מאכלי ים
מאכלי ים הם מגוון של בעלי חיים וצמחים המשמשים למאכל אדם, אשר נשלו מן הים או גודלו בבריכות מיוחדות לכך.
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מזון, רכיב קולינרי, aquatic product  |
  | |
מאכלי הים מתחלקים לשלוש קבוצות: דגים, פירות ים ואצות ים. יונקי ים, כגון לווייתנים, דולפינים, אריות ים וכלבי ים וכדומה, אינם חוקיים כיום לציד ולמאכל בישראל כמו ברוב חלקי העולם.
דגיםעריכה
ערך מורחב – דגי מאכל
ישנו מגוון רחב מאוד של דגים שדייגי העולם שולים מן הים. את חלקם ניתן לאכול בשלמותם (לאחר שנוקו מאיברים פנימיים ומעצמות חיצוניות שעלולות לפצוע), חלקם נמכרים ונאכלים בתור פילה (לאחר שהוצאה מהם גם האידרה - השלד הפנימי) וחלקם נאכלים בפריסות מיוחדות.
דגים פופולריים בישראל הם:
- דגי הקיפון (בורי), דגי ים החיים בשפכי נחלים, שמגדלים גם בבריכות.
- דגי הדניס שמגדלים בבריכות מי ים באזור אילת.
- דגי הטונה, שהם דגי ים גדולים.
- סרדינים, דגים קטנים המשווקים לרוב בקופסאות שימורים.
- דגי הסלמון, שגדלים גם במי ים וגם במים מתוקים.
- דגי קרפיון, דגי מים מתוקים המשמשים בין היתר במאכל האשכנזי המסורתי געפילטע פיש.
- דגי האמנון (מושט), שמגדלים בבריכות מים מתוקים וגם דגים בכנרת.
- דגי נסיכת הנילוס, דגים גדולים המיובאים מאגם ויקטוריה שבאפריקה.
- דג שמך (פורל או טרוטה), דג מים מתוקים שמגודל בארץ במספר קיבוצים בגבול הצפון.
פירות יםעריכה
פירות ים הם בעלי חיים שאינם דגים, הגדלים במים (בעיקר בים, אך גם במים מתוקים), ומשמשים למאכל אדם. מכיוון שפירות ים אינם כשרים למאכל לפי ההלכה היהודית ("שרץ המים"), תפוצתם בבתי אב בישראל נמוכה יחסית.
פירות ים נפוצים כוללים:
- חסילונים (שרימפס).
- קלמארי - חלקיו (זרועות וראשים) של דיונון קטן. צורת ההכנה המסורתית היא טיגון בשמן עמוק ובציפוי פריך.
- צדפות (מולים). במנה מסורתית בצרפת מבשלים אותן ברוטב יין לבן, חמאה, בצלצלי שאלוט ופטרוזיליה קצוצים דק.
- צדפות (אויסטרים), אשר מוגשות בדרך כלל חיות על מצע של קרח.
- קוקי סן ז'אק (סקאלופ) - צדפה.
- קיפודי ים
- צלופח - המוכר ביותר הוא צלופח מים מתוקים הידוע בשם אונאגי (Unagi), המשמש כמרכיב בסושי.
- תמנון
- סרטן
- לובסטר - סרטן גדול בעל צבתות.
אצות היםעריכה
- ערך מורחב – ירק ימי אכיל
מזון נוסף שניתן לשלות מן הים הוא "אצות הים", אשר לרוב משמשות כתיבול או תוספת לארוחה, מאכל שבו משתמשים באצות ים, הוא הסושי היפני.
בריאותעריכה
ריכוז כספיתעריכה
מאכלי ים ובכללם דגי ים מסוימים, הם בעלי נטייה טבעית לרכז כספית בגופם. זאת בשל הנטייה של כספית להיאגר ברקמות השריר, שחלקן בקרב דגים טורפים גדול יותר. הכספית נאגרת בגוף הדגים ולא מתנקה מהם עד מותם. דגים כגון טונה, מקרל, כרישים עשויים להכיל ריכוז גבוה של כספית. משרד הבריאות אינו ממליץ על אכילת מאכלי ים לנשים בהיריון וה-FDA אינו ממליץ על אכילת יותר משני מאכלי ים בשבוע. ב-2012 התפרסם מחקר של איגוד רופאי ילדים אמריקני הממליץ להגביל מתן שימורי טונה לילדים לפעמיים בחודש מפאת הכמות הגדולה של הכספית שנמצאת בשימורים[1]
אלרגיותעריכה
מאכלי ים שונים, הם אלרגני מזון ידועים[2]. בני אדם אלרגיים עשויים להיחשף למגוון תגובות אלרגיות בעקבות אכילתם ובחלק מהמקרים אף לשוק אנפילקטי.
קישורים חיצונייםעריכה
- מתכוני פירות ים, מאתר רוטב
- מתכוני מאכלי ים, באתר וואלה
- נעם דקרס, פירות מן הים, "יין וגורמה" גיליון 115
- מתכוני פירות ים, באתר Cooks
- מאכלי ים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ ד"ר איתי גל, הנחיות חדשות לילדים: טונה – רק פעמיים בחודש, באתר ynet, 23 בספטמבר 2012
- ^ Canadian Health Ministry, Seafood (Fish, Crustaceans and Shellfish) - One of the ten priority food allergens (ארכיון)