ראדו מאפומאץ

ראדו מאפומאץרומנית: Radu de la Afumați, נפטר ב-2 בינואר 1529), הידוע בכתבי היסטוריונים רומנים כראדו החמישי היה וויווד (שליט) ולאכיה.
הוא שלט בין ינואר 1521 לבין אפריל 1529 (לסירוגין בשנה הראשונה, כי הוא איבד את השלטון בין אפריל- יוני ובין אוגוסט-אוקטובר 1521).
הוא החל את שלטונו עם ניצחונו נגד מהמט ביי, טוען לשלטון של ולאכיה. בין השנים 1522 ו-1525 הוא נלחם נגד הטוענים לשלטון ולאכיה, ולדיסלב השלישי וראדו השישי (בדיקה). הכיתוב על מצבתו מתעד 20 קרבות.
הוא נהרג בעריפת ראש ב-2 בינואר 1529 ליד רמניקו ולצ'ה, ונקבר מאוחר יותר בקתדרלת קורטאה דה ארגס.

ראדו מאפומאץ
Radu de la Afumați
קברו של ראדו מאפומאץ
קברו של ראדו מאפומאץ
פטירה 2 בינואר 1529
רמניקו ולצ'ה
מדינה ולאכיה
מקום קבורה קתדרלת קורטאה דה ארגס
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג ווֹייקה, רוקסאנדרה
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
תואר וויווד ולאכיה
כינוי ראדו החמישי
אב ראדו הגדול
אם הנסיכה קטלינה
צאצאים ולאד, אנקה, ניאסה
וויווד ולאכיה
דצמבר 1522 – אפריל 1523
(כ־17 שבועות ו־3 ימים)
וויווד ולאכיה
ינואר 1524 – יוני 1524
(כ־21 שבועות ו־6 ימים)
וויווד ולאכיה
ספטמבר 1524 – אפריל 1525
(כ־30 שבועות ו־3 ימים)
וויווד ולאכיה
אוגוסט 1525 – 2 בינואר 1529
(כ־3 שנים ו־22 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הכינוי "מאפומאץ"עריכה

הוא קיבל את הכינוי "מאפומאץ" כי היה לו רכוש באפומאץ (מחוז אילפוב), שירש מסבו ולאד הנזיר (1425-1495). כדי להבדיל בינו לבין השליטים הוולאכים האחרים בשם ראדו (במיוחד אביו ואחיו), הנסיך קיבל גם כינויים אחרים. במהלך חייו הוא כונה ראדו וודה הצעיר, ולאחר מותו הוא נקרא גם ראדו האמיץ (במסמך מ-4 ביוני 1588), כהכרה בהישגים שלו בעצירת ההתקדמות של העות'מאנים ובמניעת הפיכתה של ולאכיה לחלק מהאימפריה העות'מאנית. אחרי המקום שבו הוא נהרג, הוא היה מוכר גם כנסיך ראדו של רמניק.[1]

רקע משפחתיעריכה

ראדו מאפומאץ היה שייך לשושלת בית דרקולשט והבן של השליט הוולאכי ראדו הגדול והנסיכה קטלינה. היו לו שתי אחיות, כריסטינה ובובה.

אשתו הראשונה, ווֹייקה, הייתה בתו של הוורניק ולאייקו מבוסקן (מחוז דמבוביצה). היא נפטרה בסוף 1525.
מנישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים: ולאד (שנהרג יחד עם אביו 1529), אנקה (נישאה לבויאר בשם אודרישטה) וניאסה[1] (Neacşa).

ב-21 בינואר 1526 ראדו התחתן עם הנסיכה רוקסאנדרה, בתו של ניאגויה בסאראב, לא היו להם ילדים ביחד. לאחר מותו של ראדו נישאה רוקסאנדרה לאחיו, ראדו פאיסיה.[2]

אחיו ששלטו בוולאכיה היו: ראדו השישי (בדיקה) (1524-1523), ראדו פאיסיה (1545-1535) ומירצ'ה הרועה (1552-1545, 1554-1553, 1559-1558).

שלטונועריכה

ראדו מאפומאץ הפך לוויווד של ולאכיה בזמן שהסולטאן הכריז על מהמט ביי, הפאשה של ניקופול (שהיה בוגד רומני שהתאסלם), כשליט ולאכיה. ראדו הביס את צבאו של מהמט ביי בינואר 1522. ועלה על כס המלכות, אך נאלץ להגן מסדרת התקפות למשך מספר חודשים, וצבר ניצחונות רבים.

בחודש אפריל 1522, נאלץ ליסוג אל טרנסילבניה, שם הוא קיבל מספר אחוזות מן המלך לואי השני, מלך הונגריה כפרס על הלחימה בעות'מאנים. הוא חצה בחזרה את הרי הקרפטים ביוני, עם תמיכה מן הוויווד של טרנסילבניה ג'ון זפוליה, וכבש מחדש את ולאכיה. הוא שיקם את הממשל הרומני, וגירש את העות'מאנים מן הארץ.

מהמט ביי תקף את ולאכיה בקיץ של שנת 1522 עם כוחות טריים. למרות ניצחונות בגרגיטה (Gherghita), בוקרשט וסלטינה, צבאו של ראדו נחלש. לאחר שהטורקים קיבלו תגבורת, הוא נאלץ למצוא מקלט בפעם השנייה. לפיכך, ב-15 אוגוסט 1522, כאשר נכנס ראדו מאפומאץ לטרנסילבניה, לקח מהמט ביי את השלטון. בניסיון לבסס את סמכותו, הוא הציג משטר של טרור מוחלט שנמשך עד סתיו 1522. בחודש אוקטובר שני הצבאות התעמתו ברוקאר (Rucăr) וראדו השיג ניצחון נוסף בגלל ארגון טוב יותר וטקטיקה.[2]

סכסוך חדש התחיל באביב 1524, כאשר ולדיסלב השלישי, מבית דנשט טען לשלטון.

בקיץ 1526 התרחש קרב מוהאץ' וממלכת הונגריה נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. נסיכויות רומניה (ולאכיה ומולדובה) היו כעת כמעט מוקפות על ידי הטורקים. ראדו לא היה מוכן כדי לעשות משהו נגד הטורקים. בנוסף הסולטאן לקח אותו ואת בנו ויורשו היחיד ולאד בשבי. וכל מה שהוא יכל עתה לעשות היה לדאוג למצב הפנימי, לחזק את הכלכלה של המדינה.

מותועריכה

בסוף שנת 1528, קבוצה של אצילים בראשות Neagoe ודרגן, מרדו נגד ראדו שנמלט למערב, ומצא מחסה תחת חסותה של משפחת קראיובשט. הוא נתפס ליד רמניקו ולצ'אה, ונהרג בכנסיית צאטטויה (Cetăţuia), יחד עם בנו ולאד ב-2 בינואר 1529. ראשיהם נשלחו לחצר הסולטאן העות'מאני בקושטא, וגופו נקבר ב-4 בינואר בקתדרלת קורטאה דה ארג'ש. הוא היה בערך בן 35-36 שנים, ומלך שבע שנים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ראדו מאפומאץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Popescu, Petru Demetru (1969). Radu de la Afumaţi. Domn al Ţării Româneşti. Editura Enciclopedică Română, Bucureşti. 
  2. ^ 1 2 Stoicescu, Nicolae (1983). Radu de la Afumaţi. Editura Militară, Bucureşti.