הכנסייה האנגליקנית

המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה
(הופנה מהדף נצרות אנגליקנית)

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה - Church of England) היא כנסייתה הממוסדת של ממלכת אנגליה. היא הוקמה במאה השישית על ידי מיסיונרים בשליחות האפיפיור, והייתה כפופה לרומא עד הרפורמציה במאה ה-16. המלך הנרי השמיני ניתק את הכנסייה משליטת האפיפיור והפכה לעצמאית. למרות שהיא נמנית עם הזרמים הפרוטסטנטיים במובן הרחב, הכנסייה נקטה בדרך כלל בגישות שמרניות ביחס לכנסיות הרפורמציה באירופה היבשתית, והמונח "אנגליקניזם" הפך לתפישה דתית העומדת בפני עצמה. כנסיית אנגליה היא אבן הראשה של ה"קומוניון האנגליקני" העולמי, הכולל כנסיות בעלות השקפה דתית דומה בעשרות מדינות ו-85 מיליון מאמינים. המושלת העליונה של הכנסייה היא מלכת בריטניה אליזבת השנייה, ובראשה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

הכנסייה האנגליקנית
Logo of the Church of England.svg
Westminster abbey west.jpg
מטה הארגון Church House, Westminster עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש אליזבת השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.churchofengland.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

באנגליה חיים 26 מיליון איש שנטבלו כאנגליקנים, קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה, אם כי לפי מפקד 2011 רק מחציתם מזדהים כאנגליקנים. לפי אומדנים, רק מיליון משתתפים באוכריסטיה באופן קבוע.[1]

היסטוריהעריכה

הראייה ההיסטורית הראשונה לקיומה של כנסייה נוצרית מאורגנת באנגליה היא מתחילת המאה השלישית. בישופים אנגליים נכחו בכנסים נוצריים באירופה הרומאית במאה הרביעית. תאולוגיית הכנסייה הושפעה על ידי מיסיונרים קלטים וגאלים בעיקר. אך, אחרי הגעתו של אוגוסטינוס הקדוש מקנטרברי(אנ') מרומא בשנת 597, אימצה הכנסייה את מנהג הכנסייה הרומאית (הקתולית). במאות הבאות התחזקו היחסים בין הוותיקן לאנגליה בזכות הכיבוש הנורמני של אנגליה (1066). במקביל, האפיפיורים הקתולים הגבירו את כוחם באנגליה.

על אף שלא מעט מלכים ניסו לצמצם את השפעת רומא באנגליה, המאמצים לא הצליחו עד כהונתו של המלך הנרי השמיני במאה ה־16. באותו זמן, התפשטה הרפורמה הפרוטסטנטית, שבה הוקמו כתות נוצריות חדשות למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. אשתו של הנרי, קתרין מארגון, לא ילדה, וכך לא היה לו יורש, והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת ביטול הנישואים של המלך. בעקבות כך, גרם המלך לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כדי כך, ייסד הנרי את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים. לאחר מותו של הנרי השמיני, התגבשה הכנסייה האנגלית ופרסמה ספרי תפילה והצהרות על עקרונותיה. ב־1553, עבר השלטון באנגליה לבתו של הנרי, מרי הראשונה, אשר השיבה את ממלכת אנגליה לנצרות הקתולית והייתה ידועה בכינוי "מרי עקובת הדם" בעקבות רדיפותיה האכזריות נגד הפרוטסטנטים.

לאחר מותה של מרי, ב־1558, ירשה אליזבת הראשונה את המלכות והחייתה את חוקיו של אביה, הנרי השמיני. במשך כהונתה, דרשו הפוריטנים הקיצוניים יותר רפורמות בכנסייה, במטרה לגרום למדינה לדמות למרכזים פרוטסטנטיים ביבשת אירופה. במאה ה־17, החל באנגליה שלטון בית סטיוארט. הפרלמנט ניסה לצרף את מאמציו להפיל את המשפחה לתנועת הרפורמות הדתיות. לאורך המאה, המלכים והפרלמנט נאבקו זה בזה על הדת השלטת בממלכה.

תוכן העקרונות של כנסיית אנגליה לא שונה באופן בולט בשתי המאות הבאות. במאה ה־19, התקיים ניסיון להחזיר את הדת לצורתה בימיה הראשוניים כגוף קתולי בפועל.

בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, האמריקנים, לא רצו עוד להיות חברים בכנסיית אנגליה, שהייתה כפופה למלך, ולכן הקימו את הכנסייה האפיסקופלית (אפיסקופל - משגיח), הכנסייה האנגליקנית בארצות הברית. כיום, קיימות כנסיות אנגליקניות במרבית המדינות הדוברות אנגלית בנוסף לארצות הברית ואנגליה, כגון כנסיות אירלנד, סקוטלנד, וויילס; כנסיות אנגליקניות נפרדות באוסטרליה, ניו זילנד, ומדינות רבות באפריקה ובאסיה.

עקרונותעריכה

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הסמכת נשים לכמורהעריכה

החל בשנת 1861 מונו נשים כדיאקוניות, אולם הן לא שימשו ככמרים באופן מלא ולא נחשבו כמוסמכות לכמורה. ב-1986 נחקק חוק המאפשר הסמכה של נשים לכמורה, ולראשונה הוסמכו נשים בשנת 1987. ב-2014 הסכים הסינוד הכללי של הכנסייה לאשר מינוי נשים לבישופות.

קישורים חיצונייםעריכה

(הקישור אינו פעיל, 11.12.2019)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רות גלדהיל, Anglican membership figures could be out by millions.‏ Christianity Today,‏ 12 בנובמבר 2015.