מישל פיקולי

מישל פיקולי (צרפתית: Michel Piccoli; נולד ב-27 בדצמבר 1925) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי.

מישל פיקולי
Michel Piccoli

מישל פיקולי בקאן, 2000
לידה	27 בדצמבר 1925 (בן 93) פריז, צרפת
מדינה	צרפת
שפה מועדפת	צרפתית
עיסוק	שחקן קולנוע, במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן תיאטרון, מפיק קולנוע, שחקן טלוויזיה
מקום לימודים	בית הספר האלזסי, Cours Simon
בן/בת זוג	Eléonore Hirt
פרסים והוקרה	Prize for the best actor of the Union of criticism
פרופיל ב-IMDb

פיקולי נולד בפריז כבן למשפחה מוזיקלית; אימו הייתה פסנתרנית ואביו היה כנר. הוא נישא שלוש פעמים, בראשונה לאלינור הירט, כעבור אחת עשרה שנים לזמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו ולבסוף ללודיבין קלרק. יש לו בת אחת מנישואיו לאשתו הראשונה, אן-קורדליה.
בשנת 1982 שיחק בתיאטרון בוף דה נור בהצגה גן הדובדבנים מאת צ'כוב בבימויו של פיטר ברוק.
בשנת 1991 זכה הסרט, "היפהפה שעושה צרות" ("La Belle Noiseuse") שבו שיחק תפקיד ראשי, בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. במאי הסרט ז'ק ריווט (Jacques Rivette) כתב תסריט על פי הרומן, באותו כותר, מאת אונורה דה בלזק.

פיקולי פעיל פוליטית בשמאל, והוא מתנגד חריף לחזית הלאומית הצרפתית.

פילמוגרפיה

• La mort en ce jardin, 1956.
• Le Doulos, 1962.

• הבוז, Le Mépris), 1963).

• Le journal d'une femme de chambre, 1964.
• La Chance et l'Amour, 1964.
• Compartiment tueurs, 1965.
• Dom Juan ou le Festin de Pierre, 1965, טלוויזיה.
• Paris brûle-t-il?, 1966.
• La Curée, 1966.
• La Guerre est Finie, 1966.

• יפהפיית היום, Belle de jour) ,1967).

• Demoiselles de Rochefort, 1967.
• Danger: Diabolik, 1968.
• La Chamade, 1968.
• Dillinger è morto, 1969.
• La Voie Lactée, 1969.

• טופז, 1969, Topaz.

• Les Choses de la vie, 1970.
• Max et les ferrailleurs, 1971.

• סוד הקסם הבורגני, Le charme discret de la bourgeoisie, 1972.

• Themroc, 1973.

• הזלילה הגדולה, La Grande Bouffe, 1973.

• Le fantôme de la liberté, 1974.

• השלישייה הנצחית, Le Trio infernal, 1974.

• Vincent, Paul, François, et les Autres, 1974.
• Sept morts sur ordonnance, 1975.
• La Dernière femme, 1976.
• Mado, 1976.
• Des enfants gatés, 1977.
• Cet obscur objet du désir, 1977.

• אטלנטיק סיטי, 1980.

• Espion Lève-toi, 1981.
• La Fille prodigue, 1981.
• Une étrange affaire, 1981.

• עוברת אורח בסן סוסי, La Passante du Sans-Souci, 1982.

• Passion, 1982.
• Une chambre en ville, 1982.
• Viva la vie, 1984.
• Péril en la demeure, 1985.
• Partir, revenir, 1985.
• Mon beau-frère a tué ma soeur, 1986.
• Le Paltoquet, 1986.

• הפוריטנית, La Puritaine, 1986.

• Mala Sangre de Leos Carax, 1986.

• חגיגה במאי 1990.
• דוגמנית עירום, La Belle Noiseuse, 1991.
• שומר הזמן, Le Visionarium ,1992.

• Les Cent et une Nuits de Simon Cinéma, 1995.

• קסם במדבר, Passion in the Desert, 1997.
• התערבות אלוהית, 2002.
• יפהפייה לנצח, Belle Toujours, 2007.
• יש לנו אפיפיור, 2011
• עוד לא ראיתם כלום, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מישל פיקולי בוויקישיתוף

• מישל פיקולי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מישל פיקולי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מישל פיקולי, באתר TV.com (באנגלית)
• השקפתה של דינה, מאת דינה לורדנובה
• אמיר קמינר, מישל פיקולי: "המוסר הדתי נעשה אלים יותר", באתר ynet, 13 בספטמבר 2011