רוג'ר בניסטר

רוג'ר גילברט בניסטר (Roger Gilbert Bannister; ‏23 במרץ 1929 - 4 במרץ 2018), היה אתלט בריטי הידוע בעיקר כאדם הראשון שרץ מרחק של מייל אחד בפחות מארבע דקות. לאחר הישג מפורסם זה, פרש מאתלטיקה כדי להקדיש עצמו ללימודי רפואה והיה לנוירולוג.

רוג'ר בניסטר
Roger Bannister

רוג'ר בניסטר
לידה	23 במרץ 1929 הארו, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	3 במרץ 2018 (בגיל 88) אוקספורד, אנגליה, הממלכה המאוחדת
מידע כללי
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	אקסטר קולג' Beechen Cliff School Imperial College School of Medicine אימפריאל קולג' מרטון קולג' St Mary's Hospital Medical School
משקל	70 ק"ג
גובה	1.87 מטרים
בן או בת זוג	Moyra Jacobsson (1955–?)
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
הישגים
פרסים והוקרה	עמית כבוד (2017) Knight Bachelor מפקד במסדר האימפריה הבריטית
מאזן מדליות אתלטיקה מתחרה עבור אליפות אירופה באתלטיקה זהב ברן 1954 ריצת 1500 מטר ארד בריסל 1950 ריצת 800 מטר מתחרה עבור משחקי האימפריה הבריטית וחבר העמים זהב ונקובר 1954 ריצת מייל

ביוגרפיה

רוג'ר בניסטר נולד בהארו שבמידלסקס למשפחה בת מעמד הפועלים. בילדותו היה נחוש להצטיין בלימודיו כדי שיוכל ללמוד רפואה ואכן זכה במלגה ללימודים באוקספורד. עיסוקו באתלטיקה בשנותיו הראשונות היה על בסיס חובבני ונשען יותר על כישרון מאשר על השקעה. גם בשנים המאוחרות יותר, כשכבר היה רץ ברמה עולמית והתאמן יותר ברצינות, עדיין התאפיין כרץ שהסתפק בקילומטרז' נמוך של אימונים ביחס ליריביו.

לקראת אולימפיאדת לונדון (1948) כבר יצא שמעו ככישרון עולה בריצה למרחקים בינוניים, והוא נתבקש להתחרות, אולם העדיף שלא לעשות כן, בהעדיפו להמשיך להתאמן ולקבוע יעד אולימפי רחוק יותר - אולימפיאדת הלסינקי (1952). בארבע השנים שבתווך שיפר בהדרגה את שיאו למרחק האולימפי (1,500 מטרים, או "המייל המטרי") כמו גם למרחק הבריטי המסורתי של מייל אחד (כ-1,609 מטרים). כגודל ציפיותיו מהלסינקי כך הייתה גם גודל האכזבה שלו וממנו, כשסיים לבסוף במקום הרביעי בלבד במרוץ ה-1,500 מטרים, ללא מדליה אולימפית. הממסד הספורטיבי הבריטי לא הסתפק בשיא הלאומי שקבע במרוץ והאשים את שיטות האימון הלא מספקות שלו בכשלונו. בניסטר עצמו שקל לפרוש, אך לבסוף החליט במקום זאת להתרכז במטרה חדשה: שבירת המחסום ה"עגול" של 4 דקות למייל.

בשנים שלאחר משחקי הלסינקי המשיך בניסטר להתאמן מעט במקביל ללימודי הרפואה והסתפק באימון יומי בן 45 דקות בלבד. לקראת קיץ 1954 החל להתקרב למטרתו, אולם בניסטר לא היה היחיד שרדף אחרי מחסום ארבע הדקות: הרץ האוסטרלי ג'ון לאנדי (לימים מושל מדינת ויקטוריה), ניסה גם הוא את כוחו באותה משימה באותה העת. בניסטר היה מודע לכך שמרוצו אינו נגד השעון בלבד, אלא גם נגד היריב מהצד השני של העולם.

ב-6 במאי 1954 השתתף בניסטר במרוץ באוקספורד לעיני 3,000 צופים, בניסיון להקדים את לאנדי לאבן הדרך הנכספת. המרוץ שודר בשידור חי ברדיו הממלכתי הבריטי ושני רצים בריטים נבחרו מראש לסייע לו לקבוע קצב מהיר וכדי להוביל המרוץ עד שלביו האחרונים. ה"קוצבים" עשו את חלקם, כשהצליחו למשוך את בניסטר לקצב מהיר וגם לסיים בעצמם את המרוץ (שאם לא כן, הייתה הטקטיקה נחשבת לבלתי ספורטיבית). גם בניסטר לא אכזב וסיים בזמן שיא של 3:59.4 דקות. בסוף המירוץ אמר: “אנו רצים, לא משום שאנו חושבים שזה מועיל לנו, אלא משום שאנו נהנים מכך ומשום שאיננו יכולים להימנע מכך. ככל שהחברה וסביבת העבודה מגבילות יותר, כך גם נחוץ יותר למצוא פורקן לאותה הכמיהה אל החופש. איש אינו יכול לומר ‘אסור לך לרוץ מהר יותר, או לקפוץ גבוה יותר’. הרוח האנושית היא בלתי-מנוצחת".

שיאו ההיסטורי החזיק מעמד רק עד ה-21 ביוני 1954, עת נשבר על ידי לאנדי, אך הוא כבר לא יכול היה ליטול מבניסטר את התואר: "הראשון שרץ מייל בפחות מארבע דקות".

ב-7 באוגוסט 1954 נפגשו לראשונה לאנדי ובניסטר במשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו בוונקובר. לקראת סיום המרוץ האט המוביל לאנדי כשהביט אחורה, בניסיון לאתר את בניסטר מבין הדולקים אחריו. שעטת הסיום של בניסטר אפשרה לו לעקוף את לאנדי, לקבוע שיא חדש כשגמא את המייל תוך 3:58.8 דקות ולזכות באליפות חבר העמים. ללאנדי, שסיים שלישי, 8 עשיריות השנייה אחרי בניסטר, נותרה רוח טובה דיה כדי להתלוצץ שאמנם אשת לוט הביטה לאחור והפכה לנציב מלח, אולם הוא "הראשון בהיסטוריה שהביט אחורה והפך לברונזה". הייתה זו הפעם הראשונה בה יותר מרץ אחד רץ מייל בפחות מארבע דקות.

כשלושה שבועות לאחר מכן הוסיף בניסטר לארון הגביעים שלו גביע זהב בריצת 1,500 מטרים באליפות אירופה באתלטיקה שנערכה בברן. בסוף אותה שנה מלאת אירועים פרש מאתלטיקה, על מנת להתרכז ברפואה במשרה מלאה. מגזין הספורט האמריקאי "ספורטס אילוסטרייטד" בחר בו כספורטאי השנה לשנת 1955. הוא המשיך לרוץ כדי לשמור על כושר עד ששבר את קרסולו בתאונת דרכים בשנת 1975.

הקריירה של בניסטר כרופא שילבה עבודת מחקר עם פרקטיקה. הוא אף המשיך להיות מעורב בספורט ועמד בראש מספר ארגונים ספורטיביים, בין השאר בראש "מועצת הספורט" הבריטית, שהנהיגה בניצוחו את בדיקות הסמים הראשונות לספורטאים, על מנת לגלות ולמנוע שימוש בסטרואידים אנאבוליים.

הממלכה הבריטית כיבדה אותו בתואר אבירות בשנת 1975, עשרים שנה לאחר הישגו הגדול. בשנת החמישים לשבירת השיא הוטבע לכבודו מטבע מיוחד של 50 פני, שעל גבו מופיעות רגליו של אצן ושעון עצר. הוא נותר אייקון ספורטיבי במולדתו ומחוצה לה, על אף שהחזיק בשיא העולם לזמן הקצר ביותר (ראו World record progression for the mile run), ולא זכה במדליה אולימפית.

פילוסופיית האימונים של בניסטר

שיטתו של בניסטר נקראה – אימוני איכות ספציפיים, כלומר – שיטה שאינה דורשת אימונים המשפרים את הפיזיולוגיה של הגוף, אלא אימונים הנותנים לך משוב למה מסוגל גופך.

בניסטר התאמן מעט מאוד ביחס למושגים של ימינו – לא יותר מ-30–45 דקות ביום בדרך כלל (במהלך הפסקת הצהריים היומית שלו מלימודי הרפואה). האימונים שלו היו פשוטים מאוד וחסרו בהם אלמנטים רבים שנחשבים היום לנחוצים.

בניסטר כתב שעד לשנת 1952 הוא לא נהג בכלל לרוץ עם שעון. לעומת זאת, בשנה שקדמה לריצה ההיסטורית, התאמן בניסטר בשיטה שמטרתה ברורה מאוד: לפתח באמצעות אינטרוולים (באימון אינטרוולים מגדיר האצן פרק זמן או מרחק ורץ אותם בקצב גבוה. בין ריצה מהירה בתוך האינטרוול לריצה הבאה מפריד פרק זמן מוגדר שבו יורדת רמת הדופק אבל לא מגיעה לרמה נמוכה מאוד. לאחר מספר אינטרוולים נשאר הדופק בעצימות גבוהה וכך מתאמן האצן על טכניקה מהירה, סיבולת של המערכת הקרדיו-וסקולרית ועל המשך ריצה ברמת חומצת חלב גבוהה) ומבחני זמן (תוך שיפור הדרגתי) את היכולת לרוץ את קצב המטרה הנדרש במרוץ, בשונה מרצים אחרים כמו גרשלר (שמטרתו הייתה פעולה פיזיולוגית לשיפור תפוקת הלב) ואמיל זאטופק (עומסים כבדים המשלבים עבודה על סיבולת ומהירות).

שיגרת האימון שלו ב-1954 התבססה על ביצוע אימונים מהירים מדי יום שכללו בראש ובראשונה את האימון המפורסם: 10*400 עם שתי דקות בין כל חזרה, חזרות למרחקים של 200 ו-800 מטר ומבחני זמן בריצות מהירות מאוד למרחק חצי ושלושת-רבעי מייל. בדרך זו סיגל בניסטר לעצמו את האפשרות לרוץ בקצב הנדרש תוך קבלת משוב אופטימלי ורלוונטי לגבי היכולת שלו. אימוני ה-400 מטר התחילו ב-66 שניות לחזרה בדצמבר אותה שנה, והתקדמו באפריל עד 59 שניות לחזרה. כשמבחני הזמן לשלושת-רבעי מייל הגיעו ל-2:59 דקות – ידע בניסטר שהוא מוכן. כמו כן נמנע בניסטר לחלוטין מריצה בחמשת הימים שלפני ריצת השיא, בהבינו את החשיבות בנתינת מנוחה לגוף.

ישנם רבים המציינים כי ריצות ה-10*400 שלו באו גם כדי לחזק לו את הביטחון ביכולתו לרוץ מייל בפחות מארבע דקות, והיוו תגובת נגד למחסום הפסיכולוגי שטען שבן-אנוש לא מסוגל למהירות שכזו.

חיים אישיים

בניסטר היה נשוי למוירה בניסטר, בתו של הכלכלן השוודי פר יאקובסון, שהיה יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, ולהם שני בנים (ת'ארסטן וקלייב כריסטופר) ובת (ארין). בשנת 2011 אובחן כחולה במחלת פרקינסון. מת באוקספורד בגיל 88.

ראו גם

• ריצת מייל
• ריצת מייל בפחות מארבע דקות

לקריאה נוספת

• THE FIRST FOUR MINUTES.
• FOUR-MINUTE MILE.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוג'ר בניסטר בוויקישיתוף

• רוג'ר בניסטר, באתר olympedia.org
• רוג'ר בניסטר, באתר התאחדות האתלטיקה הבין-לאומית
• רוג'ר בניסטר, באתר Track and Field (גברים)
• עוזי דן, רוג'ר באניסטר היה רץ חובב שפרץ ועדכן את גבולות האנושות, באתר הארץ, 4 במרץ 2018
• מחסום פסיכולוגי וריצת הארבע דקות למייל, באתר פסיכולוגיית ספורט
• סר רוג'ר בניסטר, ביוגרפיה
• בניסטר שובר את מייל-ארבע-הדקות, BBC
• רוג'ר בניסטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)