מרד
מרד או מרי (התקוממות) הוא סירוב להכרה בסמכות. מונח כללי זה מקיף אוסף של התנהגויות, החל מאי ציות אזרחי ועד לניסיונות מאורגנים ואלימים להרוס סמכות מבוססת.
שימוש נפוץ במונח הוא כדי לתאר התנגדות חמושה כנגד ממשלה מבוססת, או שלטון כובש. אבל הוא יכול לתאר גם תנועת התנגדות לא אלימה. אלו המשתתפים במרידות מכונים "מורדים".
הסיבות הנפוצות ביותר לביצוע מרד הן תגובה לתנאי מחיה קשים או כחלק מהפיכה צבאית. מרד נחשב לעבירה חמורה על ידי השלטונות שכלפיהם הוא מופנה, וגורר עונש כבד מצדם, במיוחד בעת מלחמה.
מרד על כלי שיט
עריכהשימוש אחר במונח הוא כדי לתאר קשירת קשר (תכנון) לבצע סירוב לפקודה חוקית, ביחידה צבאית או בכלי שיט אזרחי.
בעידן מגלי הארצות, מראשית המאה ה-15 עד לראשית המאה ה-17, נערכו מרידות רבות במטרה להדיח קפטנים (מפקדים) של ספינות – למשל במסעותיהם של פרדיננד מגלן והנרי הדסון. המרידות הידועות ביותר, שאף הוסרטו לקולנוע, הן המרד על הבאונטי, שפרץ על ספינה בריטית בשנת 1789 במטרה להדיח את הקפטן ויליאם בליי, והמרד על אוניית הקרב פוטיומקין שפרץ על ספינה רוסית בשנת 1905 כחלק ממהפכת 1905.
כיום מרד בכלי שיט מוגדר כאשר לפחות שלושה אנשי צוות משתמשים בנשק חם על מנת ליטול את הפיקוד על כלי השיט. בתגובה על מעשה מרד, יש בסמכות רב החובל להשתמש בנשק חם רק לצורך דיכוי המרד, וזאת רק אם היה שימוש בפועל בנשק חם מצד המורדים (או איום ממשי על שימוש בנשק כזה).
סוגי מרד
עריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כל הפסקה עוסקת במחקר של בוקובזה.
אפטר (אנ') ומקדרמוט הבחינו בין שני סוגי מרד[1]:
- מרד פרו-אקטיבי: מרד בו התחושה היא של רצון להתנגד לדרישה כדי להשיג הנאה וריגוש. מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגות תלמידים שובבים היוצאים כנגד דמות הסמכות בכיתה (המחנכת) על-מנת להשיג חוויות מרגשות או תשומת לב.
- מרד רה-אקטיבי (תגובתי): רצון להתנגד לדרישה שנשפטת כלא הוגנת, לא הגיונית או בלתי צודקת.
במאמר משנת 2003 התייחס בילוו[2] להתנהגות מרדנית במסגרת קבוצתית. לטענתו, בהקשר של יחסים בתוך קבוצה ניתן להתייחס למרדנות כאסטרטגיה חברתית לפיה האדם מחבל בסטאטוס קוו של הקבוצה. שיקולים המביאים למרידה הם היכולת הבסיסית של קבוצה מסוימת לערוך דיון ושינויים, כמו גם הלך הרוח של המורד. כלומר הערכה מקדימה: איזו סוג של קבוצה זו עבורי והאם היא מקובלת עלי כאדם? למנהיג או מנחה בקבוצה מסוימת יש משמעות חשובה ועליו לנווט בין ריחוק לקרבה כלפי יתר חברי הקבוצה, כך שתוכל להיווצר עצמאות מחד וגיבוש וקרבה מנגד. במאמרו, מתייחס בילו לארבעה סוגים שונים של מרידות בקבוצה:
- התנגדות: לחץ מתמשך ונוכח כנגד תהליך ותוכן קבוצתי המצמיח נתיבים חדשים. המתנגד מעלה רגשות חשובים, אף על פי שלפעמים הוא לא מביע אותם בדיבור אלא מבליט אותם החוצה בהתנהגותו. בכך הוא מעביר לזולת מידע אודות האי נוחות שהוא חש ואת עובדת הזדקקותו לתשומת לב ודיאלוג. לזכותו יאמר שהמנהיג ער לשינויים בקבוצה ולרגשות החברים. המורד עשוי להיות ידידותי או עוין ולא בקלות ניתן לזהותו.
- פרישה: כאשר נוצר קרע בין פרט/פרטים לבין הקבוצה העיקרית וזה מאיים על הנאמנות וההתקשרות ההדדית, המורד פורש מהקבוצה. במקרה כזה ההפסד הוא לכל הצדדים. במקרים בהם קבוצה אינה בטוחה או לא מסוגלת להכיל שינוי, בריחה היא הבחירה ההגיונית. בדומה, כשאדם משתמש בקבוצה כדי להזיק לעצמו או אחרים, על המנהיג להרחיקו באופן זמני או לצמיתות. הפרישה עצמה היא האקט המרדני.
- אנרכיה: טיפוס אנרכיסטי מורד יקדם משברים של חוסר תקשורת, חוסר הבנה ובלבול בקבוצה.
- מהפכה: טיפוס מהפכני מורד ינסה להשתלט על הקבוצה.
תאורטיקן נוסף אשר חקר את תופעת המרד לעומקה והבחין בין סוגי מרד שונים הוא גבריאל בוקובזה.[3] בפרי עטו משנת 2009 הוא מחלק את ההתנהגות המרדנית לחמישה סוגים מובחנים:
- מרד טלי (Telic rebellion) – מרד זה מגיע כתגובה לאירוע או סיטואציה שהתרחשו, ונחווים עבור האדם המורד כלא הוגנים, מדכאים או בלתי-נסבלים. מרד מסוג זה מבוסס על מערכת אמונות אשר שואפת לעולם טוב והוגן יותר. על-מנת להשיג עולם כזה, מערכת האמונות של האדם קוראת לו לצאת לפעולה ולשנות את הסדר הקיים. מרד מסוג זה מגולם בסיפור המיתולוגי על פרומתאוס אשר בגד בזאוס, וגנב מהאולימפוס את אש האלים (המסמלת את הידע, המלאכה והתבונה) והעביר אותה לבני האדם. פעולה זו מוגדרת כמרד מכיוון שזאוס (בעל הסמכות) הסתיר בכוונת תחילה את האש מבני האדם (מתוך הנחה שכאשר לבני אדם יהיה את הידע והתבונה הם יצאו כנגד האלים) ואילו פרומתאוס ביקש לשנות את הסדר הקיים ולתקנו לטובת בני האדם. בעקבות פעולה זו של פרומתאוס הוא קיבל עונש נצחי (נקשר אל צוק וכבדו נאכל שוב ושוב על ידי עורבים). בנוסף, מרד אדם וחווה בגן העדן מזוהה כמרד טלי. אדם וחוה מרדו בדמות הסמכות (אלוהים) ואכלו מפרי עץ הדעת בניגוד לציווי המפורש של אלוהים האוסר זאת. מרד זה הביא לסילוקם מגן העדן וכן הם קוללו מפי אלוהים.
- מרד הדוניסטי (Hedonistic rebellion) – ההתנהגות מרדנית שתכליתה חיפוש אחר מקורות מרגשים ולמטרות משחק. מרד מסוג זה מגולם בסיפור המיתולוגי על איקרוס, אשר יחד עם אביו התקין לעצמו כנפיים וביקש לחזור במעוף לאתונה. לפני היציאה, ביקש אביו של איקרוס ממנו להיזהר פן יתקרב מדי למים והנוצות יירטבו או יתקרב מידי לשמש וזו עלולה לשרוף אותו. כאשר איקרוס המריא, הוא שכח את אזהרות אביו, המרה את פיו ונסחף אחר ההרגשה המרגשת של החירות. מרד זה עלה לו בחייו.
- מרד פנטסטי (Fantastic rebellion) – מרד מסוג זה מגלם את הנטייה לדמיין או לתכנן תגובה מרדנית בעתיד הרחוק או כאשר האדם ישיג את המשאבים הנחוצים לפעולה. מרד מסוג זה מקבל ביטוי בביטויים מרדניים של ילדים קטנים, כגון: "אם היה לי גפרור הייתי שורף את בית-הספר", "כשאני אהיה גדול, אעשה מה שאני רוצה ולא מה שאמא ואבא אומרים" וכדומה. מרד זה נשאר בגדר פנטזיה ולא מתקיים במציאות.
- מרד אנרכיסטי (Anarchist rebellion) – במרד האנרכיסטי טמונה השאיפה לבטל את כל דפוסי השליטה הכפייתית וכן את כל סוגי הסמכות השונים. דוגמה למרד מסוג זה הוא המרד באסטוריאס. במרד זה, שאורגן על ידי סוציאליסטים ואנרכיסטים במחוז אסטוריאס שבספרד באוקטובר 1934. המרד פרץ כתגובה למינוים של שלושה שרים מהימין לממשלת ספרד. המרד דוכא על ידי חיילים בפיקודו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו.
- מרד מתריס (Defiance rebellion) – מרד זה הוא התנגדות בולטת ונועזת כנגד דמות הסמכות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מרד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ McDermott, M. R., & Apter, M. J. (1987b). The Social Reactivity Scale. In M. R. McDermott (Ed.), Rebelliousness in adolescence and young adulthood. Cardiff: University of Wales.
- ^ Billow, R. M. (2003). Rebellion in group. International Journal of Group Psychotherapy, 53, 331–351.
- ^ Bukobza, G. (2009). Relation Between Rebelliousness, Risk-Taking Behavior, and Identity Status During Emerging Adulthood. Identity: An International Journal of Theory and Research, 9, 159-177.