רובאטייאקי
רוֹבַּאטַייאַקִי (ביפנית:炉端焼き; מילולית "בישול ליד האש" לפעמים במקוצר לרובאטה - ろばた בהיראגאנה) הוא מושג במטבח היפני, מתייחס לשיטת בישול, בדומה למנגל, שבה פריטי מזון מבושלים במהירויות שונות על פחמי עץ חמים.
 | |
| רובאטייאקי | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
izakaya  |
| מוצא |
יפן |
  | |
מאפיינים עריכה
מסעדות יפניות רבות, הן ביפן והן מחוצה לה, מתמחות בסגנון זה של הכנת מזון. באופן מסורתי, האוכל מורכב משילוב של מנות מאכלי ים וירקות, אך ניתן להציע גם סוגי מזון אחרים המתאימים לצלייה. סגנון הבישול של רובאטה שונה מבישול פחמי עץ יפני אחר בכך, שהוא משתמש באח פתוח רחב ושטוח בסגנון של אירורי, ולא בשְְצִ'ירִין או סוג אחר של כלי בישול על פחמי עץ.
היסטוריה עריכה
מקורה של רובאטה מסגנון בישול כפרי בן מאות שנים של דייגים מצפון יפן סביב אח משותף (אירורי) המשמש כאזור בישול ומקור חום, שנמצא באי הצפוני ביותר של יפן, הוקאידו.[1] הדייגים היו צריכים דרך לבשל על הסירות, אז הם עטפו גחלים של בינצ'ו-טאן (מילולית: פחמי עץ לבנים) בקופסת אבן כדי להגן על הסירה מהחום העז. לאחר קמפיין ממשלתי שתיאר את הוקאידו כאזור כפרי אידילי, סגנון בישול זה הפך לפופולרי בכל רחבי יפן.[1] מסעדת רובאטה הראשונה (ששמה אכו "רובאטה") נפתחה בסנדאי, מחוז מיאגי. מתוך הוכחה של נוסחה מוצלחת, עד מהרה הגיעו מסעדות רובאטה נוספות, החל באוסקה. נכון לשנת 1965, היו יותר מ-10,000 מסעדות כאלה ברחבי יפן.
בעיירת הדייגים קושירו בהוקאידו, יש כיום מסעדות רבות מתמחות בסגנון הבישול הזה.[2]
אומרים שמסעדת Fuki-ya שהייתה בבעלותם של Junko וריצ'רד ק. דיראן (אנ') ב"מרכז יפן של סן פרנסיסקו" הייתה מסעדת רובאטייאקי הראשונה בארצות הברית.[3]
קונוטציות תרבותיות עריכה
בעוד שהמיקום והעיצוב משתנים, סידור נפוץ במסעדה כולל את הגריל במיקום מרכזי, בין אם כמוקד בארגז חול כמו עבור האירורי המסורתי, או על במה מוגבהת, שסביבה יושבים הלקוחות. ביפן, שבה מסעדת רובאטה היא לעיתים קרובות גם מוסד שתייה "הנשלט" על ידי גברים (izakaya), זה מעורר תחושה נוסטלגית מוערכת מאוד בקרב קהל הלקוחות.[4]
לקריאה נוספת עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Justine de Lacey (5 במרץ 1979). "Suzuki's Method". New York. 12: 108.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Chris Rowthorn; Ray Bartlett; Justin Ellis (2005). Lonely Planet Japan (9th ed.). Lonely Planet Publications. p. 563. ISBN 978-1-74059-924-5.
- ^ The Goldsmith (1983). "Gourmet Gemstones are the Specialty of the House".
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ Michael Ashkenazi; Jeanne Jacob (2000). The Essence of Japanese Cuisine: An Essay on Food and Culture. University of Pennsylvania Press. p. 101. ISBN 0-8122-3566-5.