הראמונס

הראמונס
	הראמונס בהופעה באוסלו, 1980
מקום הקמה	פורסט הילס
תקופת הפעילות	מ-1974
סוגה	פאנק רוק, פופ פאנק
חברת תקליטים	סייר רקורדס, Radioactive Records, Beggars Banquet Records, פיליפס רקורדס, קריסליס רקורדס
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2002); פרס גראמי למפעל חיים (2011) ;
	www.ramones.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
	ג'ואי ראמון; Richie Ramone; טומי ראמון; ג'וני ראמון; די די ראמון; C. J. Ramone; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

הראמונס (באנגלית: Ramones) הייתה אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה של הרוק אנד רול. רבים מחשיבים אותה כלהקת הפאנק הראשונה, להקה שיצרה סגנון מוזיקלי חדש, כמו גם תרבות חדשה. למרות שלא זכו להצלחה מסחרית, הראמונס השפיעו, באופן ישיר או עקיף, על כל להקת פאנק שקמה אחריהם.

היסטוריה

להקת הראמונס הוקמה בשנת 1974 ברובע קווינס בניו יורק. החברים המקוריים היו ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) בתופים ושירה, די די ראמון (דאגלס קולווין) בבס וג'וני ראמון (ג'ון קמינגס) בגיטרה, יחד עם טומי ראמון (טום ארדליי) כמנהל ומתופף הלהקה.

ההופעה הראשונה של הראמונס התקיימה ב-30 במרץ 1974 ב"ניו יורק פרפורמנס סטודיו". חודשיים אחרי ההופעה, טומי הפך למתופף הלהקה וג'ואי עבר להתרכז בשירה. בסוף הקיץ, הראמונס התחילו לנגן במועדון CBGB בניו יורק. הם ניגנו במועדון באופן קבוע במשך שנה, כשכל הופעה נמשכה לא יותר מ-20 דקות וכללה שירים של פחות מ-2 דקות. בסוף 1975 הראמונס הוחתמו בחברת התקליטים Sire, ובכך היו ללהקת הפאנק הראשונה שקיבלה חוזה בחברת תקליטים.

בתחילת 1976 הראמונס הקליטו את אלבום הבכורה שלהם, שיצא באביב באותה שנה. האלבום נקרא על שם הלהקה, והצליח להגיע למקום ה-111 במצעד האלבום האמריקני. ב-4 ביולי הלהקה פתחה בסיבוב הופעות בבריטניה. בסוף השנה, יצא האלבום השני, Leave Home, שבקושי גירד את התחתית של המצעדים האמריקנים, אבל הפך ללהיט בבריטניה והגיע למקום ה-48 שם באביב 1977. באותו זמן, טומי עזב את הלהקה, למרות זאת הוא הפיק את אלבומה השלישי, Rocket to Russia, שיצא בסתיו 77'. טומי הוחלף על ידי מארק בל, שקיבל כמו כל חבר בלהקה את שם המשפחה "ראמון" ונקרא מארקי ראמון. יחד עם מארקי, הוקלט האלבום הרביעי, Road to Ruin, שיצא בינואר 1978. למרות שבאלבום הזה, הראמונס ניסו להיות קצת פחות פאנק וקצת יותר פופ, הוא לא הצליח יותר מקודמיו. ב-1979, הראמונס השתתפו בסרטו של רוג'ר קורמן Rock N' Roll High School, ובאותה שנה הוציאו את פסקול הסרט ואת האלבום It's Alive, שהוקלט בהופעה חיה. עד סוף השנה, הלהקה הייתה עסוקה בהקלטות אלבומם החמישי עם פיל ספקטור. End of the Century יצא בינואר 1980 והפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית (מקום 44 במצעד אלבומי הפופ). ב-1981 יצא האלבום השישי, Pleasant Dreams, ונכשל בארצות הברית ובבריטניה כאחד.

חברי הלהקה בילו את רוב השנה הבאה בסיבובי הופעות. האלבום השביעי, Subterranean Jungle, יצא באביב 1983 והצליח אפילו עוד פחות מקודמו. לאחר הכישלון, מארקי עזב את הלהקה והוחלף על ידי ריצ'רד בו, ששינה את שמו לריצ'י ראמון. באלבום השמיני, Too Tough to Die, שיצא ב-1984, הראמונס ניסו לחזור לנגן פאנק, בעקבות סצנת ההארדקור-פאנק המחתרתית שצמחה בארצות הברית באותה תקופה, אך גם אלבום זה נכשל. באלבום Animal Boy, האלבום התשיעי שיצא ב-1986, הם התרחקו מהפאנק וגם מההשפעות של שנות ה-60, וניסו ליצור צליל דומה לזה של המיינסטרים באותה תקופה. גם האלבום הזה נכשל. אחרי יציאת האלבום העשירי, Halfway to Sanity, בשנת 1987, ריצ'י עזב ומארקי חזר ללהקה במקומו. ב-1988 יצא האוסף Ramones Mania. ב-1989, הלהקה תרמה את שיר הנושא לסרטו של סטיבן קינג Pet Sematary, והשיר נכלל באלבום ה-11, Brain Drain, שיצא בקיץ באותה שנה. אחרי יציאת האלבום, די די עזב והוחלף על ידי סי.ג'יי ראמון (כריסטופר ג'וסף וורד). ב-1992, לאחר שג'ואי ומארקי עברו טיפול באלכוהוליזם, יצא האלבום Loco Live שהוקלט בהופעה חיה. באותה שנה גם יצא Mondo Bizarro, אלבום האולפן ה-12, הראשון אחרי 3 שנים. האלבום נכשל, וכך גם האלבום ה-13, Acid Eaters, שיצא ב-1994 וכלל גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. שנה אחר כך, הראמונס הוציאו את Adios Amigos, האלבום ה-14, וגם הוציאו מחדש את אלבומם הקודם. באותה תקופה, הפאנק התחיל לחדור שוב למיינסטרים, והלהקה החליטה שאם האלבום החדש נכשל, היא מתפרקת אחרי סיבוב פרידה.

האלבום נכשל, ואכן הראמונס קיימו את הבטחתם ופתחו בסיבוב הופעות ארוך שנמשך לאורך כל 1995. אחרי שהופיעו גם במסגרת פסטיבל "לולאפאלוזה" בקיץ 1996, הראמונס התפרקו, 22 שנה מאז הקמת הלהקה ו-20 שנה מאז צאת אלבום הבכורה. מאז התפשטו שמועות על איחוד, שהתנפצו ב-2001. באותה שנה, ג'ואי נפטר מסרטן הלימפה ב-15 באפריל, בגיל 49. ב-18 במרץ 2002, הראמונס נכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול דבר ששימח את חברי הלהקה שנותרו בחיים. כחודשיים אחר כך, ב-5 ביוני 2002, די די נמצא מת בדירתו בהוליווד, כתוצאה ממנת יתר^[1]. ב-15 בספטמבר 2004, אחרי חודשים של מאבק, נפטר ג'וני מסרטן הערמונית בביתו בלוס אנג'לס.

בשנת 2006 יצאה לאור אלבום אוסף של הלהקה, The Ramones, "Hey Ho Lets Go - Greatest Hits"^[2].

בשנת 2014 נפטר מסרטן טומי ראמון, מתופף הלהקה בגיל 62^[3].

חברי הלהקה

ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) - זמר (1974–1996).
ג'וני ראמון (ג'ון קמינגס) - גיטרה (1974-1996).
די די ראמון (דאגלס קולווין) - גיטרה בס (1974-1989).
טומי ראמון (טום ארדליי) - תופים ומנהל הלהקה (1974–1978).
מארקי ראמון (מארק בל) - תופים (1978–1983, 1987-1996).
ריצ'י ראמון (ריצ'רד בו) - תופים (1983-1987).
סי ג'יי ראמון (כריסטופר ג'ון וורד) - גיטרה בס (1989-1996).
אלביס ראמון (קלאם בורק) - תופים (1987).

השפעות

בשנת 1976 הראמונס בילו עם מעריצים שהתבררו כחברים בלהקות סקס פיסטולס והקלאש. במהלך הפגישה פול סימונון, הבאסיסט של הקלאש, אמר שהקלאש לא הופיעו עדיין בפני קהל כי הם לא חשבו שהם מספיק טובים, וג'וני ראמון הגיב כשאמר: "אנחנו גרועים. אתה לא צריך להשמע טוב, פשוט לך ותנגן". באותו היום הקלאש הופיעו בפעם הראשונה. הדאמנד הופיעו בפעם הראשונה יומיים מאוחר יותר, כשנפגשו עם הראמונס באותו יום. בנוסף, ההופעות של הראמונס בקליפורניה גרמו להקמתן של להקות פאנק מקליפורניה כמו דגל השחור, דד קנדיס, בד רליג'ן, וSocial Distortion. ישנן להקות שיצרו גרסאות כיסוי לאלבומים שלמים של הראמונס, כמו Screeching Weasel, The Vindictives, The Queers ועוד. כמו כן להקות פאנק ישראליות עושות גרסאות כיסוי לראמונס, למשל להקת הפאנק רוק הישראלית השינגאז שלהקת ראמונס השפיעה עליה רבות. ישנן עוד להקות פאנק רבות שקיימות עוד היום שמושפעות מהראמונס, כולל בישראל, כמו קילר הלוהטת.

שמה של תוכנית הטלוויזיה לילדים "יו גאבה גאבה!" נלקחה משורה של שיר בביצוע הראמונס.

באוקטובר, 2023, שחררה להקת בלינק-182 את הלהיט Dance with me, מתוך אלבומם One more time. הקליפ של השיר מהווה מחווה ללהקת הראמונס וללהיטם המיתולוגי I Wanna Be Sedated.