פתיחת התפריט הראשי

השומרון

אזור הררי במרכז הארץ
(הופנה מהדף שומרון)

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב[1].

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

כיום מכנים את החלק העליון של השטח ששוחר בבמלחמת השחרור בשם שומרון- אזור שרובו הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו[2].

היסטוריהעריכה

במערת קבורה בעין סמיה שבשומרון נתגלה גביע כסף מעוטר מאוד שמעיד על כך שהיו לכל הפחות קשרי מסחר אם לא יחסי הגירה בין ארץ ישראל לבין מסופוטמיה בתקופת הברונזה הבייניימית.

בתקופה הברונזה התיכונה חוותה ארץ ישראל גלי הגירה מן הצפון ועם גלים אלו הגיעו גם מתיישבים חדשים מסוריה, שהביאו איתם רעיונות אדריכליים חדשים כמו מקדשי מגדול, חלקלקות וחומות ביצור להגנה על יישובים, את שני המוטיבים האלה ניתן לראות גם ברקורד הארכאולוגי של יישובים מאותה העת בשומרון, כמו למשל בתל בלאטה שהוא שכם המקראית.

בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל היה השומרון דליל מאוד באוכלוסייה, אולם ישבה בו עיר-המדינה שכם ששושלת המלוכה בה, בראשות לבאיה, היו בעלי שאיפות להתפשטות טריטוריאלית נרחבת וניסו לכבוש חבלי ארץ וערי-מדינה שונות בגליל ובעמק בית שאן הסמוכים ואף מערבה מן השומרון.

קיימת הערכה אחת[3] כי סך שבטי ישראל בעת התהוותם מפליטים ונוודים-למחצה כנענים היה כ-45 אלף נפש, שהתפזרו לאורך רצועת שדרת ההר המרכזי של ארץ ישראל בטרם החלו להגר בדיפוזיה לעבר צפון הנגב ודרום הגליל המזרחי, וכי כ-30 אלף מתוכם חיו באזור שכם.

 
קטע מגלעד 'יהושע בן נון מנחיל הארץ' במרכז השומרון, יצירתו של האמן אסף קדרון

האזור נקרא על שם העיר שומרון (סבסטיה תחת הכיבוש הרומי), ששימשה כבירת ממלכת ישראל. המקום נקנה על ידי המלך עמרי, והוא אף זה שהקנה לה את שמה, בשל בעליו הקודמים של המקום:

וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן[4].

לאחר חורבן ממלכת ישראל והגליית תושביה האמידים של ממלכת ישראל והגירת רבים מיושביה דרומה אל ממלכת יהודה[5][6], ישבו בשומרון בעיקר שרידי ממלכת ישראל שסירבו בתוקף להתאחד עם ממלכת יהודה בימי חזקיהו ואוכלוסיות זרות שהובאו הנה במקומם של הישראלים שנעקרו מבתיהם וכונו בלשון סופרי המקרא "כותים", שעיבדו את אדמות האזור אולם חוו אירועים טראגיים כגון טריפה בידי אריות והסיקו כי מדובר באלוהות מקומית שמענישה אותה כי הם לא עובדים אותה, הכותים פנו לאשורים וביקשו מהם שיעזרו להם לחדש את הפולחן לאלוהי ישראל ולכן החליטו האשורים להחזיר לשומרון כהן שהוגלה ממלכת ישראל כדי שזה ידריכם בפולחן המקומי וילמדם אותו. לאחר מספר דורות של קשרי חיתון בין שארית שבטי ישראל ובין הכותים התגבשה עדת השומרונים.

בימי שיבת ציון בתקופה הפרסית היו השומרונים מאוכלוסיות הארץ הדלילה באוכלוסין (לפי המחקר הארכאולוגי), וחיו בעיקר באזור הר אפרים[7] תחת הנהגת סנבלט החורוני (שככל הנראה מקורו מהחורן) ולמרות שרצו להתאחד עם שבי ציון לעם אחד, נדחו על הסף בידי עזרא הסופר ונחמיה שראו בהם "גויים גמורים" שאינם מ"זרע הקודש", השומרונים מצדם לא נשארו אדישים ובהנהגת סנבלט גרמו להפסקת בניית בית המקדש השני עם מכתב ששלח מנהיגם לאימפריה האחמנית בטיעון כי עצם הבנייה של חומות המתחם המקודש הם למעשה ביצור כחלק מהכנה למרידה מצד היהודים בפרסים. הבנייה חודשה לאחר שהיהודים הסבירו את מעשיהם אולם בשל כך החלה יריבות רבת שנים בין השומרונים לבין היהודים ששיאה יגיע בימי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל עת החריבו החשמונאים את המקדש השומרוני בהר גריזים ב-107 לפנה"ס כמעשה נקם נגד פולחנות לא-יהודיים בארץ.

בימי יוחנן הורקנוס כבשו היהודים תושבי ממלכת החשמונאים את השומרון, תוך כדי החרבת העיר שומרון שעליה צר צבאו במשך שנה שלמה, וחידשו את שליטתם בו מאז ימי בית ראשון.[8]

השומרונים נשארו לחיות ברובם באזור השומרון (חלקם חי בקהילות בגוש דן, באזור השרון ובחבל עזה), למרות שמספרם היה בדעיכה לאורך הדורות בשל כישלון המרד השומרוני נגד האימפריה הביזנטית והכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל שבשל אי-אזכורם בקוראן לא הכיר בהם כמונותאיסטים וטבח בהם עד חורמה (ניצלו הודות לכתב הגנה מהיהודים המקומיים שאמרו כי השומרונים הם "כת יהודית") וזאת עד למאה ה-17 שאז הוכרחו רובם להמיר את דתם לאסלאם.

אתרים ארכאולוגיים באזור נסקרו בסקר חסר תקדים בהיקפו ובמשכו, סקר הר מנשה, בהנחיית אדם זרטל ואחרים.

פסיפסי השומרוןעריכה

בשומרון וסביבותיו (בקעת הירדן, השרון והכרמל) נתגלו עשרות פסיפסים מן התקופה הרומית והביזנטית. מגוון ניכר של גידולים וכלים חקלאיים מתוארים בהם המשקפים את הגידולים והכלים החקלאיים שאפיינו את רצועת הרוחב המרכזית של ארץ ישראל. ענפי החקלאות המיוצגים בפסיפסי השומרון וסביבותיו: גפן, רימון, תמר, אתרוג, חיטה, משמש, תפוח, אפרסק, אגס, שקד, אורן הצנובר, שקמה, שיזף, דובדבן, שזיף, לופה, ורד, אבטיח ופרג האופיום. עם הגידולים החקלאיים החדשניים בזמנם, בהם התגאו תושבי השומרון, נמנים אפרסק, אגס מזנים שונים, משמש, שזיף ולופה כספוג לרחצה. בין פסיפסי השומרון וסביבותיו נמצאו גם פסיפסים פשוטים וגסים שבהם ניכרת מלאכתם של יוצרים מרמה נמוכה אשר יצירתם הושפעה מאתרים קרובים מאוד, וגם פסיפסים איכותיים ברמת ביצוע גבוהה בקנה מידה בינלאומי, אשר הושפעו מיצירות מעבר הירדן המזרחי, אנטיוכיה ומעבר לים התיכון. בין היצירות המופלאות והאיכותיות ראויים לציון הדגמים החקלאיים המקוריים והייחודיים מן הפסיפסים של קיסריה ושל בית הכנסת השומרוני של ח'ירבת סמארה, העשויים להאיר את שוליו המערביים של השומרון כאזור חקלאי משגשג שנהנה מרווחה כלכלית בולטת בתקופה הביזנטית.

יישובים בשומרוןעריכה

 
כפר ג'ית ליד קדומים הוא דוגמה לכפר כיפה

בשומרון נפוצים כפרים אשר מיקומם הוא בראשי גבעות. הם מכונים לעיתים בשם "כפר כיפה". הגבעות נוצרות בתהליך טקטוני של קימוט שיכבות סלע. הסיבות להקמת הכפרים במיקום זה הן:

  • ביטחוניות - קשה יותר לטפס אליהם מאשר לכפרים שבמישור.
  • כלכליות - אדמת המישור נוחה יותר לעיבוד חקלאי וחבל לנצלה להקמת מבנים.
  • היסטוריות - התיישבות על גבי מקומות יישוב קדומים, ובהם חומרי בנייה משנית מצויים.

כיום האזור מאוכלס בעיקר על ידי ערבים ומוסלמים פלסטינים. בחבל ארץ זה הערים הערביות הגדולות קלקיליה, ג'נין, שכם וטולכרם. נוסף עליהן, פזורים ברחבי השומרון מאות עיירות וכפרים ערביים. לפי משטרת ישראל[9], האוכלוסייה הערבית בשומרון מונה כ-600,000 נפש, ומרוכזת בחמישה מחוזות הכוללים ארבע ערים: שכם, ג'נין, טול-כרם וקלקיליה.

בשומרון קיימים גם יישובים יהודיים בסדרי גודל שונים. הגדולה מביניהם העיר מודיעין עילית, ואחריה העיר אריאל ואחריהן מועצות מקומיות: עמנואל, אלפי מנשה, קרני שומרון, קדומים, אורנית, גבעת זאב, בית אריה-עופרים, בית אל ואלקנה; יישובים המאוגדים במועצות אזוריות: שומרון עם 35 יישובים ומטה בנימין, אף היא 26 יישובים. בנוסף ישנם עשרות מאחזים. סה"כ האוכלוסייה הישראלית בשומרון מונה כ-150,000 נפש.

על הר גריזים ישנו כפר קטן של שומרונים בשם קריית לוזה שכולם גם בעלי אזרחות ישראלית לפי חוק השבות. באותו הרכס שוכן היישוב הישראלי הר ברכה.

בהתאם לתוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, היישובים הישראליים גנים, כדים, חומש ושא נור בצפון השומרון פונו מתושביהם בשנת 2005.

אתרים מרכזייםעריכה

ממצאים גאולוגייםעריכה

השומרון הוא בצומת גאולוגי בארץ ישראל: בצפון - העמקים והגליל, בדרום - בנימין ויהודה, במזרח - בקעת הירדן ומערב - רמות מנשה ושפלת החוף. הממצא הגאולוגי על השומרון קשור לגאולוגיה של כל אחד מהאזורים שבגבולו.

בשומרון נחשף רצף מלא של יחידה ליתוסטרטיגרפית מגיל יוּרָה מלפני 208 מיליוני שנים עד לפני 145 מיליוני שנים עד הווה. שבע חבורות סלע נחשפות, בעובי כולל של 2.5 ק"מ. ואלו הם:

  1. חבורת ערד - גילה יורה, בנויה בעיקר אבני גיר המכילים בעלי חיים ימיים, עובדה המעידה על הרבדה בים רדוד. הובחנו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר ליד בורג' אל-מלח - המקום היחידי בארץ מהר החרמון עד מכתש רמון.
  2. חבורת כורנוב - גילה קרטיקון תחתון מלפני 145 מיליוני שנים עד לפני 97 מיליוני שנים. היא בנויה אבני חול עם שרידי גזעי עץ - דבר המעיד על הרבדה בסביבה יבשתית שהתקבלה לאחר נסיגת הים. נצפו בחתך סטרטיגרפי של 200 מטר בשיפולי הר כביר והר טמון הפונים לנחל תרצה

בבסיס תצורת כורנוב, סלעים וולקניים המוגדרים בתור תצורת תיאסיר. ההתפרצות של הסלעים היא בעיקר לאורך ההעתק של רכס בטרג' אל מליח. הוא כולל שפכי בזלת וכן פצלים וטופים יחד עם שרידי דגים וצפרדעים - תופעה המעידה על הרבדה במים מתוקים.

  1. חבורת יהודה גילה טורון בקרטיקון עליון, מלפני 93 מיליוני שנים עד לפני 89 מיליוני שנים. הוא מורכבת בעיקר מסלעי אבן גיר ודולומיט. החבורה הורבדה בים רדוד עם קרקעים שטוחה, מכאן גם מבני שכבותיה - אופקיות - בטרם יופעלו עליהם מגנגוני קימוט או שבירה. ניתן לזהות מחשופים של החבורה בשיפולי הר כביר. המחשופים מכסים חלק ניכר של מבני הקמרים של תרצה (פריעה) ורמאללה.
  2. חבורת הר הצופים גילה סנון בקרטיקון עליון - פלאוקן בפלאוגן, מ-89 מיליון שנה עד 56 מיליון שנה. החבורה בנויה בעיקר קירטון, ועוביה הכולל הוא 300 מטר. מחשופי החבורה ניכרים ב"קו התפר" בין הקמרים לבין הקערים בהרי השומרון. שורת מחשופים ניצפים בכביש הבקעה מאזור סרטבה צפונה ליד היישובים בקעות וחמרה. שפע מאובנים מיקרוסקופיים נמצאו בחבורה, דבר המעיד על הרבדה במים עמוקים.
  3. חבורת עבדת - מגיל אאוקן, מ-56 מיליון שנה עד 35.5 מיליון שנה. העובי של החבורה 350 מטר. ההרבדה היא בים רדוד. המחשופים מצויים משני צידי קמר תרצה.
  4. חבורת טבריה וחבורת ים המלח - הורבדו בשומרון בנאוגן, מלפני 23.5 מיליוני שנים ועד לפני 1.75 מיליוני שנים, לפני תהליכי הקימוט וההעתקה ששינו את פני השטח. מחשופי חבורת טבריה אותרו בשיפוליו המזרחיים של ההר בקרבת בקעת הירדן, בעובי של 150 מטר.
  5. תפוצתם של סלעי חבורת ים המלח, הצעירים, מוגבלת באזור הקרוב לבקעת הירדן. אל תוך שתי החבורות יש חדירה של דיקים ושפכי בזלת וטוף מאזור הגלבוע על ב"מרמא פיאד" שעל כביש הבקעה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מאמרו של זאב וילנאי על העיר שומרון באתר דעת
  2. ^ למעשה, עד הקמת המנהל האזרחי, בשנת ה'תשמ"א (1981), ועד מסירת השליטה לידי הרשות הפלסטינית בעת הסכמי אוסלו
  3. ^ אילן שרון, "מבוא לתקופת הברזל", החוג לארכאולוגיה ולימודי המזרח הקדום, האוניברסיטה העברית, 2014/2015, שיעור 10.
  4. ^ התוספת 'Xון' בסוף שם מקום אופיינית לימי התנ"ך, בדומה למשל לאחיה השילוני שהגיע משילה
  5. ^ Schuster, Ruth (4 בספטמבר 2017). "Israelite Refugees Found High Office in Kingdom of Judah, Seals Found in Jerusalem Show". Haaretz (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2019. 
  6. ^ Amanda Borschel-Dan, Jerusalem welcomed Jewish refugees 2,700 years ago, new finds show, www.timesofisrael.com (בAmerican English)
  7. ^ המערכה המדינית : המתנגדים והמתנכלים, mikranet.cet.ac.il
  8. ^ ב' בר כוכבא, כיבוש העיר שומרון בידי יוחנן הורקנוס: העילה להטלת המצור היישוב היהודי בחבל עקרבא, והריסת העיר סמאריה, קתדרה 106, 2003, עמ' 34-7
  9. ^ מרחב שומרון
  10. ^ ביקורת: מרדכי זלקין, ‏מחקרי יהודה ושומרון, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 154-150
השומרון מיער חורשים. מימין היישוב אורנית ונחל קנה