רוברט שקלי

סופר אמריקאי

רוברט שקליאנגלית: Robert Sheckley‏, 16 ביולי 1928 - 9 בדצמבר 2005) היה סופר מדע בדיוני יהודי אמריקאי, שכתב לפחות[1] 15 ספרים וכארבע מאות סיפורי מדע בדיוני קצרים. ספרו הראשון וכן חמישה מסיפוריו הקצרים שימשו כהשראה ועובדו לסרטי קולנוע. בנוסף, רבים מסיפוריו הקצרים עובדו כפרקים בסדרות טלוויזיה ותסכיתי רדיו[2][3].

רוברט שקלי
Robert Sheckley
Robert Sheckley in the mid-1990s.jpeg
לידה 16 ביולי 1928
מייפלווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 2005 (בגיל 77)
פוקיפסי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כותב מדע בדיוני, מחבר רומנים, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Alisa Kwitney עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ניו יורק, בית הספר התיכון קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני, ספרות מסתורין עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Bring Me the Head of Prince Charming עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1952–9 בדצמבר 2005 (כ־53 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Author Emeritus עריכת הנתון בוויקינתונים
sheckley.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שער גיליון Imagination של מאי 1952 בו הופיע סיפורו הראשון של רוברט שקלי
שער גיליון Galaxy של אוקטובר 1958 בו הופיע אחד הפרקים מספרו השלם הראשון של שקלי

קורות חייםעריכה

שקלי נולד בברוקלין, ניו יורק, אחד משני ילדיו של זוג יהודי מבני המעמד הבינוני, דוד ורחל (לבית פיינברג) שקלי. האב, בן לזוג מהגרים יהודים מורשה שירת במלחמת העולם הראשונה בצבא ארצות הברית ואף זכה במדליה ב-1918 בגין גבורה שגילה בקרב בחזית המערבית בצרפת. הוא עבד בחברת ביטוח והאם הייתה מורה.

כשהיה שקלי בן ארבע עקרה המשפחה לניו ג'רזי, שם גדל, וב-1946 סיים בית ספר תיכון. כבר אז הוא החל להתעניין בקריאה ובכתיבה ובעיקר של סיפורי וספרי מדע בדיוני ופנטזיה.

בהיותו בן 18 ואחרי טיול של כמה חודשים ברחבי ארצות הברית, שהביא אותו עד קליפורניה התגייס שקלי לצבא ארצות הברית ונשלח לשרת בקוריאה, בתקופה שלפני המלחמה שם. במשך השנתיים בהם שהה בקוריאה הוא היה בין השאר גם עורך עיתון צבאי.

סיפורים קצריםעריכה

עם שחרורו מהצבא ב-1948 החל שקלי ללמוד באוניברסיטת ניו יורק וב-1951 סיים תואר ראשון. באותה שנה הוא נישא לאשתו הראשונה (מתוך חמש) ברברה (לבית סקדרון), אשר ממנה נולד לו בנו הבכור ג'ייסון. הוא גם החל אז לעבוד כמטלורג. במקביל הוא החל גם לכתוב באופן רציני יותר, סיפורי מדע בדיוני קצרים וראה אכן ברכה בעמלו זה - סיפורו הראשון Final Examination ראה אור במאי 1952 במגזין המדע הבדיוני והפנטזיה Imagination.

במשך כמעט עשור לאחר מכן הופיעו סיפורים קצרים רבים שלו במגזיני המדע הבדיוני של התקופה ובעיקר Galaxy ו-The Magazine of Fantasy & Science Fiction. באותה תקופה הוא גם כתב תסריטים ל-15 פרקים בסדרת המדע הבדיוני הראשונה ששודרה אי פעם בטלוויזיה אמריקאית, Captain Video and His Video Rangers ומשירדה מהאקרנים ב-1955 כתב תסריטים גם לסדרות מדע בדיוני טלוויזיוניות אחרות. כמו כן, סיפורים קצרים שלו עובדו לפרקים בסדרות טלוויזיה שונות, לרבות סדרות מדע בדיוני ברוסיה, אסטוניה, ארצות הברית ומדינות נוספות.

בשנת 1954 ראה אור בהוצאת ספרי בלנטיין ספרו הראשון Untouched By Human Hands, שהיה קובץ של סיפורים קצרים. קבצים רבים שכאלה באו בעקבותיו.

בשנת 1956 התגרש שקלי מאשתו הראשונה ברברה ושנה אחר כך נישא לאשתו השנייה זיוה מירי (לבית קוויטני), ממנה נולדה לו בתו הראשונה, עליזה קוויטני, סופרת ידועה בזכות עצמה. נישואין אלה החזיקו מעמד 15 שנה, עד גירושיהם ב-1972.

ספרים, תסריטי טלוויזיה, תסכיתי רדיו וסרטי קולנועעריכה

ספר שלם ראשון של שקלי (להבדיל מקבצי סיפורים), Immortality, Inc, יצא לאור בשנת 1959. זה היה עיבוד מחדש לסדרה שכתב בהמשכים עבור המגזין "גלקסי" שנה קודם לכן ואשר הייתה מועמדת לזכייה בפרס הוגו. הספר היה להצלחה מסחררת ובעקבותיו הוא החל לכתוב בעיקר ספרים, גם אם לא משך ידו לחלוטין מכתיבת סיפורים קצרים. ב-1993 עובד הספר הראשון והמצליח הזה שלו, לסרט מדע בדיוני מצליח אף הוא, בשם Freejack, בכיכובם של אמיליו אסטבז, אנתוני הופקינס, רנה רוסו ומיק ג'אגר.

עוד הרבה קודם לכן, ב-1963 עובד אחד מסיפוריו הקצרים הראשונים של שקלי, The Man in the Water, שפורסם ב-1961, לסרט קולנוע תחת שם Escape from Hell Island. הסרט לא הצליח במיוחד. שנתיים אחר כך, ב-1965 עובד סיפור קצר אחר שלו, Seventh Victim, שיצא לאור ב"גלקסי" ב-1953, לסרט קולנוע תחת השם The 10th Victim בכיכובם של מרצ'לו מסטרויאני ואורסולה אנדרס[4] וב-1970 עובד סיפור קצר שלישי, The Prize of Peril, שפורסם ב-1958 לסרט טלוויזיה גרמני Das Millionenspiel. אותו סיפור עובד ב-1983, בשנית, גם לסרט טלוויזיה צרפתי Le Prix du Danger, בכיכובו בין השאר של מישל פיקולי. סיפור קצר רביעי של שקלי, The Game of X, שנכתב ב-1965 זכה אף הוא לעיבוד קולנועי בסרט Condorman של "הפקות וולט דיסני", שיצא לאקרנים ב-1981. בסרט זה כיכבו בין השאר גם אוליבר ריד, וברברה קאררה והמוזיקה הולחנה על ידי הנרי מנציני[5]. ב-2015 עובד הסיפור "Something for Nothing" של שקלי, לסרט קולנוע רוסי בשם "Кое-что задаром", שהפקתו נמשכה יותר מ-5 שנים.

באותה תקופה שקלי הרחיב את תחומי כתיבתו גם לספורי מתח שאינם מדע בדיוני ובהמשך אף לסיפורי ריגול. כמו כן, אחדים מסיפוריו הקצרים עובדו גם לתסכיתי רדיו, תחילה במסגרת הסדרה Tales of Tomorrow, ששודרה במחצית הראשונה של שנות החמישים ברשת ABC ואחר כך במסגרת הסדרה X Minus One, ששודרה במחצית השנייה של שנות החמישים ברשת NBC.

בראשית שנות השבעים עברה המשפחה לגור באי הספרדי איביזה ושם שקלי פגש את אשתו השלישית אבי שולמן. ב-1972 הוא התגרש מזיוה מירי קוויטני ונישא לאבי שולמן. הנישואין הללו החזיקו מעמד שמונה שנים ונולדו לו מהם שני ילדים. ב-1980 הוא התגרש מאבי שולמן, חזר לארצות הברית ומונה לעורכו הספרותי הראשון של המגזין הידוע Omni. במסגרת העבודה במגזין הוא הכיר את אשתו הרביעית הסופרת ג'יי רוטבל. ב-1981 השניים נישאו, נטשו את עבודתם ב"אומני" והחלו לטייל בעולם. עם חזרתם לארצות הברית הם השתקעו בפורטלנד (אורגון) ושם שקלי הכיר את מי שתהיה אשתו החמישית גייל דנה. ב-1990, אחרי גירושיו מג'יי רוטבל הוא נישא לגייל דנה ולה הוא נשאר נשוי עד יום מותו כעבור 15 שנים.

פרסיםעריכה

  • ספרו הראשון Immortality Inc היה מועמד לפרס הוגו ב-1959
  • סיפורו Shall We Have a Little Talk? היה מועמד לפרס נבולה ב-1966
  • סיפורו What Is Life? היה מועמד לפרס World Fantasy ב-1977
  • זכה בפרס "מפעל חיים" או Author Emeritus מטעם אגודת Science_Fiction_and_Fantasy_Writers_of_America, ב-2001

תרגומים לעבריתעריכה

רבים מסיפוריו וספריו תורגמו לעברית (ראו רשימה חלקית להלן). בין הסיפורים הקצרים שלו שתורגמו לעברית, הסיפור "עלוקה", שהופיע בעברית עוד בסוף שנות החמישים בחוברת מס' 2 של מגזין המדע הבדיוני "קוסמוס" וכעבור עשרות שנים גם בפנטסיה 2000 (כתב עת). במגזין המדע הבדיוני האחרון הופיעו לא פחות מעשרה סיפורים שונים שלו, ביניהם "הקרבן השביעי" ו"שכר הסיכון", שתורגמו על ידי עמוס ערן והופיעו בחוברות 37 ו-42 בהתאמה, והסיפור "אני רואה אדם יושב על כיסא והכיסא נושך ברגלו", שנכתב יחד עם הרלן אליסון והופיע בגיליון מס' 10 ועוד. סיפורים נוספים של שקלי שתורגמו לעברית: "לדעת לשאול", תרגום: ראובן ביברינג, הופיע במגזין "עכשיו", חוברת 29–30 (סתיו 1974) בעריכת גבריאל מוקד, הסיפור "מודל ראשון", שהופיע בתוך הקובץ הנושא אף הוא שם זה, שתורגם על ידי עודד פלד ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1981, שלושה סיפורים שונים שלו - "כרטיס לטרַנאי", "נשק אולטימטיבי" ו"הקרב", שנכללו באנתולוגיה "כוכב הקופים" שיצאה לאור ב-2013 בהוצאת "ספרות יפה", ועוד.

שקלי ביקר בישראל ב-2004, מטעם הערוץ הוט ספייס, וחתם על ספריו בקרב הקהל דובר הרוסית בארץ. הוא חלה באפריל 2005 בעת ביקור ברוסיה לכבוד כנס מדע בדיוני שנערך שם ונפטר כעבור כחצי שנה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רוברט שקלי, אלמוות בע"מ, הוצאת מסדה, תרגום: א. דורית, 1979
  • רוברט שקלי ורוג'ר זילאזני, הביאו לי את ראשו של נסיך החלומות, הוצאת עם עובד, תרגום: דורית לנדס, 1994
  • רוברט שקלי ורוג'ר זילאזני, אם בתחילה לא תצליח, הוצאת עם עובד, תרגום: דורית לנדס, 1995
  • רוברט שקלי ורוג'ר זילאזני, מהתלה לא קלה, הוצאת עם עובד, תרגום: דורית לנדס, 1996
  • רוברט שקלי, מלכודת האנשים, הוצאת אודיסיאה, תרגום: טל ווייס, 2001
  • רוברט שקלי, הקרבן העשירי, הוצאת אודיסיאה, תרגום: ל. זיו-האן, 2001[6]
  • רוברט שקלי, הקרבן המועדף, הוצאת אודיסיאה, תרגום: אורי סנדץ', 2001
  • רוברט שקלי, קרבן-צייד, הוצאת אודיסיאה, תרגום: יעל ברנדיס, 2002

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רוברט שקלי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עורכי מגזיני המדע הבדיוני של שנות החמישים והששים חששו לפרסם יותר מסיפור אחד של אותו סופר בכל גיליון של מגזיניהם ובהיות שקלי סופר פורה "מדי" הם חייבוהו לפרסם את הסיפור השני ולעיתים אף השלישי שכתב לאותו גיליון תחת שם בדוי. בין שמות העט הבדויים בהם בחר - פין או'דונבן (Finn O'Donnevan), פיליפ ברבי, ועוד
  2. ^ אוטוביוגרפיה קצרה של שקלי באתר הישן שלו
  3. ^ מאמר הספד על רוברט שקלי, ניו יורק טיימס, 10 בדצמבר 2005
  4. ^ על הסרט, באתר סינמטק תל אביב
  5. ^ על הסרט
  6. ^ על הספר