אחד בעונה השלישית של דרמת הטלוויזיה של BBC אמריקה "להרוג את איב"[22] .

בתחילת 2020 קבלה הזמנה להצטרף למשך שנה לאנסמבל התיאטרון העירוני בשטוטגרט, מהתיאטרונים המוערכים בגרמניה, אך התוכנית בוטלה בגלל הקורונה.

חיים אישייםעריכה

 
דודינה (מימין) ובן זוגה אבי בנימין במופע "פסקול חי לסרט שאינו קיים", 2012

דודינה נשאה בנישואין אזרחיים בקפריסין לאבי בנימין, מלחין הבית של תיאטרון גשר, ולהם בת, אנה בנימין נדזבצקי[23].

פרסים והוקרהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יבגניה דודינה בוויקישיתוף

מכתביה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הארץ, אור קשתי, יהונתן ליס, אנשיל פפר ושירות "", מדינת ישראל חוגגת 61 שנה, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
  2. ^ שוש אביגל, "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", מחזה מרובה בפעלולי לשון של טום סטופארד, חדשות, 19 ביוני 1992
  3. ^ עכבר העיר, "העבד" של בשביס זינגר בתיאטרון גשר, באתר הארץ, 21 בינואר 2002
  4. ^ ציפי שוחט, "העבד" של גשר היא הצגת השנה בתיאטרון, באתר הארץ, 30 במרץ 2003
  5. ^ ציפי שוחט, המחזה "שושה" בתיאטרון "גשר", באתר הארץ, 18 בפברואר 2003
  6. ^ ציפי שוחט, יבגניה דודינה שברה קרסול - בוטלו 19 הצגות של גשר, באתר הארץ, 14 בפברואר 2005
      גילי איזיקוביץ, תיאטרון גשר יפצה את יבגניה דודינה ב-600 אלף שקל, באתר הארץ, 22 באפריל 2013
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, רקוויאם לתום הילדות, באתר הארץ, 18 ביולי 2006
    מיכאל הנדלזלץ, זה הזמן שלא עומד במבחן, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2006
  8. ^ ציפי שוחט, יבגניה דודינה תגלם את אנה קרנינה, באתר הארץ, 11 במרץ 2007
  9. ^ מיכאל הנדלזלץ, מסילה לדמשק: אמת שאפשר לחיות אתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2010
  10. ^ יובל בן עמי, עכבר העיר, קוויאר ועדשים: המסיבה של מושונוב, באתר הארץ, 6 במאי 2012
    טל פרי, ‏הנסיכה על העדשה, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2011
  11. ^   ננו שבתאי, "המלך ליר": שייקספיר על־זמני ורלוונטי, כמו גם כישרונה של ליא קניג, באתר הארץ, 20 בינואר 2019
  12. ^   מיכאל הנדלזלץ, "חשמלית ושמה תשוקה": גן עדן ושמו אומללות, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
      מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, חשמלית ושמה תשוקה: בימוי הרפתקני מלא מודעות עצמית, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2014
  13. ^   יאיר אשכנזי, "שלוש אחיות": זה פוליטי גם כשכן קוראים צ'כוב, באתר הארץ, 26 באפריל 2017
  14. ^ "היה או לא היה" יפתח את רצועת השידור החדשה של סרטים מקומיים בהפקת הכבלים, באתר הארץ, 1 בינואר 2003
  15. ^ רותי זוארץ, ‏מרחק נגיעה בין איכות לרייטינג, באתר גלובס, 20 בפברואר 2007
  16. ^ ענת אור, יבגניה דודינה, לצורך תפקידה בסדרה "פרשת השבוע" חזרה השחקנית לנגן בפסנתר, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2007
  17. ^ יונתן אלמליח, עכבר העיר, גם נערה יפה בת 17 לא מספיקה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2008
    ירון פריד, "האמת העירומה": יודברו פגעי הדרמה אחת ולתמיד, באתר הארץ, 4 בפברואר 2009
  18. ^ נירית אנדרמן, "לא רואים עלייך" - הזוכה בפסטיבל חיפה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2011
  19. ^   איתי סגל, אנשים שעובדים איתי לראשונה, תמיד מופתעים לגלות שאני לא מפחידה כמו שהם חשבו, באתר ynet, 15 בינואר 2021
  20. ^ ציפי שוחט, יבגניה דודינה מציגה: פרסונה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2012
  21. ^ ביקורות:
    טל פרי, ‏פרסונה כפולה: יבגניה דודינה בתפקיד כפול במחזה "פרסונה", באתר גלובס, 5 בפברואר 2013
    יובל בן עמי, עכבר העיר, פרסונה: החיבור בין אינגמר ברגמן למלחמה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2012
    מיכאל הנדלזלץ, תיאטרון: "פרסונה", זה לא אישי, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2012
  22. ^ רן בוקר, יבגניה דודינה תככב בעונה השלישית של "להרוג את איב", באתר ynet, 10 בנובמבר 2019
      חן חדד, "להרוג את איב" חוזרת עם הפתעה מחרידה הממתינה מעבר לפינה, באתר הארץ, 15 באפריל 2020
  23. ^ יעקב בר-און, ‏יבגניה דודינה: "אחרי העלייה הייתי באופוריה מוחלטת. ישר הרגשתי ישראלית", באתר מעריב אונליין, 11 בספטמבר 2018
  24. ^ מרב יודילוביץ', פרס קלצ'קין יוענק לשחקנית יבגניה דודינה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2004