רוברט ג'רואו
מייג'ור גנרל רוברט ווקר ג'רואו (באנגלית: Robert Walker Grow; 14 בפברואר 1895 – 3 בנובמבר 1985) היה קצין בכיר בצבא ארצות הברית שפיקד על דיוויזיית השריון ה-6 במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא זכור בשל המשפט הצבאי שלו בשנת 1951 על אי שמירה על מידע מסווג.
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1895 סיבלי, איווה, ארצות הברית .svg){kind=small}  |
|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1985 (בגיל 90) פולס צ'רץ', וירג'יניה, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1915–1952 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית השריון ה-6 מפקד דיוויזיית השריון ה-3 מפקד הדיוויזיה ה-26 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין מדליית השירות המצוין כוכב הכסף לגיון ההצטיינות (קצין) כוכב הארד | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חיים עריכה
ג'רואו נולד ב-14 בפברואר 1895 בסיבלי, איווה לנלי (לבית ווקר) וג'ון תומאס גרוב. אמו נפטרה כשהיה בן שנתיים וג'רואו הלך לגור אצל סבו וסבתו מצד אביו, כיוון שאביו נסע לקנדה לעבוד. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מינסוטה בשנת 1916.[1] הוא נישא למרי לואלה מרשל, בתם של ווילמינה ה. "ווילי" (לבית רוברטסון) וג'יי וולטר מרשל, מקליבלנד, טנסי ב-5 בנובמבר 1917, בהמילטון, טנסי.[2] היו להם שני בנים, רוברט מרשל ו-וולטר תומאס, שניהם בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, ניו יורק. נולד להם ילד נוסף שמת בלידתו בבראונסוויל, טקסס.[3]
קריירה צבאית עריכה
ג'רואו הצטרף למשמר הלאומי של מינסוטה בפברואר 1914, בזמן שלמד באוניברסיטת מינסוטה, והוסמך כקצין בנובמבר 1915. ב-5 בדצמבר 1916 הועלה לדרגת לוטננט ראשון. באפריל 1917 הצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה וג'רואו הועלה שוב בדרגה, הפעם לקפטן, בצבא הלאומי ב-5 באוגוסט 1917. ב-12 באוקטובר הוא עבר לצבא הסדיר אך שמר על דרגת הקפטן שלו. ג'רואו לא לחם בפועל במהלך מלחמת העולם הראשונה.[3]
הוא נשאר בצבא בתקופת בין המלחמות, ולמד הן במכללת הפיקוד והמטה הכללי של צבא ארצות הברית והן במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית.[3]
רוברט וו. גראו היה מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-6 בחזית המערבית, ולחם עמה במהלך המערכה בנורמנדי והקרב על הבליטה, ולאחר מכן השתתף עימה בפלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה.
הפיקוד שלו על דיוויזיית השריון ה-6 בהסתערותה המהירה על פני חצי האי בריטני נחשב לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לשריון בשלב ניצול ההצלחה. לעיתים קרובות מתעלמים מההתקדמות המדהימה הזו עקב מעללים זוהרים יותר של שאר הצבא האמריקאי שכיתר את הארמייה הגרמנית השביעית באותו זמן.
אחרי המלחמה עריכה
ביולי 1945 מונה ג'רואו למפקד דיוויזיית השריון ה-3, ובנובמבר אותה שנה מונה למפקד הדיוויזיה ה-26, עליה פיקד עד לפירוקה כחודש לאחר מכן.
ג'רואו ידוע גם כמי שעמד לדין צבאי בשנת 1951 במהלך המלחמה הקרה באשמת אי שמירה על מידע מסווג.[4] באותה תקופה הוא היה הנספח הבכיר של צבא ארצות הברית במוסקבה, וחלקים מיומנו נפלו לידיים סובייטיות. ג'רואו פרש לגמלאות לאחר המשפט הצבאי ולאחר מכן הפך למנהל של לשכת המסחר של פולס, וירג'יניה.
זמן לא רב לאחר בית המשפט הצבאי, בנו, וולטר תומאס ג'רואו, היה בחופשת קיץ מהאקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט בשנת 1953, כאשר שריפה החלה בחדר השינה שלו בבית המשפחה בפולס צ'רץ', וירג'יניה. וולטר תומאס גראו, בן 21, מת משאיפת עשן ב-12 באוגוסט 1953.[5] ג'רואו נפטר ב-3 בנובמבר 1985 בפולס צ'רץ', וירג'יניה.
קישורים חיצוניים עריכה
- רוברט ג'רואו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Hofmann. - p.10.
- ^ Morton, Richard Lee (1964), Virginia Lives: The Old Dominion Who's Who, Virginia Historical Record Association, p. 398
- ^ 1 2 3 "MG Robert Walker Grow".
- ^ Hofmann, George F. (1993), Cold War Casualty: The Court-Martial of Major General Robert W. Grow, ISBN 0-87338-462-8
- ^ "General's Son Dies In Fire At His Home; W. T. Grow Was a West Pointer -- Father Was Court-Martialed for Slack Care of Diary", The New York Times: 8, 14 באוגוסט 1953
{{citation}}: (עזרה)