רודי ריי מור
רודולף פרנק מור (אנגלית: Rudolph Frank Moore; נולד ב-17 במרץ 1927 - 19 באוקטובר 2008), המכונה רודי ריי מור, היה קומיקאי, זמר, שחקן ומפיק קולנוע אמריקאי. הוא יצר את הדמות "דולמייט", הסרסור בסרט "הדולמייט" משנת 1975 והמשכיו, "הטורנדו האנושי" ו"חזרתו של הדולמייט". הדמות פותחה במהלך יצירת תקליטי הקומדיה המוקדמים שלו. בהקלטות הוצגו לעיתים קרובות מור, שהשמיע שירת חרוזים מלאת גסות. שירה זו הביאה מאוחר יותר לכינויו "הסנדק של הראפ".
 | |
| לידה |
17 במרץ 1927 פורט סמית', ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 2008 (בגיל 81) אקרון, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1948–2008 (כ־60 שנה) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
השחקן והקומיקאי אדי מרפי גילם את מור בסרט "קוראים לי דולמייט" מ־2019.
שנים מוקדמות עריכה
מור נולד וגדל בפורט סמית', שבמדינת ארקנסו. הוא עבר לאקרון שבאוהיו ולאחר מכן למילווקי בוויסקונסין. במילווקי הוא הטיף בכנסיות ועבד כרקדן במועדוני לילה. הוא חזר לאקרון, עבד במועדונים כזמר, רקדן וכקומיקאי, ולעיתים קרובות הופיע בדמות "נסיך דומאר". הוא הצטרף לצבא ארצות הברית ושירת ביחידת בידור בגרמניה, שם זכה לכינוי "הארלם הילבילי", משום ששר שירי קאנטרי בסגנון R&B.במהלך השירות הצבאי הוא פיתח עניין בקומדיה.
לאחר שחרורו התגורר בסיאטל ואז בלוס אנג'לס, שם המשיך לעבוד במועדונים והתגלה על ידי מפיק התקליטים דוטי ויליאמס. הוא הקליט שירי רית'ם ובלוז עבור הלייבלים קאש, בול, קנט ואימפריאל בין השנים 1955–1962, והוציא את אלבומי הקומדיה הראשונים שלו, מתחת לחגורה (1959), סצנת הביטניק (1962), וקומיקאי נולד (1964).
תקליטי דולמייט עריכה
מור עבד בחנות התקליטים בלוס אנג'לס, קליפורניה בשנת 1970, כשהחל לשמוע סיפורים מגונים על "דולמייט", מפי משורר רחוב בשם ריקו. מור הקליט משוררי רחוב שונים, ביניהם "ביג בראון". בשנת 1973, הפיק מור את אלבומו של בראון, "האיש הראשון של השירה, ביג בראון: בין גן עדן לגיהנום".
מור החל להקליט את הסיפורים, ולקח על עצמו את תפקיד "הדולמייט". בשנים 1970–1971 הקליט שלושה אלבומים, Eat Out More Frequently, This Pussy Belong To Me ו-The Dirty Dozens, כאשר "על רקע מוזיקת ג'אז ו- R&B, מור היה מדקלם חרוזים גסים וקללות מיניות, לעיתים קרובות בהקשר של סרסרות, זנות, מהמרים ורמאים".
מור הושפע גם מקומיקאים שהתקבלו במיינסטרים, כמו רד פוקס וריצ'רד פריור. ההקלטות נערכו בדרך כלל בביתו של מור עצמו, במפגשים שבהם השתתפו חבריו כדי להעניק להקלטה אווירה של מסיבה. עטיפות האלבום והתוכן המוקלט היו לעיתים קרובות בוטים מכדי שיוצגו בחנויות התקליטים, אך התקליטים הפכו פופולריים מפה לאוזן והצליחו מאוד בקהילות אמריקאיות שחורות, שם שנינותו האנטי-ממסדית אומצה על ידי הקהל.
קולנוע וקריירה מאוחרת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
רודי ריי מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רודי ריי מור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
רודי ריי מור, באתר AllMusic (באנגלית)
רודי ריי מור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רודי ריי מור, באתר Yandex.Music (ברוסית)
רודי ריי מור, באתר Discogs (באנגלית)- רודי ריי מור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
