רוברט ויליאם פלקין

ד"ר רוברט ויליאם פלקיןאנגלית: Dr Robert Wiilam Felkin;‏ 13 במרץ 1853 - 28 בדצמבר 1926) היה רופא-מיסיונר וחוקר ארצות, אדם שהתעסק במאגיה טקסית וחבר במסדר השחר המוזהב. כמחבר פורה של ספרים רבים בנושאי אוגנדה ומרכז אפריקה וכאנתרופולוג מוקדם הוא גילה עניין ברפואה מסורתית ובמחלות טרופיות. כמו כן, הוא היה בוגר הקולג' המלכותי למנתחים ובוגר הקולג' המלכותי לרופאים. פלקין היה גם בעל תואר הכבוד עמית של החברה המלכותית של אדינבורו.

רוברט ויליאם פלקין
Robert William Felkin
רוברט ויליאם פלקין
רוברט ויליאם פלקין
לידה 13 במרץ 1853
נוטינגהאם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 1926 (בגיל 73)
האבלוק נורת', ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אדינבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא מיסיונר וחוקר ארצות, קוסם
תואר תואר שני ברפואה
השקפה דתית אנגליקניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מרי מאנדר; הארייט, ילדים: את'לווין מרי פלקין, סמואל דניס פלקין, לורנס פלקין, אב: רוברט פלקין סניור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פלקין היה מייסדו של מסדר הכשפים "כוכב הבוקר" (בלטינית: Stella Matutina), בשנת 1903. מסדר חדש זה התבסס על המסדר המקורי של השחר המוזהב, כשסניף "מקדש הרמס" ממוקם בבריסטול, הממלכה המאוחדת ומאוחר יותר נקרא במאורית "ווארה רא" ("בית השמש", Whare Ra) או יותר מדויק ("מקדש סמאראגדום ת'אלאסס")[1] שמושבו היה בהאבלוק נורת' (Havelock North), ניו זילנד.[2] הסניף הוקם ב-1912.

התיאור המקיף ביותר של חייו נמצא בספר "אדם מרחיק - נדוד" (A Wayfaring Man), ביוגרפיה בדויה שחוברה על ידי אשתו השנייה הארייט ואשר פורסמה בסדרה בהמשכים בין השנים 1936 - 1949.[2]

חיים מוקדמיםעריכה

רוברט ויליאם פלקין נולד בביסטון, נוטינגהאמשייר, בנו של רוברט פלקין (1828 - 1899), יצרן תחרה ואדם נון-קונפורמיסט מבחינת אמונתו הדתית.(אנ')[2][3] סבו, ויליאם פלקין (1795 - 1874), בנו של כומר בפטיסטי, נשאר עדיין כאחד מן השמות הידועים ביותר בקרב תעשיית הרקמה הוויקטוריאנית ואף כיהן כראש עיריית נוטינגהאם בשנת 1851, כאשר בשנה זו השתתף בתערוכה הגדולה (Great Exhibition). אולם הוא הגיע אל מעבר לקצה גבול יכולותיו העסקיות, והעסק נכשל באופן מחפיר ב-1864 כשפלקין הסב פרש כדי לכתוב חיבורים מקצועיים על המסחר ברקמה ולבנים.[4] בנו ושותפו רוברט פלקין סניור השתקע בוולברהמפטון כדי לשמש בתפקיד המנהל של מחלקת הבית בחברת האחים מאנדר, יצרנים בתעשיית הלכות והברשת נעליים. רוברט ג'וניור חונך בבית הספר היסודי של וולברהמפטון שם הוא פגש בחוקר הארצות הידוע דייוויד ליווינגסטון, אשר העניק לו השראה להיות בעצמו רופא ומיסיונר.[2][5]

עבודה כרופא ומיסיונר באפריקהעריכה

פלקין עבד לזמן מה בחמניץ, גרמניה, מיד לאחר תום לימודיו, היכן שהתגורר דודו הנרי פלקין ובעקבות זאת נהיה דובר גרמנית שוטפת.[6] בשנת 1876 בערך הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו.[2] ב-1878, כשהוא עדיין ללא רישיון עבודה מתאים, הוא הצטרף למיסיון שנשלח מטעם החברה המיסיונרית הכנסייתית, למרכז אפריקה. הוא טייל לכל אורך מעלה נהר הנילוס, בדרך לח'רטום, שם פגש בגנרל גורדון, ומשם המשיך בדרכו לאזור פראי שעדיין לא מופה, לאזור האגמים הגדולים של אפריקה. בסופו של דבר, הוא בילה שנתיים באפריקה ואף נהיה רופאו האישי של המלך מ'טסה, אשר ניסה קודם לכן להורגו. בזנזיבר, הוא לקח חלק פעיל במאבק כנגד הסחר בעבדים.[2][5] הוא פרסם מספר מאמרים על רפואה טרופית ולידות במסגרת מגזינים רפואיים.[7] הוא אף כתב את הספרים "אוגנדה וסודאן המצרית" (1882, עם הכומר סי. טי. וילסון), "מצרים, הווה ומה שעתיד לבוא" (1885), "אוגנדה" (1886) ועבודות נוספות בנושאי אפריקה.[2]

ב-1881, הוא שב לאדינבורו (כשבריאותו מעורערת קמעה), כדי להשלים את לימודי הרפואה שלו (LRCP, LRCS, Ed, 1884). כשהוא עדיין סטודנט לרפואה, הוא הצטרף לארגונים הבאים: עמית החברה המלכותית של אדינבורו, עמית החברה המלכותית לגאוגרפיה, חבר במכון האנתרופולוגי של בריטניה הגדולה ועמית מקביל בחברה האנתרופולוגית של ברלין.[5]

נישואיו הראשונים ועיסוק ברפואהעריכה

ב-1882, פלקין נישא לאשתו הראשונה, מרי ("פולי"), בתו של סמואל סמול מאנדר מוולברהמפטון, מעסיקו של אביו, אשר נשאר חברו מאז ילדותם. הוא אף נהיה שותף לפלקין הן בעבודתו האזוטרית הן בעבודתו למען רווחת ילדים. לזוג פלקין נולדו בן: סמואל דניס, ובת, את'לווין (1883 - 1962). לימים היא תפרסם ספרים על מורשתו של מסדר השחר המוזהב תחת שם העט "את'ל פלקין".[2][6]

ב-1884, הוא התקדם בלימודיו, בעיר מרבורג, כשהוא מקבל שם את התואר השני שלו, בשנת 1885. לאחר מכן, הוא עבד כרופא באדינבורו במשך מספר שנים, לא לפני שהוא מחליט לשוב לאפריקה, בנוסעו תדיר עם אשתו בכל רחבי אירופה.[2][5][8]

התיאוסופיה והשחר המוזהבעריכה

נראה שמרי ורוברט נחשפו לאזוטריקה דרך קבוצה ללימוד תנ"ך אליה הצטרפו באדינבורו; נלמדו גם כתבי קודש נוספים, כולל ה-טאו טה צ'ינג וה-בהגווד גיטא וכמה חברים בקבוצה אף היו תיאוסופיסטים. רוברט ומרי הצטרפו לאגודה התיאוסופית באדינבורו, ב-1886, אך גילו שהיא איננה מקיימת טקסי כישוף. בסופו של דבר בם הצטרפו לסניף מקדש אמן - רה שהיה בראשותו של ג'ון ויליאם ברודי - אינס. סניף זה השתייך למסדר השחר המוזהב ותאריך הצטרפותם הוא ה-12 במרץ 1894.[2]

פלקין המשיך לכתוב ולהוציא לאור: הוא ערך (בשיתוף פעולה עם אחרים) את אוסף מכתביו ועיתוניו של מהמט אמין פאשא, אותו הוא פגש (תורגם על ידי אשתו מרי) ואשר יצא לאור ב-1888. כמו כן, הוא הוציא לאור את הספר: "היפנוזה, או פסיכותרפיה", ב-1890.[9] בעקבות הידרדרות בבריאותו בשל עומס ועבודה מאומצת הוא פנה לעסוק ברפואה בלונדון, 1896.

ב-1903, נפטרה אשתו מרי ורוברט החליט להגביר את מעורבותו הדתית הן במסגרת הנצרות האנגליקנית הן בשורות מסדרי הכישוף למיניהם. הוא פרש לנוח במנזר שנוהל על ידי כמרי העיירה מירפילד, אנגליה, "קהילת תחיית המתים", תוך שהוא מתלבט האם להצטרף למסדר זה. לכמה מכמרי העיירה היה עניין במיסטיקה נוצרית וכמו כן ברוזיקרוציאניזם ובמסדר השחר המוזהב. הם החשיבו את פלקין כדמות רמת מעלה בהקשר למסורת זו. אחד מהכמרים הללו, האב פיצג'רלד, ימלא מאוחר יותר תפקיד מרכזי במעברו של פלקין לניו זילנד.[2]

באותה שנה, ב-1903, אירע פילוג בשורות מסדר השחר המוזהב, כשפלקין וברודי - אינס, התפצלו מארתור אדוארד ווייט כדי לייסד את מסדר הכשפים "כוכב הבוקר" (Stella Matutina). המשורר ויליאם בטלר ייטס הצטרף למסדר הזה והיה חבר בו למשך 20 שנה. סניף המקדש הראשי אליו השתייך פלקין ושהיה ממוקם בלונדון, היה קרוי בשם אמון (Amoun).[10]

אדוני השמשעריכה

מאותו פרק זמן שבו פלקין החל להנהיג את מסדר "כוכב הבוקר", הוא נהיה נתון להשפעתם ההולכת וגוברת של "אדוני השמש", אדוני המסדר האגדיים ועוד ישויות בכירות במישור האסטרלי (Astral Plane) לכאורה. כבעל קשרים מעין אלו הוא חיזק את עמדתו כמנהיגו של המסדר. בסביבות 1908 הוא אף העלה טענה שהוא תקשר עם "מדריך ערבי", המכונה "ארה בן שמש" (Ara Ben Shemesh, האריה בן השמש), אחד משבט "בני האש" החיים במקדש מזרח תיכוני הנמצא אי שם במדבר. ארה בן שמש זה, לטענתו של פלקין, קיבל היתר מיוחד ליצור קשר ולהדריך סטודנטים מן המערב.[2] על התקשור הראשון שלו לכאורה עם "ארה בן שמש", מסופר כנראה ב"אדם מרחיק - נדוד" (A Wayfaring Man), אשר מתאר שיחה בין פלקין ל-ארתור אדוארד ווייט, שנקטעה על ידי הופעתה של "ישות בעלת צללית". פלקין מיד קרא לאשתו הארייט אשר הייתה מגדת עתידות והיא חזתה ב"אדם גבוה בלבוש מזרחי, בעל קפטן, גלביה וטורבן. הוא היה בעל פנים חלקות למשעי ועיניים שחורות גדולות". לכאורה, דמות זו המכונה בדיווח זה "הכשדית", תרה אחרי מישהו שיפעל לאחד בין הלימוד הרוחני, הן של תרבות המזרח, הן של תרבות המערב. כשהם למדו ש"ארה בן שמש" האמין ב"אדון, ישו הנוצרי", פלקין ווייט הסכימו לשתף עמו פעולה.[2]

מורה רוחני אחר שהיה בעל השפעה על פלקין, היה שרי פרננדה (Sri Parananda), אותו פלקין פגש לראשונה, לטענתו, עוטה דמות בשר ודם, העולה כביכול מתוך אדי מעיינות באד פירמונט (Bad Pyrmont) שבגרמניה. ההתגלות הגשמית הזו, המתוארת כ"אדם מזרחי כהה עור, עם זקן ועיניים שחורות גדולות, עטויה גלימה שופעת וכובע חרוטי יוצא דופן", סיכמה להיפגש עם פלקין, בדיוק אחרי חודש, בלובי של מלון קרלטון שבלונדון. לפי פלקין, פגישתם העוקבת, פנים אל פנים היוותה את תחילתה של סדרת "מפגשים" שנמשכו על פני כמה שנים.[2]

הבונים החופשיים והרוזיקרוציאניזם (מסדר צלב הוורד)עריכה

פלקין התקבל למסדר הבונים החופשיים בסניף מרי צ'אפל, אדינבורו ב-8 בינואר 1907, התקדם לדרגת "עמית אומן" ב-12 בפברואר והועלה לדרגת "בונה בכיר" ב-26 בפברואר. ב-11 באפריל, אותה שנה, הוא צורף לאגודת צלב הוורד שבאנגליה (Societas Rosicruciana in Anglia, SRIA), מטרופוליטן קולג', אשר אליו צורפו רק אנשים בדרגה של פלקין, "בונה בכיר". מנהל טקס הקבלה הרשמי היה דוקטור ויליאם ווין ווסטקוט, ה"קוסם העליון" של אגודה זו ומייסד - שותף של השחר המוזהב.

לפי החוקר ר. אלווד, בזמן שפלקין ביקר לראשונה בניו זילנד, בשנת 1912, הוא כבר היה בדרגת "32° בונה חופשי", אחת מהדרגות הבכירות ביותר במסדר, שהעניקה לו את היכולת לבקר ולבצע משימות מטעם החברים במסדר במדינה כה רחוקה. אולם, לפי ק. אדני, אשר השתייך לסניף ה-SRIA המקומי שבניו זילנד, התעניינותו של פלקין בבונים החופשיים הייתה כנראה מועטה; הוא מעולם לא שימש בתור מנהל סניף ואף לא היה חבר בשורות "הקשת הקדושה המלכותית" (Holy Royal Arch) ולכן זה בלתי סביר שהוא היה חבר בכיר בארגונים כאלו ואחרים שהיו קשורים בבונים החופשיים. המניע שלו שהביא אותו להצטרף למסדרים הללו, הוא כנראה רצונו לבנות יחסי אמון בינו לבין מיסטיקנים אירופאים וליצור קשר עם חבריו של מסדר צלב הוורד המקורי.[11] אנה שפרנגל, שהייתה חברה במסדר אגדי גרמני זה, שתקשר עם ישויות בכירות מעין אלוהיות, תמכה לכאורה בהקמתו של מסדר השחר המוזהב. פלקין היה בטוח שהיא והמסדר אליו השתייכה עדיין פעלו תחת מעטה חשאיות, לצד אמונתו בהימצאות קברו של כריסטיאן רוזנקרויץ, אי שם בגרמניה. בחיפושיו אחרי קבוצה זו, הוא והארייט נסעו לאירופה ב-1906, 1910 ו-1914, ובמהלך אחד מהביקורים הללו הוא נפגש עם רודולף שטיינר והוא אף טען שקיים מפגשים עם כמה מחברי מסדר צלב הוורד. פלקין החשיב את שטיינר, כחבר מסדר בכיר ביותר ולאחר פגישתם שילב אלמנטים הלקוחים מ-האנתרופוסופיה במסגרת עיסוקו המקצועי כרופא, כולל הומאופתיה.[2][8][11]

כשהזוג פלקין ביקר בגרמניה במהלך 1914, הם הושמו תחת בידוד, בזמן שבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה ב-4 באוגוסט. הסיפור הבדוי על חייו, אותו חיברה הארייט, מציע שהוא נשלח לגרמניה למטרת משימה דחופה על ידי "אדון השמש" ארה בן שמש, למרות כל האזהרות לגבי מלחמה ממשמשת ובאה. הם הצליחו להתחמק ממעצר ונמלטו מהמדינה דרך הולנד הנייטרלית בעזרתם של בונים חופשיים גרמנים.[2][11]

ניו זילנדעריכה

 
קברו של רוברט ויליאם פלקין

ב-1912, פלקין, ביחד עם הארייט ואת'לווין, ביקרו בהאבלוק נורת' (Havelock North), ניו זילנד, בהזמנתה של "אגודת הצלב הדרומי" (Southern Cross Society). קבוצה זו, הייתה חבורה של אנשים שהתכנסו כדי לקיים תפילות ומדיטציה, לצד ייסודה של "תנועת העבודה של האבלוק" (Havelock Work). עקרונות תנועה אמנותית ורוחנית זו, אומצו על ידי בני כל העיירה. רג'ינלד ורות גרדינר, זוג שהתגורר בהארולד לארג', מייסדי שתי התנועות המוזכרות לעיל, האמינו ששיטות התרגול הרוחני של המזרח, כמו למשל התיאוסופיה, היו לא מותאמות עבור מערביים. יחד עם זאת, הם חשו שהכנסייה איבדה והייתה חסרה את הלימוד האזוטרי של ישו ותלמידיו. הם היו נחושים בדעתם לעבור תהליך של אימון קפדני, כדי להיות ראויים ללמוד את החומר העיוני ה"סודי" הזה. שלושה אישים אלו, הזוג גרדינר ופלקין התחילו לתרגל יחד מדיטציה יומית ועד מהרה הצטרפו הגברת מ. מ. מקליין ואחותו של רג'ינלד, הגברת רוז גרדינר. רג'ינלד גרדינר ייעד את "קבוצת העבודה של האבלוק", לשמש בתור אגודה תרבותית "הבנויה סביב תחנת הכוח השקטה הזו". קבוצת המדיטציה גדלה והחלה לשלב טקסים פשוטים במהותם, תוך שהיא מכנה את עצמה "אגודת הצלב הדרומי".[2]

ב-1910, כמרי העיירה מירפילד שלחו משלחת של עזרה והצלה לניו זילנד, תוך שהם מטיפים ומקיימים חיי פרישות. הגברת מקליין אשר נפגשה עם האב פיצג'רלד בבריטניה, סידרה עבורו מפגש עם חברי קבוצת התפילה של האבלוק, והא הסכים להעביר את מרכז העבודה הרוחנית מבריטניה לניו זילנד. הוא הדריך אותם בגישה אזוטרית באשר ללימוד הנצרות. אבל, זמן קצר לאחר מכן הם החליטו שהם הגיעו לשלב שבו הוראה אישית היא הכרחית להמשך ההתקדמות, והוא המליץ על דוקטור פלקין כאדם הראוי לבצע משימה זו. בתוך שבוע, הקבוצה אספה 300£ עבור מימון הנסיעה, שנתרמו על ידי מוריס צ'יימברס, אביו, מייסון, ודודו ג'ון כדי לאפשר לפלקין, הארייט ואת'לווין לשהות בניו זילנד למשך 3 חודשים. במהלך שהיה זו, ב-1912, ד"ר פלקין ייסד את "מקדש סמאראגדום ת'אלאסס" שהיווה למעשה סניף של מסדר "כוכב הבוקר" (Stella Matutina). המסדר הניו זילנדי הפך להיות ידוע בשם המאורי "ווארה רה (Whare Ra או "בית השמש" בעברית). יסודות הבניין שבו שכן המסדר הונחו על ידי האדריכל צ'פמן - טיילור, אשר מאוחר יותר הצטרף הן למסדר השחר המוזהב והן למסדר השולחן העגול (בלטינית: Ordo Tabulae Rotundae), מסדר אבירי נאו-ארתוריאני שהתעסק במאגיה, ואשר גם אותו פלקין הביא לניו זילנד.[2]

בשובו לאנגליה בשנת 1916, מונה פלקין למפקח הכללי של המכללות שבמושבות הבריטיות, מטעם ה-SRIA, למרות שכנראה הוא כלל לא כיהן בתפקיד זה.[11] באותה שנה, הוא גם ייסד עוד שלושה "מקדשים" של "כוכב הבוקר", ולצד מסדר שולי נוסף אותו ייסד הכריז על הקמת "גילדת הקדוש רפאל".[12] הוא אף פרסם מאמרים בנושא "רפואה רוזיקרוציאנית".[13] בשיאן של התקפות ה-U Boat, הצוללות הגרמניות על הצי הימי הבריטי, היגר עם משפחתו לניו זילנד כדי לגור שם באורח קבע, כשבריאותו מתערערת, תוך שהוא סובל מהתפרצות חוזרת ונשנית של מלריה ומחלות טרופיות אחרות.[5]

שנה אחת מאוחר יותר, בספטמבר 1917, פלקין כתב לויליאם ווסטקוט, אחד משני מייסדיו העיקריים של השחר המוזהב, כי ב-"מקדש סמאראגדום ת'אלאסס" היו מיוחס מאמר חברים עשרים איש במסדר השני, שלושים וארבעה במסדר הראשון ועשרה אנשים מחכים להצטרף.[1]

פלקין נהיה מעורב בדת הבהאית,[14][15] דרך פגישתו בלונדון עם עבד אל-בהאא', בשנת 1911, בבית ההארחה של הליידי בלומפילד. פלקין חשף את מוריס צ'יימברס לדת החדשה ואף הראה לו שתי טבעות אבן בהאיות אשר עבדול בהאא' העניק לו במתנה. לפלקין מיוחס מאמר שכתב על הדת הבהאית שפורסם בעיתון ניו זילנדי מקומי.[16] אמנם ידוע על מאמר מוקדם יותר שפורסם על ידי הבריטית-בהאית אליס באקטון, בשנת 1909 בערך, בעיתון מקומי אחר שבאזור האבלוק, עיתון בשם ה"מבשר" (The Forerunner).

פלקין בילה את שארית חייו בניו זילנד, שם הוא המשיך לעסוק ברפואה יועצת, כמו גם במאגיה, תוך שהוא עובר משברים של בריאות לקויה. אישיותו החזקה וחריפותו השכלית, בשילוב עם אופי נעים ונדיב, הביאו לפתחו מטופלים ממקומות מרוחקים, כולל אוסטרליה. ב-28 בדצמבר 1926, הוא נפטר בהאבלוק נורת' ונקבר בבית העלמין המקומי תוך שהוא צופה על בניין המסדר אותו ייסד ("ווארה רה, "בית השמש"), לבוש בגלימתו ובצלב הסגול של "אביר מסדר השולחן העגול".[11] הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה הארייט, בתו את'לווין ואת שני בניו;[5] מאוחר יותר נקברו לצדו גם אשתו ובתו, הארייט ואת'לווין, כל אחת.[11]

הפניותעריכה

  • Christina M. Stoddard, Inquire Within: Light-bearers of Darkness (Boswell, London, 1930)
  • Christina M. Stoddard, The Trail of the Serpent (Boswell, London, 1935)
  • Ellic Howe, The Magicians of the Golden Dawn: A Documentary History of a Magical Order 1887-1923 (Samuel Weiser 1978). ISBN 0-87728-369-9.
  • Mittal Shruti, ‘True Impression or False Perception? A glimpse of 19th-century African medicine through the eyes of Robert Felkin, medical student and missionary’ (DHMSA, 2004)
  • Biography from Societas Rosicruciana in Anglia — Felkin College.
  • Judy Siers, "The Life and Times of James-Walter Chapman-Taylor", Millwood Heritage Productions, 2007. esp 169-182.
  • Anon, The Lantern Volume I (A Wayfaring Man Part I), Sub Rosa Press New Zealand, 2012. ISBN 978-0-473-23184-2 - a reprint of A Wayfaring Man and historical essay on the Stella Matutina in New Zealand.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Anon (2012). The Lantern Volume I (A Wayfaring Man Part I). Sub .Rosa Press New Zealand. ISBN 978-0-473-23184-2
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 Ellwood, Robert S. (1993). Islands of the Dawn: The Story of Alternative Spirituality in New Zealand. Honolulu: University of Hawaii Press. ISBN 0-8248-1487-8.
  3. ^ 1881 Census Online
  4. ^ William Felkin
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Dunn, Peter M. (1999) "Robert Felkin MD (1853-1926) and Caesarean delivery in Central Africa (1879)" in Arch Dis Child Fetal Neonatal Edn 1999; 80:F250-F251 (May). Bristol.
  6. ^ 1 2 Pegg, Patricia (1996). A Very Private Heritage: the private papers of Samuel Theodore Mander, 1853-1900. Malvern: Images Publishing.
  7. ^ Medical History 3, no. 1, London 1959, cited in Ellic Howe, Magicians of the Golden Dawn, p. 240 n. 2.
  8. ^ 1 2 Ancient Rose Cross Order: Our History and Transmission at the Wayback Machine (archived 16 January 2006)
  9. ^ Shamdasani, 'Psychotherapy: the invention of a word' in History of the Human Sciences, 2005,18, 1
  10. ^ History of the Golden Dawn
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 Edney, Ken. Dr. Robert William Felkim and the S.R.I.A.. From the website of the Felkin College of the Societas Rosicruciana in Anglia, Napier, New Zealand. Retrieved 2007-03-29.
  12. ^ Colquhoun, Ithel (1975). The Sword of Wisdom: MacGregor Mathers and the Golden Dawn. New York: G.P. Putnam's Sons. ISBN 0-85435-092-6.
  13. ^ Rosicrucian Medicine. Societas Rosicruciana in Anglia, London, 1916.
  14. ^ The Extraordinary Life and Work of Robert Felkin, Bahá'í Mage, by Lil Osborn, 2012
  15. ^ BSB 4-1.pdf - Hurqalya Publications
  16. ^ Arohanui, Introduction by Collis Featherstone.