רוברט פארק

סוציולוג אמריקאי

רוברט עזרא פארק (14 בפברואר 18647 בפברואר 1944) היה סוציולוג עירוני אמריקאי, שנחשב לאחת מן הדמויות המשפיעות ביותר בסוציולוגיה של ארצות הברית. פארק היה חלוץ בתחום הסוציולוגיה ושינה אותו באופן משמעותי מפילוסופיה פסיבית לשיטה פעילה בחקר ההתנהגות האנושית. בשנים 1914–1933 לימד פארק באוניברסיטת שיקגו שם מילא תפקיד מוביל בפיתוח בית הספר לסוציולוגיה והיה בין מפתחי אסכולת שיקגו. למרות העובדה שמעולם לא למד באופן רשמי סוציולוגיה, הוא תרם תרומות משמעותיות לחקר הקהילות העירוניות, ופיתוח שיטות מחקר ניסיוניות. פארק נודע במיוחד בזכות עבודתו בתחום אקולוגיה אנושית (אנ') ולמעשה היה הראשון שטבע מונח זה. כמו כן הוא העסק ביחסי גזע, הגירה אנושית, הטמעה תרבותית, תנועות חברתיות וחוסר ארגון חברתי .

רוברט פארק
לידה 14 בפברואר 1864
Harveyville, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1944 (בגיל 79)
נאשוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סוציולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Oakland Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט וילהלם וינדלבנד, אלפרד הטנר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Roderick Duncan McKenzie עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רוברט פארק נולד ב-1864 בהארוויוויל, פנסילבניה, בארצות הברית. סיים את בית הספר התיכון במינסוטה לאחר שמשפחתו עברה לשם[1].

בשנת 1882 החל את לימודיו באוניברסיטת מינסוטה במיניאפוליס. לאחר כשנה עבר לאוניברסיטת מישגן באן הרבור בה סיים את לימודי התואר הראשון ב-1887[1]. בשנים 1887–1898 עבד כעיתונאי במיניאפוליס, דטרויט, דנוור, ניו יורק ושיקגו, בתחילה ככתב ולאחר מכן כעורך[2]. נישא בשנת 1894 לקלרה קאהיל, בת למשפחה עשירה ממישיגן, ונולדו להם ארבעה ילדים[3].

בשנת 1898 החל פארק ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת הרווארד אותם סיים בשנת 1899. לאחר מכן נסע להמשיך את לימודיו באוניברסיטת ברלין בגרמניה. הוא בילה סמסטר באוניברסיטת שטרסבורג ולאחר מכן למד מספר שנים באוניברסיטת היידלברג וקיבל תואר דוקטור בפילוסופיה ופסיכולוגיה בשנת 1903‏[3].

לאחר שובו לארצות הברית לימד פארק פילוסופיה באוניברסיטת הרווארד בשנים 1904–1905. בין 1905–1914 עבד פארק במכון טסקיגי באלבמה, תחילה כפרסומאי ואחר כך כמנהל יחסי ציבור של המכון. בשנת 1914 עבר פארק לשיקגו שם לימד סוציולוגיה באוניברסיטה. בשנת 1923 מונה לפרופסור מן המניין, בגיל 59. יצא לגמלאות בשנת 1933. פארק כיהן כנשיא החברה הסוציולוגית (בהמשך שונה שמה לאגודה הסוציולוגית) בתקופות שונות משנת 1925. נפטר ב-2 ביולי 1944 בנאשוויל[1].

עבודתו המחקרית

עריכה

פארק המציא מושגים ושיטות חדשות בנושא חקר יחסי הגזע ויחסים בין תרבויות. תפיסתו לגבי הסוציולוגיה הייתה מדעית כ"מדע בסיסי של טבע האדם" - כלומר גישתו הייתה שצריך להיות אובייקטיביים ולהציג נתונים והוכחות[2]. יחד עם וו.א. תומאס היה חלק מתנועה שהעבירה את הסוציולוגיה מפילוסופיה חברתית למדע אינדוקטיבי של התנהגות אנושית[4]. הוא האמין בסוציולוגיה וחיכה ליום בו המונח יעבור מנושא שלומדים באוניברסיטה למקצוע שעוסקים בו[2].

אקולוגיה אנושית

עריכה

התרומה הסוציולוגית העיקרית של פארק הייתה פיתוח וטביעת המושג "אקולוגיה אנושית", שקשרה את "רשת החיים" של דרווין באקולוגיה הטבעית למערכת החברתית האנושית. פארק זיהה מאפיינים דומים במערכות יחסים בין צמחים ובעלי חיים וקשרים בין יחידים בקהילה.

לקהילה, על פי פארק, ישנם שלושה מאפיינים ייחודיים:

  1. אוכלוסייה המאורגנת על ידי שטחים.
  2. אוכלוסייה המחוברת לאדמה עליה היא יושבת.
  3. היחידות האינדיבידואליות באוכלוסייה מטפחות תלות הדדית זו בזו.

התחרות בקהילה ובין היחידות מווסתת את המספר ושומרת על האיזון בין המתחרים. האיזון בין משאבים לבין חברי הקהילה חייב להישמר מכיוון שהפרה שלו במצבי קיצון (רעב, מחלה או מלחמה) עלולים להביא להרס הקהילה. דוגמה לכך מביא פארק משנת 1892, כאשר חיפושית הרסה את שדות הכותנה בגבול טקסס-מקסיקו, ומתוך כך הואצה נדידת עובדי חקלאות אפרו-אמריקאים למדינות הצפון וענף החקלאות השתנה.

נוסף על כך פארק הכיר בכך שהחברה מתפתחת לא רק ברמה האקולוגית, אלא מתקיים בה סדר כלכלי, פוליטי ומוסרי, המסודר במבנה פירמידה היררכי בו הסדר האקולוגי משמש כבסיס והסדר המוסרי בראש[5].

התנהגות קולקטיבית

עריכה

מושג נוסף שפארק פיתח הוא "התנהגות קולקטיבית". התנהגות קולקטיבית פירושה הגדרת מערכת התנהגות קבוצתית שאינה מוכתבת או מאורגנת, אלא מבוססת על חוויה משותפת המעוררת תחושת זהות ועניין משותפים: "התנהגות אנשים תחת השפעה של דחף נפוץ וקולקטיבי, כלומר התנהגות שהיא תוצאה של אינטראקציה חברתית." פארק הדגיש כי המשתתפים בקבוצות, אופנות או צורות אחרות של התנהגות קולקטיבית חולקים גישה או מתנהגים כאחד, לא בגלל שלטון מבוסס או כוח הסמכות ולא משום שהם כפרטים בעלי עמדות זהות, אלא בגלל תהליך הגדרת ייחודיות. קבוצות יכולות להתכנס סביב עניין משותף או סביב תחושת סכנה, במצב כזה מוותרים הפרטים לעיתים על נפרדותם ופועלים כגוף אחד. הוא הוסיף וטען כי מערכת ההתנהגות הקולקטיבית בעלת תנודות רבות לדוגמה כאשר מנהיג קבוצה יכול להפוך בין רגע למושא שנאתה, ובנוסף היא אינה מצייתת לחוקים יומיומיים[6].

אזורי מוסר

עריכה

"אזורי מוסר" הוא מונח שטבע פארק על מנת להגדיר אזורים בעיר בעלי אופי והתנהלות מוגדרים הנבדלים מאזורים אחרים. דוגמה נפוצה לכך היא ההבדל בין קוד ההתנהגות והלבוש באזור חוף הים בעיר לבין אזורים אחרים בה.

פארק טען כי תופעות חברתיות רבות כמו שביתות, מלחמות ותחיות דתיות ממלאות תפקיד בשחרור מתחים תת-מודעים. הוא הצביע על קהילות קטנות שבהן מתקיימים יחסים חברתיים אינטימיים כמבנה קהילתי כפרי קטן, כמקומות בהן אנשים רבים אינם יכולים להביא לידי ביטוי את יכולותיהם ומזגיהם. לטענת פארק העיר מאפשרת ומשחררת את המתגוררים בה מהתנהגויות שונות מחד, ומגבילה אותם מהתנהגויות אחרות, שהם היו צריכים לפעול על פיהם במרחבים לא עירונים, מאידך: "עד לאחרונה מאוד התייחסנו לפיתויים של חיי העיר, אך לא התייחסנו לאותה השפעות של עכבות ודיכוי של דחפים טבעיים ואינסטינקטים בתנאים המשתנים של החיים המטרופולינים. ראשית, ילדים הנחשבים באזורים כפריים כנכס, הופכים בעיר לנטל. מלבד עובדה זו, הרבה יותר קשה לגדל משפחה בעיר מאשר בחווה. בעיר, אנשים מתחתנים יותר מאוחר מאשר בכפר, ולעיתים אינם מתחתנים כלל. לעובדות אלה יש השלכות שאת משמעותן איננו יכולים עד כה להעריך"[7]

פארק מציג עמדה המבחינה בין אזורים בעיר, אותם הוא מכנה "אזורי מוסר", הנבדלים בהתנהלות שבהם, פארק רואה באזורים אלה מרחב של הקלה ושייכות עבור מי שאינם מתאימים לסדר העירוני. את העיר הוא מתאר כפסיפס של מרחבים מוסריים מופרדים הנושקים זה לזה אך מתנהלים כעולמות נפרדים. העיר מתוארת רבות כמרחב מאפשר ומשחרר, לעומת הכפר והקהילה הקטנה שבו. אך העיר גם כופה על האדם דיכוי ומחייבת אותו לסדר מדחיק יצרים, התנהגויות ותשוקות. “אזורי מוסר” מאפשרים לפרטים המחפשים צורות דומות של ריגוש וביטוי למצוא את עצמם מזמן לזמן באותו מקום, לכן אזורים שכאלה הם חלק בלתי נפרד מן העיר. דוגמאות למרחבים כאלה: רובע החלונות האדומים, חופי הים ואזורים נוספים בהם נהוגה התנהגות שונה[8].

העיר

עריכה

את ספרו "העיר" פרסם פארק יחד עם ארנסט בורג'ס (אנ') בשנת 1925, בהמשך למאמר בשם "העיר - הצעות לחקירת ההתנהגות האנושית בסביבה העירונית" שפרסם קודם לכן. הספר הוא טקסט מכונן בהיסטוריה עירונית, סוציולוגיה עירונית ומחקרים עירוניים. הספר הציע שילוב חדשני בין התבוננות אתנוגרפית ומדעי החברה ותאם את התאוריות והלך הרוח של בית הספר לסוציולוגיה בשיקגו. פארק ובורג'ס היו בין הראשונים שתיעדו את יחסי הגומלין בין אנשים עירוניים למבנים ומוסדות חברתיים גדולים יותר. הם חיפשו דפוסים בתוך המולת עיר, אנשים, דפוסי התנהגות והשפעות. בספרו זה טבע פארק את המושג אקולוגיה אנושית הרואה בערים סביבות מחיה הנשלטות על ידי כוחות רבים, כאשר התחרות היא הכוח העיקרי[9].

על סמך הנחות אלה, פארק ובורג'ס יצרו את אחד המודלים העירוניים הראשוניים שתוכננו: תאוריית הטבעות הקונצנטרית (המודל המעגלי). שיקגו וניו יורק היו דוגמאות אופייניות למודל מודרניסטי זה. הגרעין העירוני של העיר שימש לעבודה ולמגורים. זה היה גם מרחב שבו אנשים שונים התקשרו זה עם זה, ולמעשה, יצרו אורגניזם אחד. התאוריה הניחה יסודות למודל של עיר שבה אזורים קונצנטריים מגוונים לפי תנאי חיים ומצב חברתי. עם זאת, כל האזורים ניצבים סביב גרעין קולקטיבי אחד – מרכז העיר. מודל זה שימש לימים את פארק, בורג'ס ותלמידיהם כדי להסביר בעיות ולפתור אותן[10].

השפעתו על המחקר הסוציולוגי

עריכה

פעולותיו והשפעתו של פארק היו בקנה מידה עולמי. הוא לימד בין השאר בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, בסין, הודו, דרום אפריקה וברזיל[2]. יותר מכל סוציולוג אמריקאי, השפעת מחקרו של פארק נגעה לאנשים וקבוצות שונות. פארק הדגים את רוב השדות החברתיים הניתנים לחקירה סוציולוגית, מנגנון השיטות המאפשרות פיתוח של אותן השדות וכן את ההשלכות העמוקות של ממצאי הסוציולוגיה המדעית[11].

כנשיא האגודה הסוציולוגית נשא פארק נאום ב-1925 שכותרתו הייתה "המעמד בסוציולוגיה" ("The Concept of Position in Sociology") שהתפרסם אחר מכן כמאמר ותרם רבות למושג האקולוגיה האנושית[12]. בנאומו אמר פארק שמה שמעניין סוציולוגים בתחום האקולוגיה האנושית הוא היחסים בין אדם לאדם המתקיימים בדפוסים טיפוסיים ומוגדרים. ככל שמבנה חברתי יכול להיות מוגדר על ידי מונחים של מעמד ושינוי חברתי במונחים של תזוזות של אוכלוסייה, תופעות חברתיות ניתנות למדידה באמצעים מתמטיים.

צמיחה של עיר היא יותר מהתווספות אנשים אלא כוללת הרבה שינויים מדידים. לא כל התופעות החברתיות ניתנות למדידה על ידי מונחים של מיקום, מעמד ומוביליות כיוון שהאינטראקציות החברתיות משתנות כל הזמן. עם זאת, יחסים חברתיים בדרך כלל תואמים יחסים מרחביים ולכן ניתנים למדידה במידה מסוימת[13].

לקריאה נוספת

עריכה
  • פארק רוברט, "העיר: הצעות לחקירת ההתנהגות האנושית בסביבה האורבנית" בתוך: אורבניזם, הוצאת רסלינג 2004.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Robert E. Park, American Sociological Association, ‏2009-06-16 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 Ellsworth Faris, Obituary for Robert E. Park, in The AMERICAN SOCIOLOGICAL REVIEW, vol 9. pages 322-325
  3. ^ 1 2 Robert E. Park, New World Encyclopedia
  4. ^ E. W. Burgess, in "Contributions of Robert E. Park to Sociology" in Sociology and Social Research, Volume 29 (March-April, 1945), p. 256
  5. ^ J. Nicholas Entrikin ,Robert Park's Human Ecology and Human Geography, in Annals of the Association of American Geographers Vol. 70, No. 1 (Mar., 1980), pp. 43-58
  6. ^ 5. Ralph H. Turner ,Neil J. Smelser ,Lewis M. Killian, Collective behaviour, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  7. ^ Robert E. Park – The City: Suggestions for the Investigation of Human Behavior in the City Environment, Genius (באנגלית)
  8. ^ הדס צור, תמרורות, עמ' 159, זירת הזנות בתל ברוך- מרחב של מוסר חלופי, בתוך "תמרורות פמיניזם ומרחב בישראל", חרגול מודן 2017
  9. ^ ROBERT E. PARK AND ERNEST W. BURGESS, The City, The University of Chicago Press Books, 1925
  10. ^ Nina Brown, Robert Park and Ernest Burgess, Urban Ecology Studies, 1925. CSISS Classics, 2002
  11. ^ Earle Fiske Young, “A Sociological Explorer: Robert E. Park,” Sociology and Social Research 28 (1944), 437
  12. ^ Howard Odum, American Sociology: The Story of Sociology in the United States Through 1950 (New York: Longman. Green & Co., 1951), 131-135
  13. ^ Robert E. Park. "The Concept of Position in Sociology." Papers and Proceedings of the American Sociological Society, 20 (1926): 1-14