הטמעה תרבותית

תהליך בו קבוצה או תרבות מגיעים להידמות לקבוצה אחרת

הטמעה תרבותית היא תהליך בו קבוצת מיעוט כדוגמת מהגרים או מיעוטים, עוברים תהליך הידמות לקבוצה הדומיננטית ומבקשים לקבל על עצמם את הערכים, ההתנהגויות והאמונות של קבוצה אחרת.[1] לעיתים הגורם שמוביל לקיום תהליך ההיטמעות התרבותית הוא הנחה לפיה אימוץ אלמנטים מהתרבות הדומיננטית הם ערובה להשתלבות של המהגרים או קבוצות המיעוט בתחום המדינה או הטריטוריה בה הם מעוניינים להשתלב ולהתקדם.

לרוב מצפים מקבוצות המיעוט להסתגל למנהגים היומיומיים של התרבות הדומיננטית באמצעות שפה ומראה כמו גם באמצעות גורמים סוציו-אקונומיים אחרים, כגון קליטה בקהילה התרבותית והתעסוקתית המקומית.

לעיתים רבות, הגירה בקנה מידה גדול גורמת לתסיסה פוליטית בקרב החברה ולהתנגדות או סלידה מפני מהגרים בני תרבויות זרות.

כמו כן, כתוצאה מתהליך 'הטמעה תרבותית' נעלמים לעיתים רבות חלק או כל המאפיינים הייחודיים למהגרים החדשים או לקבוצות המיעוט. הדבר נכון במיוחד במקרים בהם מוסדות התרבות השלטת יוזמים תוכניות להטמעת התרבות השלטת בקרב אוכלוסיות המיעוט. אזור בו ישנה הטמעה תרבותית מכונה לעיתים "כור היתוך".

הטמעה תרבותית יכולה להיכפות על ידי השלטונות על מיעוטים אתניים. מדיניות האחדה מטעם השלטון הייתה מקובלת במאה ה-19 ובמאה ה-20 בארצות רבות. דוגמאות ידועות הן הפרנקיזציה בצרפת, ששורשיה עוד ב-1539 אך הפכה למדיניות רשמית בהדרגה אחרי המהפכה הצרפתית, והתבטאה באיסור על ברטונית וניבים מקומיים אחרים; הגרמניזציה, שהופעלה לראשונה על ידי פרוסיה על הסלאבים בשטחיה המזרחיים; הרוסיפיקציה שהנהיגה האימפריה הרוסית בעיקר אחרי 1863, שנמשכה גם בברית המועצות; והמגיאריזציה בשטחי ממלכת הונגריה רבתי לאחר 1867 ועד למלחמת העולם הראשונה.

התבוללות הוא תהליך היטמעות של יהודים בקרב חברה של גויים הסובבת אותם. התבוללות יכולה להיות השפעה של תרבויות הגויים ועד אובדן מוחלט של הזהות הלאומית והמרת הדת.

ניתן לראות בתהליכי הטמעה תרבותית כמקרה פרטי של תהליכי סוציאליזציה. סוציאליזציה הוא תהליך המתחיל מלידה, וכולל למידה של נורמות חברתיות וערכים חברתיים, למידה המתרחשת מטבע האינטראקציה הבין-אישית בקבוצה. לעומת זאת, הטמעה תרבותית היא תהליך בו ישנו מעבר של הפרט מתרבות אחת בעלת תפיסות ונורמות חברתיות ייחודיות, וויתור עליהן לטובת השתלבות בתרבות השלטת. זהו תהליך סוציאליזציה מחדש שבסופו הפרט נמנה עם קבוצה חדשה בעלת ערכים, התנהגויות ואמונות של קבוצה שונה מזו שנולד לתוכה. הדוגמאות המרכזיות להטמעה תרבותית כוללות מהגרים במדינה חדשה או השתלבות מיעוטים בתרבות הדומיננטית. ואולם, הטמעה תרבותית עשויה להיות רלוונטית בתיאור מגוון רב של קשרים חברתיים שמתקיימים בין קבוצות אנשים. למשל, בבתי כלא, בכניסה למערכת צבאית, במעבר בין מעמדות חברתיים, בהמרות דת ואף בנישואים. כל דוגמה שכזו היא ייחודית ונבדלת מאחרות מבחינת הכוחות הפוליטיים וחברתיים הפועלים על כל קבוצה, שמרנותן ונטייתן להיטמעות חברתית. לכוחות אלה השפעה לא מבוטלת גם על הפרטים המרכיבים את הקבוצות הללו. תהליך ההטמעה התרבותית מדגים קונפליקט פנימי של ממש: רצון טבעי להשתלב בחברה לעומת רצון לשמור על הזהות התרבותית הייחודית, כשלאלמנטים פוליטיים וחברתיים מהווים כוח מכריע ביישוב קונפליקט פנימי זה.[2]

הטמעה תרבותית בישראלעריכה

בשנות ה-50 התבצע ניסיון להטמעה תרבותית במדינת ישראל, המכונה "כור היתוך" או "סיר לחץ"[3]. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הונהגה מדיניות "כור ההיתוך" בכל הנוגע לעלייה ההמונית בשנות ה-50 מארצות האסלאם. מטרת המדיניות הייתה לנתק את קבוצות העולים שהגיעו לארץ מהאלמנטים הייחודיים של מסורותיהם העדתיות לשם יצירת מערכת תרבותית אחת, לה מרכיב תרבותי אירופאי דומיננטי. מדיניות זו הונהגה על ידי משרד הקליטה ונציגיו בשטח, אשר ניהלו את המעברות, מחנות העולים ועיירות הפיתוח אליהם הובאו העולים. מסגרות אלו ניסו לעצב זהות לאומית אחידה ורצויה על פי העדפות האוכלוסייה הדומיננטית הוותיקה. לשם השגת מטרה זו, נעשה שימוש בסוכני חיברות, ביניהם החינוך, תנועות הנוער, הצבא, מוסדות התעסוקה ותרבות הפנאי. בקרב קבוצות העולים שומרות המסורת התעוררה התרסה כנגד החינוך האחיד הממלכתי שהנהיגה המדינה, בטענה של כפייה חילונית[4]. ב-25 לינואר 1950, כאשר עלה הוויכוח בסוגיית חינוך ילדי העולים לסדר היום הציבורי, הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשותו של השופט גד פרומקין. תפקידה היה לברר אם יש אמת בהאשמות אלו, וב-9 למאי באותה שנה הועידה פירסמה מסקנותיה וחשפה הליכים שגרתיים של כפייה[5][דרוש מקור]. בחודשים שלאחר הועידה, החל שינוי הדרגתי בחינוך שניתן לילדי יוצאי מדינות האסלאם[6][דרוש מקור]. בעשורים הבאים בהדרגה החלה רווחת יותר מדיניות על פי גישה של פלורליזם ורב-תרבותיות, אשר כיום מקובלת יותר בחברה הישראלית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הטמעה תרבותית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Encyclopedia of applied psychology, Oxford: Elsevier Academic Press, 1st ed, 2004, עמ' 615, ISBN 978-0-12-657410-4
  2. ^ Ronald Taft, A Psychological Model for the Study of Social Assimilation, Human Relations 10, 1957-05, עמ' 141–156 doi: 10.1177/001872675701000204
  3. ^ משה ליסק, העלייה הגדולה בשנות החמישים כשלונו של כור ההיתוך, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 58-94
  4. ^ משה ליסק, העלייה הגדולה של שנות החמישים: כשלונו של כור ההיתוך, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 69
  5. ^ משה ליסק, העלייה הגדולה בשנות החמישים: כשלונו של כור ההיתוך, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 70
  6. ^ משה ליסק, העלייה הגדולה בשנות החמישים: כשלונו של כור ההיתוך, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 72-73
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.